לחפש את הנמר…

מסע בעקבות שיר אבוד שהוביל לצד האנושי של החיים, גם מופע רוק, גם הופעת אורח של אריאל זילבר, תאטרון תמונע, 12.11.2012. זהירות – יש כאן חפירה עמוקה וארוכה מאוד, כנסו כנסו…

הכל החל בשלהי שנות השבעים, לצד התעסקות במכירת תקליטים בכיכר מסריק, ביקור במועדון הרוק הישראלי בבית לסין ותקלוט במרכז ביכורי העתים, אחד החברים דאז, מנחם עולש, מתופף, מעריץ שרוף של להקת המי וכיום איש סאונד מוסר לי עותק מתקליטון, לא תקליטור, תקליטון לפטיפון, כזה קטן, עם שיר אחד בכל צד, מהירות 45 RPM, בצידו האחד שיר בשם "המנומר" ובצדו השני שיר בשם "דלי לא אוהבת", מספר לי כי אלו שירים של חבר, ישראל, מ"בית הילד" ברחוב פרופסור שור, כדאי להאזין, זה רוקנ'רול אמיתי.

כן, השירים הללו, מלווים בגיטרה מיללת, מילים בעברית, ממרחק הזמן נשמעים קצת נאיבים, תמימים, מלאים בתקוות, לשלום, לחלום, מפה לשם התקליטון מלווה אותי, בכמה הזדמנויות אפילו ניגנתי אותו בתקלוטים במועדונים, במשך הזמן נשכח בערימות שהצטברו, בשלב מסויים הוא פשוט נעלם, כנראה נשאר באחת הדירות שהתגוררתי בהן בימים עברו, אבל המילים, המנגינות, השירים נחרטו בזכרוני ומפעם לפעם הייתי מפזמם.

חולפות השנים, יום אחד אני נתקל בספר –  "כי שרית", המספר את סיפורו התיעודי המצמרר והמרגש, של ישראל סלע, הזכור לי מאז כנער שהקליט את התקליטון,  מחיי הנישואים הכושלים של הוריו, עובר לסיפורו האישי, הילדות ב"בית הילד", סיפור על צמיחה מתוך החורבות ועל מלחמת הישרדות מתמדת. עם הזמן הוא עובר לעסוק בחינוך, דר' סלע הופך לדמות חינוכית בולטת. כיום מנווט ד"ר סלע תוכניות התערבות בחינוך ופרויקטים ייחודיים וחדשניים למען הצלתם של ילדים ובני נוער בסיכון, בשכונות מצוקה וביישובים נחשלים.

במקביל אני מחפש עדות כלשהיא לאותו תקליטון, שאלות בחנויות, אספנים, מומחים, ללא תוצאות, גם באינטרנט לא נמצא מאומה, לפני כשלוש שנים  איתרתי את עקבותיו של ישראל סלע ביוטיוב, מתברר לי שהאיש, בנוסף לפעילותו החינוכית חברתית עדיין עוסק במוסיקה, כמה קליפים מתעדים מופעים שונים, אני מנסה ליצור קשר, שולח לו את מילות השיר המנומר, כפי שזכרתי אותן – "כף יד מסומרת, מבט תוהה ארוך, עיניים כה קרות או אולי רעות, מה הוא לא שומע זה המנומר, המלתעות שלו אומרות אותך אוכל מחר, על רקע השמיים, הקרקע והים, יושב לו הנמר עם בנאדם, אולי פשוט השפיע עליהם קצת החום, אולי פשוט הגיע השלום…"

ציינתי כי התקליטון אבד לי אולם המילים עדיין מהדהדות בראשי ואשמח לשמוע את השירים שוב, המסר אכן עבר, לפני מספר חודשים  דר' ישראל סלע מעלה לערוצו האישי ביוטיוב את פס קול השיר "המנומר", תוך רגעים השיר עושה את דרכו למחשב שלי ומשם גם לסמארטפון.

לפני מספר ימים, תוך כדי מעבר על מופעים מתוכננים בתאטרון תמונע, אני נתקל בארוע בו יארח ישראל סלע את אריאל זילבר במסגרת ערב מיוחד לפעילי ומתנדבי עמותת הלב הפועלת במטרה ליצור גשר מילדות בפנימייה לבגרות עצמאית על ידי שיפור רמת הדימוי העצמי, העלאת המוטיבציה ומיצוי הפוטנציאל הגלום ביוצאי  פנימיות המצוקה.

הזדמנות לציין כמה מילים על העמותה שהוקמה בידי דר' ישראל סלע שחווה כאמור את המסלול הזה על בשרו וכיום מזוית ההבנה והראייה שלו כמומחה בתחום החינוך עושה כל כולו לממש את מטרותיה של העמותה, במישורים שונים, בחינוך, באומנות, בגיוס לצבא, בתחום ההי טק, כל הניתן כדי להוביל את אלו שבילדותם לא נעטפו במסגרת המשפחתית האוהבת לקבל את הסיכוי ולהעפיל למצויינות בחברה הבוגרת. על פעילותו זו הוענקו לעמותה ולישראל אותות מנשיא המדינה ומקרן אייסף הפועלת בדיוק באותו מישור.

בינתיים נחשפת בפני תמונתו של ישראל כי מעבר לפעילותו החינוכית הוא לא נוטש את כשרונו והאהבתו למוסיקה, מעת לעת הוא עורך הופעות הנקשרות לפעילות העמותה ובמהלכן רותם אמנים ידועים להופעות משותפות.

זה היה ברור שאגיע לאותו ערב בתמונע.

ואכן כך היה, אמש, חתכתי לפני הזמן ממופע השקה באוזןבר על מנת לעמוד בזמנים שנקבעו לערב בתמונע, כשהגעתי לתאטרון זיהה אותי ישראל מיד ולחץ את ידי בחמימות, סיפר ואף ביקש ממני לחזור ולספר את סיפורו של אותו תקליטון משנות השבעים, ישראל מספר לי כי בזמנו הופקו רק עשרה עותקים מהתקליטון, ועוד חשף בפני עובדה שלא הייתה ידועה או זכורה לי כי לצלילי הגיטרה המיוחדים אחראי לא פחות מאשר חיים קריו, אז חבר בלהקת הצ'רצ'ילים באחד מגילגוליה, שמאוחר יותר נגן בין היתר עם אריק איינשטיין, נורית גלרון, מני בגר ולהקת הפלטינה…

הערב עמד בסימן הופעה של ישראל סלע עם הרכב נגנים לציון 15 שנות פעילות עמותת הלב, מדובר בחגיגת מוסיקה הנוגעת במקצבי פופ, רוק ובלוז העוטפים מסרים וסיפורים אותנטיים אודות בדידות, ניצול מיני, פערים חברתיים, ומצוקות בשכונות השיקום. ישראל משלב את אהבתו למוסיקה ופעילותו החברתית שיקומית כאחד, הדבר ניכר טוב מאוד בעוצמות המוקרנות ממנו במהלך המופע, איש לא צעיר, כסוף שיער, עושה על הבמה כאחרון הרוקרים במלא המרץ והאהבה לכך.

המנומר לא נוגן במהלך המופע, אולם את הדובדבן העניק ישראל בסוף המופע כאשר הזמין לבמה את אריאל זילבר שישב בין הקהל למופע סולו במיטב להיטיו המתובלים באמירות שרק אריאל זילבר אומר, ומי שמכירו יודע במה דברים אמורים.

אחרי הערב שנמשך אל תוך היום הבא נותר לי רק לצפות שדר' ישראל סלע, מנכ"ל עמותת הלב, יטול יוזמה ויפיק את התקליטון ההוא מחדש, בין עם הגיטריסט המקורי ובין עם נגנים צעירים בעיבוד והפקה חדשנית, אבל רוח הדברים שכתב אז עדיין מרחפת באוויר וטוב שכך.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

https://www.facebook.com/media/set/?set=a.10151227704759654.478807.721654653&type=1

וידיאו – תמצית מההופעה