דיווח מהשטח

שי נובלמן | יומי הוא חלום \ השקה באזור

שי נובלמן, סוג של שומר לפיד הפסיכדליה בישראל, משיק אלבום חדש ובעברית "יומי הוא חלום", מועדון האזור, 26.06.2013. על האלבום, צבעים וקולות מהמופע, מדווח יובל אראל.

שי נובלמן, יומו הוא חלום. צילום: יובל אראל
שי נובלמן, יומו הוא חלום. צילום: יובל אראל

הכרותי עם שי נובלמן מתחילה עוד מימי ערבי "לכלוך באוזן" שאצר לאון פלדמן, למעשה אף לפני כן כמאזין לגלי האתר, אלבומיו הראשונים ששיריהם מצאו את מקומם בתוכניות המוסיקה ברדיו הביאו משב רוח מרענן היישר משנות השישים, התקופה של "הפריצה הבריטית" הידועה, זו שהניבה שפע להקות והרכבים חלקי בלורית וצמודי מכנסיים, עם גיטרות חשמליות בראשית דרכן, עם שירים רבי מלודיה, מעודנים בפשטותם ותמימותם, ראשית ימי המלוטרון ושאר הנדסת הצלילים בחיתוליה. שיריו של נובלמן נקלטו ונשאבו עמוק אל אותה הוויה מוסיקלית ולא עלה בדעתי שמדובר בכלל בבחור מקומי שמגיע לעולם המוסיקלי המקומי והעולמי מאיזה פרבר בורגני בבקעת אונו.

כן, אני מתכוון לאלבומיו הראשונים, אלו שכללו שירים בשפה האנגלית ואמצו לתוכם את סגנון הפופ הבריטי של שנות השישים. האלבום הראשון משנת 2001 שנקרא בשם הכל כך מאתגר – HOW TO BE SHY, עליו שקד יחד עם כמה מחברי רוקפור, באותה עת כבר מוגדרים כאנשי הפסיכדליה השואבת את מקורותיה מפינק פלויד בצעדיה הראשונים. ממנו זכורים השיר Lonely Boy שמיצב את שי חזק באותה סצנה והבלדה Don't Want To Say Goodnight.

פרסומת

וכמובן אלבומו השני Beautiful Life בו שיתף פעולה עם גבע אלון ויותם בן חורין, אלבום שהביא לעולם שירים המנציחים את "חיפושיות הקצב" בשיר Girlfriend והרמוניות בסגנון המודי בלוז ודומיהן בשיר Wonderful.

היה ברור ששי נובלמן כאן כדי לנצח ולהנציח את התקופה הכי תמימה ברוקנ'רול.

מעת לעת נתקלתי בשי בהופעות פה ושם, גם במסגרת הפעילות המוזיקלית של זוגתו בילי לוי נובלמן, מוזיקאית בזכות עצמה המחזיקה בהרכב האינדי Billy And The Firm שאף הספיק להשיק אלבום בכורה בשם Thoughts From The Lioness' Lab.

פרסומת

עד כאן חפירת עומק על הדרך והיצירה המוסיקלית, אפשר כעת לצאת לדרכו החדשה של שי נובלמן, האמת ששי לא ממש הולך בדרך חדשה ושונה, למעשה דרכו של שי מנסה לחזור מהעולם שמעבר לים קצת לכאן, אלבומו החדש שהושק אמש "יומי הוא חלום" מיטיב לשמר את הסגנון והצליל המוזיקלי האופייני שלו אך עושה זאת בשפה העברית ועימה הוא טווה ומשלב זכרונות מתקופת מגוריו וחייו ביפו, אין פלא שאחד המוזיקאים הכי יפואים והכי רוקרים שנמצאים איתנו כאן, משתף עימו פעולה בהפקת האלבום, אני מתכוון לעוזי "רמירז" פיינרמן שלקח על עצמו את עבודת ההפקה המוזיקלית באלבום החדש כולל עיבודים תזמורתיים לכלי מיתר וכלי נשיפה המשולבים בשירים.

ואם כבר אני נוגע בשירים, אז ברצוני להתייחס לשלושה מהם, מתוך האלבום, במקרה הם השלושה הפותחים אותו…

שי, שהתאהב ביפו על נופיה המיוחדים והאווירה הכל כך שונה מהכרך הגדול שמשיק לה, שוטט הרבה בין סמטאותיה ונשם את החיים והסיפורים האותנטיים, מקומות, דמויות, וביוחד ההווויה בשוק הפשפשים, שם שכנה דירת מגוריו.

שי נובלמן, מועדון האזור. צילום: יובל אראל
שי נובלמן, מועדון האזור. צילום: יובל אראל

כל אלו היוו את הבסיס והחומר ממנו יצר את השיר "רץ ביפו" ואת השיר "אין לה אוויר", שירים המביאים מצד אחד את הסיפוריות שנובלמן שאב בזכרונותיו מצד אחד ואת ההוויה הפסיכדלית של שנות השישים אותה הוא משמר באדיקות באלבומיו והפעם השילוב הזה, המקומי כל כך מחזיר את שי נובלמן היישר לחיקו של המאזין הישראלי ומשאיר אצלו טעם עדין, נעים, של עוד.

שיר הנושא באלבום "יומי הוא חלום" הוא בכלל סיפור אחר, כאן, באומץ רב, העיז שי נובלמן לגעת בלחן מוכר ולהחדיר אליו את מילותיו העבריות בנרטיב אחר. אמנם נובלמן איננו הראשון שעושה מעשה שכזה ומביא לאוזניים המקומיות לחן  מוכר מהעולם הרחב, אריק איינשטיין התחיל בכך באמצע שנות השישים כאשר הקליט עם הרכב הליווי שלו, "האיינשטיינים", תקליטון של גרסאות כיסוי.  עם תרגום לעברית שביצע יורם טהרלב לשיר "Do You Want to Know a Secret" של החיפושיות שעוברת ל"מזל", עם תרגום לשיר של החיות "The House of the Rising Sun" שעוברת ל"הרחק הרחק מכאן" ואף באלבום נוסף בו שיתף פעולה עם יפה ירקוני כאשר לקחו את השיר של החיפושיות "Yesterday", שתורגם בידי חיים חפר ל"רק אתמול". רבים וטובים אחרי כן עשו זאת ודי בהצלחה.

שי עושה בלחן של הלהקה Les Irrésistibles שחבריה היו בכלל אמריקאים שהתגוררו בצרפת בשנות השישים ובצעו את השיר "My Year is a Day" שנכתב על ידי ויליאם שלר, שיר שזכה להצלחה, כבתוך שלו, הוא מלביש עליו את מילותיו "יומי הוא חלום" מעין חשבון נפש אישי עם עצמו, עם חייו, עם יצירתו, שי רומז כאן על השילוב בין החלומות האופפים אותו וכקטרזיס ליצירה המוזיקלית האופיינית, לדחף העז לכתוב וליצור ולבין המציאות המלאה בצרכים ודרישות יומיומיות…

בסופו של תהליך, הפיק והשיק שי נובלמן אלבום בעברית עם עיטורי פסיכדליה מעודנים אך יחד עם זאת שומרים על הווית רוקנ'רול עברי, מקומי ועדיין קורץ אל מעבר לים, סוג של מעטפה עם מכתב מימים לא רחוקים ביפו יפת הימים.

אמש, כאמור, חגג שי נובלמן את השקת האלבום עם חברים רבים, הרבה מוזיקאים, אלו שליווהו בעבודה על האלבום ואלו שמלווים אותו לאורך השנים בפעילות המוזיקלית, כן, מועדון האזור, בו התקיים המופע החגיגי, מתאים ככפפה ליד לאווירה של האלבום, המועדון הכי נון שאלנטי בתל אביב, עם ספות הקאנבאס, רצפת הפרקט וכלי הנגינה המשתלשלים מהתקרה, עם פתיחה מאת מוטי חביב שדרן הספורט ובלווית אורחים כערן צור וההרכב הכי צעיר בפסיכדליה הישראלית BRAIN CANDIES.

שי נובלמן  המנגן בגיטרה ופסנתר מלווה בהרכב שכולל את נעמן שדמי באורגן, יונתן שילנסקי בגיטרת בס ושירה, מאור ויזל בגיטרה, סקשן כלי נשיפה הכולל את כפיר קפר בחצוצרה, עידו קרצ'מר בטרומבון ורועי בר יהודה בסקסופון, כל אלו מקבלים את הקצב מניר עטר שעל התופים.

את הזוית שלי אני מביא לכם עם שלושת השירים הראשונים באלבום שאף פתחו את המופע…

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

וידיאו

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: