חדשות הסצנה

אינדי הוא הזרם המרכזי

אינדי הוא המיינסטרים החדש, מיינסטרים זו לא בושה, כמה מחשבות, ניתוחים, תרגומים, פרשנויות וטיפים, ספרות זולה…

אינדי שמינדי... צילום מסך גוגל
אינדי שמינדי… צילום מסך גוגל

אינדי

מוזיקת אינדי (באנגלית Indie, קיצור של Independent – עצמאי) היא מוזיקה הנשענת על חברת תקליטים עצמאית. במקור תיאר הביטוי "אינדי" את העצמאות מחברות תקליטים מסחריות, אך במהלך השנים, סגנונות מוזיקליים שפותחו על ידי אמנים מחברות עצמאיות תוארו גם הם כ"אינדי".(וויקי)

פרסומת

מיינסטרים

מיינסטרים (מאנגלית: Mainstream; בעברית: זרם מרכזי, ולרוב בצורת המיודעת: הזרם המרכזי), היא הנטייה הדומיננטית בכל תחום (מדעי, תרבותי, וכו') במשך תקופת זמן מסוימת של רוב הציבור. לעתים קרובות מונח זה מתייחס לכל הטרנדים התרבותיים העכשווים בתחומי האומנויות, המוזיקה, הקולנוע והספרות לעומת התרבויות האלטרנטיביות למיניהן. המונח משמש לרוב בהקשר אומנותי כדי לתאר את העבודות אשר הצליחו להגיע בקלות יחסית לציבור נרחב באמצעות עלויות הפקה ושיווק גבוהות. דוגמה טובה לכך היא מוזיקת פופ מיינסטרימית אשר מופקת מראש במטרה למקסם מכירות ורווחים. (וויקי)

אינדי הוא הזרם המרכזי החדש (מיינסטרים) הנה אחת האמרות שטבעה דר' סלישייה תומפסון ("Indie is the New Major"), פרופסור ומומחית בתחום המוסיקה, מרצה וסופרת .

פרסומת

תומפסון מתייחסת לעידן הדיגיטלי של המוסיקה, כעידן של המוסיקאי העצמאי, כסופה של התקופה בה היית צריך להיות בר מזל באמת כדי שחברת תקליטים גדולה תחתום עמך על חוזה הקלטות ותוביל אותך לפריצה הגדולה ולחשיפה, שתחוש כי סוף סוף עשית זאת!

כיום, כל מה שמוסיקאי צריך כדי להיחשף הוא ליצור להיטי יוטיוב שיקבלו מספיק צפיות על מנת לעורר עניין ולהפוך לויראלים ואותו לסנסציית אינטרנט. המשמעות היא חוסר תלות בגופים מסחריים בהעברת המסר להמונים בתנאים שהמוסיקאי קובע ומבלי להיות מחוייב בחוזה דרקוני לחברת תקליטים.

בטכנולוגיה הקיימת כיום, המוסיקאי, יכול לבצע את הפעילות הסובבת כניהול, שיווק ויחסי ציבור בעצמו מהכסא בבית אל מול המחשב, ובכך לחסוך בעלויות מבלי לפגום ביעילות.

מבחינת המאזין, הלקוח בקצה, המשמעות של הקדמה הטכנולוגית הנה נגישות גבוהה לחומרים ואמנים אהובים, במקום להגיע לחנות התקליטים ולהתעדכן אודות האלבומים החדשים כל שצריך כיום הוא סמארטפון מצוייד באפליקציות המתאימות שיגישו לעיניך ואוזניך את החדש ביותר בתחום המוסיקה.

אמנם, לצד היכולת האדירה של האמנים להיחשף מבלי תיווך מתקיימת גם התופעה של הרוצים להיות (wannabe) שמנצלים את הרשתות החברתיות לחשיפה גבוהה מבלי טיפת כשרון, אחד שכזה אמנם יכול לצבור צפיות והאזנות מרובות אך לאו דווקא יקים לעצמו אוהדים אמיתיים.

מה גם שהרוב הדומם הולך אחרי הפופולריות לפי הקריטריון של כמות העוקבים בטוויטר או החברים\אוהדים בפייסבוק ולא באמת לפי איכות המוסיקה כיצירה, היוצר\מבצע יכול לאגור כמות אדירה של מעריצים וחסידים אבל הוא דקוק גם לדבר הזה הנקרא כישרון…זה הדבר שיביא את הקהל להופעות, זה הדבר שיגרום למוסיקה להתנגן בראש עד שהמאזין יקום וירכוש אותה, ברשת או בחנות.

היכולות של המדיה החברתית לשווק את המוסיקה של האמן החוצה להמונים הן אדירות ובדרך שלא הייתה קיימת קודם לכן, כיום חייב כל מוסיקאי להשתמש בכלים אלו – טוויטר, פייסבוק, סאונדקלאוד ובנדקמפ כדי להיות רלוונטי ולהישאר מחובר לקהל.

האפשריות הכמעט אין סופיות של המדיה הדיגיטלית התקשורתית הזו כל כך טובות ואדירות שכבר אפשר להבחין בדינוזאורים של העת הקודמת, קרי חברות התקליטים, עושות את דרכן אט אט לשם, כבר היום ניתן למצא אלבומים שמזוהים בצורה ברורה עם המיינסטרים ממוצבים באתרים כבנדקמפ, שלא לדבר על אמנים שהתעשייה המאורגנת שמאחוריהם משתמש בכל האפשרויות הדיגיטליות הקיימות ומנצלת כל ערוץ למכירת הטובין של האמן, אציין בקצרה – חברות הסלולר, אמזון, ולאחרונה גם אי טיונז האמריקאית שנחתה בישראל.

ולסיכום, צריך לזכור שבראש ובראשונה אמני האינדי הם לא כאן בגלל שהם לא מספיק טובים לרדיו או מספיק פופולארים  למיינסטרים, הם כאן כי הם בחרו שלא להתפשר על החלומות והאידיאלים שלהם.

ועוד בקטנה, יש כאן כמה אנשים טובים שמשחררים מידע, טיפים, ובכלל ישמחו לסייע (חלק מהסיוע כרוך בתשלום, אינדי שמינדי אבל צריך להתפרנס…)

המאמרים של עודד מזרחי

http://www.odedtik.net/#!article5a/c1zaz

העצות של רועי פוברצ'יק

http://music.roypovarchik.com/

הטיפים של עידו לדרמן

http://rockproduction.blogspot.co.il/

זכויות יוצרים וכאלו – הכתבה מתבססת על קריאת מספר מאמרים בתחום בשפת לעז, ניתוח, עריכה והתאמה למדינת היהודים, תודה.

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button