ההפלגה של המכונה הגדולה

איך נקלעתי לשיט של שודדי ים, הוכנעתי בידי גביע גלידה ובקבוק ארק, השקת אלבום הבכורה של גרייט משין "RUMBLE", סבבה 5. שבת בצהריים, 31.08.2013. מדווח, מצלם ונזרק לפינה – יובל אראל.

חברי להקת The Great Machine משיקים אלבום EP בכורה, אירוע לא בנאלי לחלוטין, בכלל ההרכב הזה הוא יוצא דופן ומיוחד, שני אחים, עומר ואבירן חביב, גיטריסטים פרועים אשר אחרי שהות בסצנה המוזיקלית בברלין חזרו לתל אביב ומימשו את חזונם בהקמת אחד ממועדוני המחתרת\סצנת שוליים הנחשבים – "ריאליטי ריהאב סנטר" בכרם התימנים, נגה שלו, אמנית, מוזיקאית, יוצרת, לשעבר חצי מהצמד "Nx2" ומיקי איזקי על התופים, מתחזקים את אחת מלהקות הרוק הפרוע, המפחיד והכי ישיר ובוטה שקיים כאן בסצנה, את שעתם הגדולה הראשונה קיבלו באינדי נגב האחרון כאשר כבשו את הבימה הלא רשמית בשולי הגדר של המתחם, מה שנקרא האינדי של האינדי…

באופן אישי חוויתי כמה פעמים הופעות פרועות של ההרכב הזה, אם בריהאב בכרם ואם בריהאב ספייס גראונד שנפתח באופן זמני בשותפות עם חמי משבק ס' +בותימזוג בלבנדה2 או בכמה קדימונים לפסטיבלים של מוזיקת שוליים, אפילו את החיבור שלהם עם צביקה פורס כשהרימו את הפסאז' של צוותא לכבוד יום התקליט+ השקת אלבום EP בכורה לצביקה לא החמצתי.

כך שההזמנה להצטרף למופע השקת אלבום הבכורה שלהם במסגרת הפלגה על ספינת הטיולים היפואית סבבה 5 נענתה על ידי בשימחה גדולה (סבבה 5 היא ההפקה הנוכחית והדי מוצלחת של איציק אבינרי, פעם אחד מעמודי התווך של חיי הלילה התל אביבים, שנות השמונים, האיש מאחורי הקמת כמה מהמועדונים שעשו כאן את הסצנה של מוזיקה, אלכוהול וחיי לילה פרועים, במיוחד בקהילה הגאה).

כמה ימים לפני החגיגה הספיק אבירן לשוחח עם השכנים שלי באפרכסת, ככה תוך כדי חלוקת כרטיסים לגולשים, הנה כמה מילים  שהוא אמר…

במיוחד שמחתי שהחגיגה השטה תתוגבר בחברי להקת ויתרתי ואבי עדאקי, ערב לפני (ביום ההולדת של אוזןבר) אבירן עוד הספיק לאמר לי, תגיע מוקדם כי שותים לפני ההפלגה, משהו בקטע של מניעת מחלת ים…

וזה הגיע, מתאספים על המזח בנמל יפו, המקדימים מתארגנים על אלכוהול, אני הולך על בירה שפירא כהה, דופק כמה לגימות מבקבוק ארק איילים שהסתובב בין הידיים, וכדי לסיים את החינגה הולך על גביע גלידה, עשר דקות וכולם על הספינה, יוצאים לדרך…

על הסיפון התחתון כבר מוכנה ה"במה", שטיח ועליו סטנדים עם מיקרופונים, מגברים, תופים וקונסולת סאונד, בסיפון העליון עוד פינה עם הרבה קרח ואלכוהול, אבי עדאקי, שמונה כ"קפטן" של ההפלגה המוזיקלית פותח עם גיטרה אקוסטית ומפוחית בלקט משיריו, צועדים מלמטה למעלה, סובבים בין האנשים, החגיגה מתחילה, האמת שגם הים חגג, אחרי כמה ימים של פלאטה, חודש אוגוסט דורש את שלו והים עולה, אמרו לי שבסוכות הההצלה הונפו דגלים אדומים, קטן עלינו, הספינה מתחילה לעלות ולרדת, חוצה איזה פאדום או שניים בדרך לעגינה מול החוף המערבי.

כשהקפטן עדאקי מסיים, מתחילה החגיגה הראשית, חברי גרייט משין תופסים את ה"בימה" בסיפון התחתון, חצי או יותר מהקהל כבר יורד לקראת המופע הראשי, אני, כמו תמיד, בשורה הראשונה בדיוק במרכז, המצלמה פתוחה, ההופעה מתחילה, הספינה כבר בעגינה בים, חרטום מערבה מול הגלים, קצת זוית צפונה, מתחילה לאכול את התנודות, קדימה אחורה, סיבוב לצדדים, קטן עלי, אני בעמידת מוצא, יד אחת במצלמה, היד השניה נוגעת באיזה פאנל בתקרה, ככה ליציבות, שיר ראשון, הבנים לבד, שיר שני OM נגה מצטרפת, התנודות ממשיכות, אין מצב שהן יפסיקו, אני מסיים את תיעוד הוידיאו ועובר לתפוס שוטים של תמונות סטילס, מה שנקרא גם וגם. ואז זה מכה בי, האלכוהול המעורבב עם הגלידה מנסים לצאת מהבטן בדרך למוח, עוד לא רוצים את הדרך החוצה ממש, רק מספיק כדי להכניס אותי לסחרחורת, ורטיגו ימי, אני מסתובב, חם לי מוות, מטפס על המדרגות, לתפוס אויר, קצת רוח ים, להתאוורר, חושב לעצמי כמה דקות רענון ורגיעה וחוזרים לבלגן, אבל זה לא עוזב אותי, מצליח להגיע לתיק, לשלוף בקבוק מים ולשתות, מרגיש כמו חושם אמיתי, אני, שלמעלה מארבעים שנה אוכל את הים עם המלח שלו, יושב עם גלשן או בוגי בשובר השני בסערות מחוף פרישמן טרום שוברי הגלים (1972) ועד הילטון, החוף המערבי וכל פיק גלישה שקיים בגוש דן, אחד שאכל הפלגות מיאכטות ועד דינגי (לבד, עם מנוע 4 כ"ס), אחד הבודדים שסיים חמש פחיות בירה בלגית בסערה בתעלת לה מאנש בלי להניד עפעף, קורס עכשיו כמו סמרטוט משומש של נער סיפון בפינה של הספינה, מחכה שהסחרחורת תעבור, למטה ההופעה המרכזית מסתיימת, אני שומע שהם מתארגנים לקראת השואו של ויתרתי, האחים חביב כבר על הסיפון העליון, זורקים לי – "או שתלך על אלכוהול נוסף שמבטל את הביטול של הבחילה, או שתקיא, או שתקפוץ למים להתרענן", כן, כעת גלגלי הצלה מושלכים למים, חלק מהקהל כבר על בגדי ים בדרך לקפוץ ולהתרטב.

בסוף, לקראת השעה שש אחרי הצהריים, כשהספינה חוזרת למזח בנמל יפו, אני מתעשת, קם, אוסף את הציוד ואומר לאבירן – "בסוף ויתרתי על ויתרתי אבל זו הייתה חוויה…"

אז ככה, אל תאמינו למה שמספרים לכם, אל תאכלו גלידה לפני הפלגה, אל תערבבו אלכוהול עם בירה ואל תתאמצו לא להקיא…

והאלבום? כן, אמנם מדובר בסך הכל ב- EP , ארבעה שירים אותם תמללה נגה שלו והלחינו חברי ההרכב, אבל כשאתם להקת שוליים עצמאית לחלוטין, זוהי אמירה "אנחנו על המפה ואנחנו נישאר על המפה" (טל ברודי, מזמן…).

לחצו לרכישה מקוונת של האלבום בלא לייבל

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מההפלגה (לא כולל ויתרתי, שיכורים לא יכולים לצלם…)

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מההפלגה (סמסונג 4)

וידיאו