דיווח מהשטח

תמי לויאב טסה בזמן…

מופע אחרי השקה של אלבום בכורה תמי לויאב – "דרך מהירות הזמן", אוזן בר, 10.04.2012 21:00. איתה על הבמה: גיטרה – אדם בן אמיתי, בס – צוק, תופים – מתן אפרת. היה, שמע, ראה, צילם ומדווח – יובל אראל. הכתבה מתפרסמת גם בפורטל  "סלונה".

 

תמי לויאב, דרך מהירות הזמן, אוזן בר. צילום: יובל אראל
תמי לויאב, דרך מהירות הזמן, אוזן בר. צילום: יובל אראל

תמי לויאב מנגנת מגיל 10, התחילה על פסנתר ועברה לגיטרה. במקביל לעבודתה כעורכת בערוץ האוכל של טמקא, החלה לפני כשנתיים לעבוד על אלבום בכורה, ולפני כשנה, אחרי שהקלטות אלבום הבכורה כבר הושלמו, החליטה ל"השלים פערים", לבסס יותר את הידע המוסיקלי ונרשמה לבית ספר "רימון". תמי כתבה והלחינה את כל שירי האלבום, את ההפקה המוסיקלית ביצע יובל שפריר, מי שאחראי על האלבומים המוצלחים והמשובחים של: איפה הילד, דנה ברגר , יהודית רביץ, שייגעצ – וכמובן בעבודה שלו עם פורטיס שממשיכה עד היום.

פרסומת

האלבום הושק לא מזמן, לפני כחודש, המוסיקאים שנטלו בו חלק הם – תמי לויאב – שירה, גיטרה אקוסטית, עידו אגמון – גיטרה אקוסטית, גיטרה חשמלית, בס וקולות, יובל שפריר – תופים, כלי הקשה, קלידים וקולות, גליה חי – כינור וויולה.

לתמי יש אומץ ותעוזה, זה ניכר גם במילים, במנגינות, ובמיוחד במכתב שקיבלתי לפני מספר ימים באמצעותו פנתה אלי תמי והזמינה אותי למופע המתוכנן באוזן בר. המהווה חלק ממסע הופעות חדש בעקבות השקת האלבום.

תמי לויאב, עושה נעים באוזן. צילום: יובל אראל
תמי לויאב, עושה נעים באוזן. צילום: יובל אראל

אז הגעתי, ובכלל לא הצטערתי, נהפוך הוא, נהניתי מכל רגע, מכל צליל, מנגינה ושיר, תמי, קצת שברירית וענוגה, מזכירה לי את איה כורם, כן, היא מלווה עצמה בגיטרה אקוסטית, כן, אדם בן אמיתי מלווה גם אותה, יודע לצקת את הצלילים הנכונים בגיטרה החשמלית, להוסיף נופך טיפה מלוכלך לשירים, חלקם קצת חצופים, חלקם מעיזים אבל כולם פשוט עושים נעים באוזן וזה מה שחשוב.

פרסומת

במהלך המופע, הקהל, על גבי שורות כסאות, התענג מסט בן 11 שירים, רובם מאלבום הבכורה, יחד עם תמי נגנו – בגיטרה חשמלית – אדם בן אמיתי, בגיטרה בס – צוק, על התופים – מתן אפרת.

את המופע חותם השיר הפותח את אלבומה – בלילה הזה, הוא כבר נישא על גלי האתר..

תל-אביב, שש היציאות הבאות | עם אוטו מהיר ואשליה מתוקה מרירה | רחובות של מאות פעמים | פתאום סוגרים עלי, לא נותנים שום אוויר לנשימה | פנסים משתקפים בעייני ההולכים | מנסים להאיר את הלב, השבור הכואב | כי אולי הם כמוני חולמים | על חיים ברחוב המקביל, שם הרוח נושב | אבל בלילה הזה, העיר תהפוך את פניה | היא תחייך אליי, היא תחבק אותי לתוכה | כי בלילה הזה, רק העיר ואני וירח | כמו שחקנים יפים בסרט אהבה..

ואכן, הזמן טס והמופע הסתיים, ככה זה כשנהנים…המלצה – תעקבו, תחפשו, וכשתמצאו תאריך נוסף לאחת מהופעותיה תעשו את המאמץ ותגיעו.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

https://www.facebook.com/media/set/?set=a.10150722733919654.420378.721654653&type=3&l=7dae9bb13d

וידיאו

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: