מופע שישי בבארבי, רמי פורטיס, היישר מהפריימטיים הטמבלויזיוני, יורד מהמסך אל הקהל, ואני חוגג יום הולדת, שישי, 15.11.2013. סיפור – יובל אראל. מילים דומות פרסמתי גם ב"מגפון" עיתון עצמאי ברשת.
תירוץ – האמת לא חשבתי בהתחלה שאכתוב משהו או בכלל אצלם, רבאק, זה יום ההולדת שלי חמסה וחמסין, מספר כבד, פינקו אותי שם בהפקה, העניקו לי מתנה ליום ההולדת, תבוא, תהנה מהופעה, אבל אני, אני סובל מ- OCD, לא יכול להסתובב בלי מצלמה, כל פעם שאני עושה את זה אני בוכה שפספסתי פריימים היסטורים, האדם הראשון על הירח, הפרידה מיאסר במסוק לצרפת, הרצח של ארלוזורוב, החמצות היסטוריות והסטריות, אז לקחתי אתי את התד"ל והפק"ל בשישי בערב, הקדמתי, מקום מכובד בשורה הראשונה, 26 ס"מ ימינה מהמיקרופון, נ"צ הכי רותחת במועדון.
חפירה – טוב, בטח אם תעשו חיפוש "רמי פורטיס" כאן בבלוג תגיעו לכל הסיפורים, על איך הכל החל וכמה נתונים היסטוריים ששופכים סוג של אור על מיתולוגיות, סיפור ארוך בקצר – קלטת אאודיו פיראטית של רוקסי מיוזיק, מחסן צבאי, הרקדות בתיכון חדש, ברזל מלובן, חנות תקליטים סטלנית בכיכר מסריק, שנות השבעים, זבוב, מועדון הרוק וכל השאר היסטוריה.
חפירה מרכזית – טמבלויזיה, סוג של מסך גדול שמעביר יפה את החומרים של יוטיוב וקמצוץ תוכניות מוזיקה בערוצים המקומיים, הופך לסוג של תצפית מאז החלה תוכנית הטראשריאליטי "אקס פאקטור" להתנגן כאן בארץ, מעין "אח גדול" מוזיקלי, כשרונות ווקלים לצד טאמבלים וקשקשני גרון המנסים את מזלם, מעין ערב סטנד אפ מוזיקלי, השופטים, חומר טוב להעביר בו ערב נטול הופעות, כולם צועקים בתקשורת ובבלוגוספירה על רמי פורטיס, מי ששר בשלהי שנות השבעים "רד מעל מסך הטלוויזיה שלי" ומצטייר בתדמית של נון קונפורמיסט מוזיקלי מקומי, נושא דגל המהפכה, חובר לכמה זמרי מיינסטרים מובהקים כשופט מהמניין בתוכנית, הרעש התקשורתי הזה לא עובר הערב בשקט, לא שראיתי אנשי תקשורת בקהל, כי הייתי עסוק במתרחש על הבמה מולי, אבל פורטיס, שהחל אמנם את המופע עם השיר ההוא, אולי כמעין סימבול או התרסה עצר בין כמה שירים לאתנחתא וניסה להעביר את המסר שבסופו של דבר מסתכם במשפט אחד – "תאהבו את השירים שלי, לא אותי", והאמת שזהו כל הרעיון בתמצות, מי אנחנו, מי אתם שתשפטו אותו, זכותו של כל אדם לשאת דגל מהפכה ויום אחרי כן להפוך לקפיטליסט העושה לביתו, למה לא? ואולי כן, כפי שאנחנו ואחרים מתחילים לשפוט את ההוא עם גיטרת הבס מפינק פלויד, אחרי האמירות שלו עלינו כעם שולט וכובש, רבאק, בשנות השבעים הייתם והיינו שפוטים של פינק פלויד, אחת הלהקות אם לא ה…מוזיקה לחוד ובנאדם לחוד, וזו התורה כולה על רגל אחת (במקרה של איאן אנדרסון למשל, החלילן מג'טרו טול ואוהב ישראל\אמפי רעננה מושבע…).
תאכלעס, זכיתי, נהנתי, אתם מכירים את השירים, לא הייתם? לא נורא, בחודש הבא הוא, פורטיס יעלה ערב נוסף באותו מקום, תתחלו להתארגן על כרטיסים, גם את זה לא תספיקו? לא נורא, אז יהיו עוד הופעות בהמשך, כי אי אפשר לעצור את הרוקנ'רול.
לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע
