נמר אינדיאני או נמר חבצלות

הופעה חד פעמית בקיץ 2013 לטריו טייגר ליליז במועדון בארבי, 29.06.2013, דקדנס אשפתות לונדוני על במת הרוק, מדווח ומצלם – יובל אראל.

יודעי דבר אומרים על ההופעה של הטייגר ליליז כי מדובר בחיזיון מעורר חושים מקאברי וסוריאליסטי, סוג של  קברט פאנק עם גרוב בלקני, תערובת מופרעת של אופרה, פולקלור-צועני, ושירי – הלל לחיי דקדנס אשפתות  עם משב אנרכיסטי מהגדה השמאלית בפריז. לגבי חברי הטריו הם יכולים למצוא גם בשלולית עכורה או בימי האסלה את היופי האלוהי (דיוויין…)…

אין זו הפעם הראשונה שהחבצלות מגיעות לישראל, בשנת 2000 הם התארחו כאן לראשונה עם המופע "יהושוע הפרוע" ( Shockheaded Peter), שדרך אגב אני מעריץ אותו ואת כל חבריו מהספר המקורי, בחודש בנובמבר 2011 כיבדו אותנו החבצלות בביקורם השני, מועדון בארבי, אני באופן אישי לא הצלחתי להגיע למופע, אך נציגות ממשפחתי נכחה שם ודיווחה לי כי מדובר בהזייה…

אמש, לא ויתרתי על ההזדמנות לפגוש את החבצלות במועדון, בארבי, כמובן. אז מה היה לנו? אני לתומי חשבתי שהגעתי מוקדם, או לפחות בזמן, בשעה עשר ורבע כבר חציתי את הכניסה, קהל רב עדיין שהה במבואה, כמה דמויות ביזאריות, הזכירו לי את הקהל של קרוזנשטיין ופרחוד, או להבדיל כנופיית המעריצים של קרימינל פרוג'קט, כן אתם צודקים, מדובר בתיאור נגוע בשמץ גזענות, רוב רובו של הקהל שהגיע אמש למועדון בארבי נמנה על העלייה הרוסית לדורותיה, צעירים בטריקו, כסופי שיער עם חולצה בתוך המכנסיים, נשים עם שמלות הדוקות ומעט מאוד מאותו קהל היפסטרי לעת מצוא המגיע בקבוע למועדון.

הסתבר לי שהגעתי ממש בדקה התשעים ואחת, רק העמדתי את רגלי במרכז האולם, מעל המדרגה המפרידה בין שתי הרחבות, והנה השלושה כבר על הבמה, מותחים את כלי הנגינה ומיד פותחים במופע, האמת, כך צריך להיות ברגיל, מופעים לא חייבים להתחיל שעה לפני חצות, יש עוד שעות שקשורות לערב ואפשר לנצלן.

אבל מספיק עם החפירות, ההרכב הביזארי, כולל את מרטין ג'אקס, נגן באקורדיון קטן ובפסנתר, הוא הזמר של ההרכב, האיש שקולו מתנגן מהרגע שהמופע החל ועד סופו, כמעט ללא הפוגה, איזה כוחות יש לו, בתאטרליות, בדרמטיות, בסליזיות, פעם אחת הוא מצפצף משמע היה זמרת סופרן באופרה ורגע אחריו הוא נוהם כדוב המערות. לימינו עומד אדריאן סטאוט, אוחז בקונטרא בס חשמלי, לעתים מניף ידיו מעל הטרמין ובקטע אחד גם כופף מסור גדול עם קשת הכינור (מזכיר לילה אחד שחזרתי שתוי באיי הסיינה בפריז ועל אחד הגשרים עמד לו קלושר מקומי וניגן במסור יערנים ענקי..), את הקצב מקבלים השניים ממערכת התופים המנוהלת בידי מייק פיקרינג.

והשירים? אין בנמצא פליי ליסט, הכל בראשו של מרטין, יתכן והטאבלט הקטן המונח על חצובת נגנים מולו כולל את המידע הדרוש לו כדי לנהל את המופע, אבל השירים קולחים, ממש כמו שתיארו אותם – קברט פאנק מטובל בגרוב צועני בלקני, נוטה קצת לטמפו רוסי (זה הקטע שמקפיץ את הקהל כאילו והיינו מול אוהל קרקס במזרח אירופה) הקורץ אף הוא לשנסונים בסמטאות פריז הישנה, יש שם מעין תערובת מופרעת של אופרה, לצד וריאציות של בלוז ואף פיסות ג'אז, והתכנים? אוהו, הם באמת עוסקים בעניינים שברומו של עולם, מיצי גוף ניגרים מחוריהם, התפלשות בקיא, שיחה עם ועל גופות, קריאת תגר על המוות, פדופילים, מסוממים, פרוצות מאוהבות, בורדל של ממש עם תפילה קולנית לעולם האשפתות, קוראים לזה דקדנס…

מי הם בכלל הנגנים הללו שמחזיקים כבר שעתיים פלוס את המאות שהתקבצו כאן במועדון? מסתבר שהם בעצמם חוו את תכני שיריהם, ממש כמו אוליבר טוויסט, ניקולס ניקלבי, דיוויד קופרפילד של צ'ארלס דיקנס לצדם של סטיבן דאדלוס גיבורו של ג'יימס ג'ויס, דמויות החיות בשולי החברה, ממש עלובי החיים, מספרים שמרטין החל את דרכו בעת שהתגורר מעל בית בושת בסוהו של לונדון, עת למד שירה אופראית שאותה ניצל להתאמן בשירה על זונות, נרקומנים ועברייני רקק. המומחיות של הטריו ומרטין בראשו היא לגעת בסיפורים שחלקם מגיעים אפילו מהתאטרון הרפרטוארי ולעוות אותם לכדי מציאות ביזארית עד מגוחכת. הטריו המתהדר בכלל בשמה של הנסיכה האינדיאנית מסיפורו של פיטר פן, לילי הנמרה, או לחילופין, בפרח הנמר מארץ הפלאות של עליזה, ויש הגורסים כי מדובר בכלל בהנצחת שמה של פרוצה לונדונית שנהגה לעטות בגדים בהדפסי חיות אשר נרצחה, האמת, גם חברי ההרכב חלוקים בדעותיהם באשר למקורו…

אכן, מופע מרטיט, מרגש, מפליא, מדהים, דקדנס החושף נימי נימים של תחתיות האנושיות, עד כמה נמוך אפשר לחתור, עד כמה מרגש אפשר להפוך, עד כמה מסתורי, רומנטי, ומלא בזוהמה אפשר לשמוח, או כפי שהם אומרים זאת – המוסר מת, יחי ההנאה!!!

לחצו לצפייה בגלריית תמונות, צילום: יובל אראל

וידיאו – דגימות מהמופע, צילום: יובל אראל

וידיאו גולשים – ההדרן האחרון Bully Boys