דיווח מהשטח

האש הנסתרת של גילעד…

גילעד הישג, אחרי עשור עם ספה אדומה, משיק אלבום הכולל שירי משוררים בינלאומיים כהמינגווי ואדגר אלן פו. תאטרון תמונע, 05.12.2012, נכח, תיעד ומדווח – יובל אראל.

גילעד הישג, האש הנסתרת. צילום: יובל אראל
גילעד הישג, האש הנסתרת. צילום: יובל אראל

לאחר עשור בו עבר מתיאטרון לתיאטרון ברחבי הארץ עם המופע "על ספה אדומה" הכולל 15 יצירות קלאסיות של רחל המשוררת בעיבודו והלחנתו, מנסה גלעד הישג אתגר חדש ויוצא במופע ואלבום חדש – Hidden Flame כשם שירו של המשורר האנגלי בן המאה השבע עשרה ג'ון הנרי דריידן העוסק במחשבות אשה המעדיפה את השכל הישר על פני הרגש במערכת יחסיה עם אהוב ליבה.

הפעם מאתגר עצמו גילעד עם 11 יצירות של משוררים מהעולם הרחב, הנחשבים ובצדק לקלאסיקות, ביניהם אדגר אלן פו, ארנסט המינגווי ואפילו קינת דוד מספר שמואל ב' זוכה באלבום לביצוע פרשני חדש.

מדובר בעיבוד והלחנה מחודשת לשירים הקלאסיים הללו, חלקם בן מאות שנים, שלא ממש מצאו את מקומם בעולם הפופ והקצב המהיר היומיומי.

המפגש עם האלבום, שבדרך אגב הושקעה מחשבה ועבודה רבה בעיצובו הגרפי ומארז המעטפת המצורפת הצית בי זכרונות מימים עברו, הרחק לעבר שנות ילדותי כשדפדפתי לראשונה בספר שיריו של אדגר אלן פו בתרגומו של זאב ז'בוטינסקי, האווירה הקודרת, הגותית, המסתורית האופיינית, בשיר המאיים העורב ובשיר האהבה הכל כך נוגה אנבלי, שזכה ברבות הימים לביצוע דרמטי של יוסי בנאי המנוח.

גלעד, המשלב בעבודתו המוסיקאלית יסודות רוק, מיטיב ליצוק את הקצב והחדשנות ביצירות הקלאסיות, העתיקות והמנותקות לכאורה מרוח הזמנים העכשווים. גלעד זכה בהערכה רבה מצד אנשי מקצוע, מנצחים ומנהלי מקהלות על הפרוייקט הזה שמגיע עתה לישראל.

שירי משוררים, תמונע. צילום: יובל אראל
שירי משוררים, תמונע. צילום: יובל אראל

אמש התקיים בתיאטרון תמונע מופע ההשקה המקומי לאלבום בהשתתפות הרכב נגנים שכלל את גלעד הישג- שירה, גיטרות והפקה מוזיקלית, תומר מזמר- קלידים, דוד ביטון- גיטרה חשמלית, יוני ליפשיץ- תופים, ולרי ליפץ- בס, תום כהן ויעל חונה – זמרות ליווי.

המופע נפתח באחת מהיצירות האלמותיות של רודיארד קיפלינג, כן מחבר "ספר הג'ונגל" ושאר סיפורי הודו, בפואמה – אם (If)

אם תוכל לשמור על ראש צלול כשכולם סביבך / מאבדים את שלהם, ומאשימים אותך / אם תוכל לסמוך על עצמך כשכולם בך מפקפקים/ אך גם לקחת בחשבון את ספקותיהם / אם תוכל לחכות, בלי להתעייף מההמתנה/  או לתת שירמו אותך, מבלי לעסוק בשקריםאו שישנאו אותך, מבלי להכנע לשנאה/ ועדין לא להראות טוב מדי, או לדבר דברים גבוהים….

ויתרה מזאת, ומעל הכל, בני, תהיה אדם!

(התרגום כאן לנוחיות הקוראים, השירה בכל האלבום הנה בשפת המקור, אנגלית…למעט קינת דוד המתורגמת משפת התנ"ך…)

יש משהו קסום ולא מוגדר בהאזנה לביצועים של קלאסיקות ספרותיות מעל בימת רוקנ'רול, כאילו והתחברו להם שני עולמות – הליטראטורה והמוסיקה, זה מתרחש בשירי משוררים, זה מתרחש בערבי נושא והערכה ליוצר זה או אחר וזה קרה גם אמש מעל בימת תיאטרון תמונע הרגילה במופעי רוק סוערים.

גלעד שגדל על צלילי הפסנתר והשירה הקלאסית ידע לחבר ביצירות את גווני ותת גווני המוסיקה המודרנית, רוק, פולק, קמצוצי סווינג ורמזי ג'אז, טיפה גרוב וקורטוב לטינו לכדי מעטפת מוסיקלית פועמת סביב הטקסטים הכלל לא קלילים שבחר.

עדי כהן, אורחת, רק שנינו. צילום: יובל אראל
עדי כהן, אורחת, רק שנינו. צילום: יובל אראל

אחרי הפתיחה הזו ולאחר מכן הטיפול המצויין והצעיר באדגר אלן פו עם "אנבל לי" נפנה גילעד והזמין לבמה אורחת, הזמרת עדי כהן, בוגרת התוכנית השנייה של "כוכב נולד", אשר נטלה חלק במופע הספה של גלעד, הם בצעו יחדיו את הפואמה של המשוררת האנגליה בת המאה התשע עשרה כריסטינה רוסטי – The First Day

הלוואי שהייתי יכולה לזכור את היום הראשון, השעה הראשונה, הרגע הראשון של פגישתי עמך,אם בהירה או עמומה היא העונה, זה יכול להיותקיץ או חורף וכל שאבקש… נראה שמשמעותו כל כך מעטה, שמשמעותו כל כך גדולה! אם רק הייתי יכולה לשחזר את המגע, מגע ראשון של יד ביד! – רק אחד, אבל יודע!

(גם כאן טרחתי לתרגם המלל לעברית…)

עכשיו מנצלת עדי את המעמד ומבקשת לבצע את השיר החדש שלה, שרק יום קודם שוחרר להאזנה בתחנות הרדיו – רק שנינו.

בהמשך המופע חוזר גלעד לביצוע קטעים נוספים מהאלבום החדש, הוא גם משלב גרסאות מחווה לשירים ידועים ומוכרים "אחות זהובת שיער" – Sister Golden Hair של להקת אמריקה חשף חלק מהסגנון אליו נמשך גלעד – רוק פולק אמריקנה של שנות השבעים, בהמשך הספיק גלעד להשחיל גרסה לשיר נוסף שלא בין עיבודי אלבומו – First We Take Manhattan שלאונרד כהן כתב עבור הזמרת ג'ניפר וורנס ומאוחר יותר זכה לביצוע שלו בגרסת סינטי פופ קצבית, גלעד ממשיך וגם נוגע במקצבי הרגאי כאשר הוא לוקח את השיר Climb Every Mountain מהסרט הקלאסי צלילי המוסיקה ומהגר אותו לאווירת hang loose של מקצבי הרגאי, סוג של פרשנות תמוהה…

אחד השירים החזקים במופע הוא האינטרפטציה לשירו של ארנסט המינגווי – Advice to a Son שנכתב  בשנת 1931, המינגווי, אחת מהדמויות המשפיעות והמוערכות בעולם הספרות והשירה, זוכה פרס פוליצר ופרס נובל לספרות. זו הפעם הראשונה ששיר של המינגווי מולחן, מוקלט לאלבום ומבוצע.

עוד נגיעה אחרונה בשירי אחרים נוגע גילעד במהלך הביצוע לפואמת האהבה Farewell, Ungrateful Traitor אף היא פרי עטו של המשורר ג'ון הנרי דריידן, בשיר זה ערך גלעד עיבוד ושילב לסיום את Hey Jude  של החיפושיות כחלק מהשירה.

גילעד הישג, תמונע. צילום: יובל אראל
גילעד הישג, תמונע. צילום: יובל אראל

משום מה לא נמצא מקום במופע לכלול את קינת דוד…

אהיה כנה ואציין כי בהאזנה לאלבום עצמו האוזן נחשפת לעושר צלילים רבים שלא מצאו את מקומם על הבמה, עיבודים תזמורתיים, כלי נשיפה וכלי מיתר רבים, יתכן והיו אלו אילוצי ההרכב, עלויות וכו', אך אני בטוח כי מופע שכזה ראוי ליותר מהרכב רוקנ'רול קלאסי של גיטרה, בס, אורגן ותופים.

להאזנה מקוונת או רכישה

לחצו לצפייה בגלריית תצלומים מהמופע

https://www.facebook.com/media/set/?set=a.10151261641854654.483751.721654653&type=1

וידיאו

תגים
הצג עוד

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button
Close