יום שני, ספטמבר 7, 2026

נתנאלה של הגלבוע

מופע של הזמרת נתנאלה, מהגלבוע ועד הגלבוע, בית היוצר – אקו"ם, נמל ת"א, 28.01.2013 21:00, נכח, האזין, למד, תיעד ומדווח – יובל אראל.

נתנאלה, בית היוצר. צילום: יובל אראל
נתנאלה, בית היוצר. צילום: יובל אראל

איך אפשר להגדיר מפגש כקהל עם זמרת שעל שירתה גדלנו? הכל החל בשלהי הפריחה של להקות הזמר הצבאיות שלאחר מלחמת יום הכיפורים, אמצע שנות השבעים, פריצתה של הזמרת נתנאלה, אז חיילת המשרתת בלהקת חיל האוויר, לאחר שכבר זכתה להכרה עם שיר השכול "היה לי חבר היה לי אח", אל בימת פסטיבל הזמר והפזמון, עם שירו של מתי כספי "שיר היונה". אפשר לאמר בבטחה כי נתנאלה אוחזת בנכסי צאן ברזל בשירה הישראלית, די אם אציין שירים נוספים כ"ימים לבנים", "עוד יבוא היום", "לא דיברנו עוד על אהבה" ו"הליכה לקיסריה".

נתנאלה, בעלת הקול המיוחד, אלט, חם ומלא ברגש,  שבה מעת לעת לתודעה הציבורית עם אלבומי שירים חדשים אך מעטים, אלבום שיריה האחרון "נדודים" הושק לפני קצת למעלה משנה.

נתנאלה, גבוה, מעל הרי גלבוע. צילום: יובל אראל
נתנאלה, גבוה, מעל הרי גלבוע. צילום: יובל אראל

אמש נכונה לי הזדמנות ליטול חלק כצופה במופע מיוחד של נתנאלה באכסניה המצויינת של בית היוצר – אקו"ם בנמל תל אביב, אמנם לא מדובר ברעש וצלצולים, לא תקשורתי ולא בכלל, למעשה רק יודע דבר ומי שעקב ידע והגיע, רוב רובו של הקהל כבר לא צעיר, אנשים שגדלו על שיריה, חלקם אף בני גילה, נתנאלה ניצבת על הבמה כמעט לבד, היא ושתי גיטרות אקוסטיות ופסנתרן אחד המעטר מעת לעת את שירתה, מסתבר שיש לו חלק רב בעיבוד וההפקה של אלבומה האחרון – גיא ויינגרטן.

המופע עצמו היווה מעין מסע בעבר ועד היום, מסע שהחל עם קדימון של אירית בן צור, דמות מרתקת בפני עצמה, המנהלת ולמעשה חברתה מאז ימיהן בלהקת חיל האוויר שנתנה קצת נתוני רקע על הווי אותם ימים עת שירתו יחדיו לצד שמות כמתי כספי ואחרים.

נתנאלה וגיא, בית היוצר. צילום: יובל אראל
נתנאלה וגיא, בית היוצר. צילום: יובל אראל

באופן כרונולוגי וברור לחלוטין החל המופע בביצוע לשיר היונה, השיר המופתי עם השורה בבית השני  "גבוה מעל הרי גלבוע… שתשחק תפקיד מסויים במופע, תסמנו לכם… מה אפשר עוד להוסיף על שיר זה, הבשר נעשה חידודין, צמרמורת למשמע הקול הכל כך מיוחד, צלול, בהיר ומוכר, הפעם לא מדובר ברדיו או שידור אחר, זה כאן, מתרחש מולך, אתה נפגש עם נכס צאן ברזל,  הביצוע של נתנאלה כל כך מוכר לכל אוזן המאזינה אפילו כבדרך אגב למנגינת הפזמון הישראלי לדורותיו, למילותיה של שמרית אור וללחן של מתי כספי.

ויש סיפור מאחורי השיר, מתי כספי שלח את השיר לתחרות פסטיבל הזמר, השיר לא התקבל, שנה לאחר מכן הוא שלח את השיר "נח" שהתקבל, אבל מתי שלח שיר נוסף  את "שיר היונה" שהפעם הוא התקבל, וכשחיפש מי יבצעו החליטה מי שהייתה אז אשתו דורין כספי שנתנאלה תשיר, ומכאן הכל היסטוריה..

נתנאלה ממשיכה בשיר "שלכת אבי", שיר אודות אביה שלא זכתה להכירו מכיוון שנפטר עוד בטרם היוולדה, דרך אגב, נתאלה נקראת על שמו – נתנאל. נתנאלה חוזרת בסיפור נוסף איך בסוף כיתה ח' החליטה לרכוש גיטרה בכספה ויצאה לעבוד, לא פחות מאשר במפעל לנייר טואלט, שם נזכרה בשירו של חיים נחמן ביאליק "מעבר לים" וחיברה לו מנגינה, זו המנגינה שמוכרת כיום…אז כן, הקריירה של נתנאלה כמלחינה החלה במקום הכי לא צפוי…

נתנאלה ממשיכה ומפליגה בסיפורים וקוריוזים השופכים אור אחר על שלל שיריה הידועים – "החולמים אחר השמש", "כתם אדום", היא מגיעה לשיר שהפך כבר לקאנון לאומי "היה לי חבר היה לי אח", היא עוצרת לרגע ומספרת על השיר שנתן לה יאיר רוזנבלום, אז מנהל הלהקה, לבצע, לדבריה השיר ליווה אותם ממוצב למוצב בכל החזיתות דאז, באחת הפעמים בזמן שנסעו לאחד המוצבים שנמצא ממש באזור הקרבות התקבלה הוראה שאין כניסה לבנות, הנהג פשוט הוריד את נתאלה מהרכב, היא נשארה בשטח, בלב המדבר, ללא מים, ללא אוכל, ללא צל, ברקע נשמעו קולות הפגזים, שרה לעצמה, את אותו שיר, לאחר מספר שעות, הגיעה משאית, הנהג ההמום למראה הזמרת בלב המדבר אסף אותה לבסיס…

נתנאלה, אהבה. צילום: יובל אראל
נתנאלה, אהבה. צילום: יובל אראל

כעת נתאלה עוברת לשירי אהוד מנור המנוח, גם כאן יש סיפור, על פסטיבל הילדים, לא רק שנתנאלה בצעה את שירו המפורסם "בן" שהולחן כבמובן על ידי מתי כספי, אהוד כתב לנתנאלה שיר, על בנה, "נמו", לפי לחן שהיא כתבה…

שיר רודף שיר, וסיפור רודף סיפור, על המעבר לשבדיה בשיא ההצלחה בקריירה, על הלחץ של אדם הניצב בגג ההצלחה ומבקש להשתחרר, על החיים שם בארץ הקרה, ושוב היא חוזרת לארץ, עם השירים "לחזור" ו"ספינת הזכרונות". המופע שלפרקים ניתן בו דרור לקהל להצטרף לשירה עם פרחי הבר, מקום לדאגה ועוד, מגיע לסופו, את ההדרן מקדישה נתנאלה לשני שירים – "אהבה" מתוך אלבומה האחרון ושוב היא נוגעת בהרי הגלבוע, זה נשמע כמו סגירת מעגל מסויימת, זוכרים את הגלבוע של היונה?… לאחר השיר הדי דרמטי היא מסיימת בשיר אליו מצטרף הקהל במחיאות כפיים קצובות ושירה, מי יותר ומי פחות – "עוד יבוא היום"…הופך את המופע המיוחד הזה למעין קומזיץ של פעם, שירה בציבור של חברותא, מעבר לסגנונות, מעבר לאופנות, פשוט נכס צאן ברזל של שירה ארץ ישראלית מזוקקת…

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

https://www.facebook.com/media/set/?set=a.10151356278369654.495789.721654653&type=1

וידיאו

הכי חדשים

האופרה הישראלית פותחת עונה חדשה: ממוצרט ועד בכורה ישראלית

הבוקר הציגה האופרה הישראלית את עונת 2026/27, עונתה ה־41. העונה כוללת שבע הפקות אופרה גדולות, לצד שורת...

רגע לפני ההמראה: ווקה פיפל מדברים על החזרה הביתה

לפני כחודשיים דיווחנו כאן על שובם של החייזרים הלבנים. ווקה פיפל חוזרים לבמות בישראל וחוגגים עשרים שנות...

מתחם TOX נפתח בראשון לציון: החברים של נטאשה ירו את יריית הפתיחה

בסוף השבוע האחרון נפתח רשמית TOX, מתחם התרבות וההופעות החדש מבית קבוצת toMix. המתחם שוכן ב־G City,...

קותימאן מזכיר לנו: “You Will Shine”

לפעמים לא צריך להעמיס מילים כדי להעביר מסר. לפעמים מספיק קול אחד, משפט מעודד וביט שמרים את...

כשהאגדה עלתה על הקרח

אמש הפכה במת בית האופרה בתל אביב לממלכה שקפאה בתוך אגדה. יותר מ־14 טונות קרח כיסו אותה...

כשהצלילים העזו: צוותא חוזרת אל עשרים שנותיה הראשונות

החופש ליצור - 70 שנה לצוותא צוותא מציינת השנה שבעים שנות פעילות תחת הכותרת "החופש ליצור". הבוקר נפתחה...

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

יובל אראל
יובל אראלhttp://yuvalerel.wordpress.com
הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

מבזקים

פטיפון משיקה מועדון חברים חדש למוזיקאים

מאז שהתקליט התמוסס בין רגליו של הדיסק, עולם המוזיקה עבר כמה גלגולים. בהמשך כמעט נעלם גם הדיסק...

פרנק־אן־פורטר עזב את הטירה – טים קארי הלך לעולמו

השחקן והזמר הבריטי טים קארי הלך לעולמו בגיל 80. מנהלתו אישרה כי מת בשלווה בביתו בלוס אנג׳לס....

כששופן פוגש את ריו: אמיתי קורץ מצא את הסמבה שהסתתרה בתוך הקלאסיקה

ישנם רעיונות מוזיקליים שאפשר להסביר במשך דקות ארוכות. אחרים זקוקים לכמה שניות בלבד כדי לגרום לחיוך. קחו...

עוף החול יוצאת מג׳נסיס: הבמה הופכת לפסטיבל עצמאי ב־toX ראשון לציון

יש רגע שבו במה מפסיקה להיות רק במה. היא מפתחת אופי, קהל ואפילו קצב חיים משלה. זה...

איתי לוי מסמן וי על הבארבי

יש במוזיקה הישראלית כמה במות שהשם שלהן מספר סיפור עוד לפני שנדלק האור הראשון. מנורה מסמן כוח...

רעש לבן: שתים עשרה שעות של רוקנרול בקיסריה

הרוק הישראלי לא נעלם, הוא פשוט חיכה למתחם גדול וליום ארוך במיוחד. פסטיבל ״רעש לבן״ מבקש להעניק לו את הבמה הזאת בדיוק. ביום שישי, 9 באוקטובר, המארגנים יפתחו את שערי מתחם Zone Festival בקיסריה. מהצהריים ועד חצות יזרמו שם שתים עשרה שעות של רוקנרול. אנשי toMix אספו לדבריהם את כל מי שמעיר את השכנים. הם […]

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא