דיווח מהשטח

התזמורת הקטנה של דודי לוי

מופע השקת האלבום "דודי לוי והתזמורת הקטנה", זאפה ת"א, יום שני 19.12.2011 22:00. היה, ראה, שמע, צילם וכתב – יובל אראל ל"חדשות המוסיקה" ו"הבלוג של יובל אראל", יש גם כמה תמונות שצילמתי ב"חבית הדגים".

דודי לוי, השקה, זאפה. צילום: יובל אראל
דודי לוי, השקה, זאפה. צילום: יובל אראל

דודי לוי כבר היה דמות מוכרת במוסיקה הישראלית כגיטריסט ומלחין זמן רב לפני שהתפרסם גם כזמר. דודי העדיף במשך שנים רבות לפעול מאחורי הקלעים בטרם פרץ לקדמת הבמה. אולם מאז שנת  1996 לוי הוא לא רק גיטריסט רוק מוכשר, אלא גם זמר מיוחד.

הנה כמה נקודות חשובות בקריירה האמנותית שלו – דודי לוי התחיל את דרכו המוסיקלית באמצע שנות השמונים  בהרכב שהפך עם הזמן ל"נוער שוליים". לוי, שכונה אז "איבו", ניגן בגיטרה באלבומי הלהקה והשתתף בהלחנת רבים משיריה

פרסומת

בשנת 1988, במקביל לפעילותו ב"נוער שוליים", ניגן לוי גם ב"אור כשדים", להקתו של רונן בן טל. בשנת 1992 הצטרף לוי, להקלטות אלבומו של אהוד בנאי, השלישי, ואחר כך אף ליווה את בנאי בלהקת הליווי.

דודי לוי שלח ידיו גם להפקות נוספות, היה בין העומדים מאחורי ההצלחה של "מופע הארנבות של דוקטור קספר", הפיק מוסיקלית ועיבד את אלבום הבכורה של שרון חזיז, "קח אותי לשם"

בשנת 1996 השלים לוי את הקלטת אלבום הבכורה שלו. ומכאן הדרך נסללה לקריירה עצמאית לחלוטין כזמר.

פרסומת
התזמורת הקטנה, זאפה. צילום: יובל אראל
התזמורת הקטנה, זאפה. צילום: יובל אראל

לאחרונה, למעשה כבר יותר משנתיים, מופיע  דודי לוי ברחבי הארץ עם ההרכב המיוחד אותו הוא מכנה "התזמורת הקטנה"  לגיטרה של לוי מצטרפים בוזוקי אירי ,צ'לו , פסנתר וקבוצה של אנשים עם כשרון גדול.  השילוב הזה נתן לדודי הזדמנות נדירה לחזור אל שיריו  מכל התקופות ,לפרק ולהרכיב אותם מחדש.  אל השירים המוכרים מצטרפים גם שלושה שירים חדשים שנכתבו במיוחד לתזמורת הקטנה.

ערב סגרירי אחד התאספו חברי התזמורת הקטנה ועוד כחמישים מחבריהם הקרובים ויחד, נגנים וקהל, שמו אוזניות אלחוטיות ויצאו למסע מוסיקלי. המסע שהוקלט וללא תיקונים, הוא האלבום "דודי לוי והתזמורת הקטנה".

למעשה מציגה התזמורת הקטנה מעין תמהיל ייחודי של סגנונות ופרשנויות חדשות ומרתקות לשירים מוכרים וכמה חדשים. חבריה – דודי לוי – גיטרה חשמלית ושירה, ענת נבו – צ'לו וקולות, אביב שטיין – בוזוקי אירי, כלי הקשה וקולות,  שאול בסר – פסנתר תוף רגל וקולות, נגן אורח – עובד אפרת – בס.

דודי לוי, ערן צור, זאפה. צילום: יובל אראל
דודי לוי, ערן צור, זאפה. צילום: יובל אראל

אמש, באולם המהודר של זאפה ת"א, ממש בסדר מופתי על השעון, לעיני ואוזני צופים רבים, אפשר לאמר שלא היה כיסא אחד מיותם במועדון, חגגו דודי לוי וחברי התזמורת הקטנה את השקת אלבום הבכורה של ההרכב יחד עם  כמה אורחים חגיגיים ערן צור, אהובה עוזרי ואהוד בנאי.

המופע, שאף שודר בשידור חי בגלי צה"ל כלל 16 שירים, ביניהם שירים מהאלבום החדש והטרי שעותקיו כבר נצבו בעמדת הכניסה למועדון ואף ניתן היה לרוכשם בסיומה של ההופעה בדוכן ברחבת היציאה. השירים – מישהו גדול, אליך אני בא, מלאך, שני שירים עם ערן צור – בלילות של ירח והמוסד הסגור, שלושה שירים עם אהובה עוזרי – מושיקו , אמי אמי  וצלצולי פעמונים. דוד, ענוג, התעשייה האבירית.שלושה נוספים עם אהוד בנאי –  הקטר, טיפ טיפה וכל הזמן. ובהדרן – ללא כנפיים ולך איתה, גם הם בליוויו של אהוד.

ממש בפתיחת הערב צומצמו האורות על הבמה ורק פנסים חיוורים האירו את קדמתה בה ישבו דודי לוי ולצידו ענת נבו והצ'לו, שאר חברי התזמורת הקטנה כאילו ונחבאו אל הכלים בעלטה מה משאירים את הצופים להתענג נטו על הצלילים המלווים את השירה.

כבר בשיר השלישי "מלאך" אחד הסינגלים ששוחררו להאזנה לפני זמן קצר, ניתן היה לחוש בתכונות המיוחדות של דודי לוי כזמר ויוצר, מופע שלא בא להחצין או להלהיט, האמנים ישובים על הכיסאות, לפניהם סטנדים עם המילים והתווים, נותנים תחושה של כיתה בקונסרבטוריון באחת מערי הלוויין, בלי שואו אוף מיותר, מוסיקה נקיה וצלולה.

אחד אחד מצטרפים לתזמורת הקטנה לצדו של דודי האורחים, הראשון הוא ערן צור, הם כבר שיתפו פעולה בעבר, אף הופיעו במספר פרוייקטי שירה משותפים דוגמת ערב פיוטים בבית אבי חי בירושלים, בערב מחווה לסינדרום הירושלמי ואף בערב לזכרו של יוסי אלפנט המנוח, השניים זורמים ביחד, דודי בגיטרה וערן בשירה, ערן אף יודע ליצור אווירה תיאטרלית, שיא המפגש ביניהם הוא ביצוע לשיר על פי המילים של חנוך לוין "אני בדרכי למוסד הסגור", שיר שדודי לוי כבר נגע בו באלבומו קט המוקדש לחנוך לוין ושירתו, ערן לוקח את השיר למחוזות אחרים, ניכרת כאן הנגיעה של דודי בפירוקו של השיר שוב לגורמים והחזרתו מוטרף יותר ומעניין יותר.

דודי לוי, אהובה עוזרי, זאפה. צילום: יובל אראל
דודי לוי, אהובה עוזרי, זאפה. צילום: יובל אראל

גם תורה של מלכת הזמר המזרחי\ים תיכוני\חפלות שנות השבעים בכרם התימנים – הגברת אהובה עוזרי, אהובה והטרנג בולבול שלה, כלי הנגינה ההודי, הם מבצעים ביחד שלושה שירים, השירים של אהובה שלא נס ליחם, גם כאן ולקול תשואות חוזרות ונשנות של הקהל מבצעת אהובה, כן, שימו לב, מבצעת, ממש שרה, למרות הכול והקול, אהובה שרה בעצמה את השיר שהפך לנכס צאן ברזל בזמר הישראלי מזרח תיכוני – צלצולי פעמונים, השיר שמשני תריסי המתרס העדתי אמנים מבצעים אותו, כן, היה זה עוד אחד מהשיאים של הערב החגיגי.

וכעת חוזר דודי לשירים שלו שהוא כל כך אוהב לגעת בהם, "דוד", וגם "ענוג" מלהיטיה האיכותיים של "נוער שוליים", גם כאן לקח דודי את השיר ופירקו לחלקים אותם אסף בחזרה אט אט על פי הקצב שלו, על פי ההבנה האישית שלו, הפך אותו להמנון שקט ונוגה, הו כמה ענוג הוא…

המופע מתקרב לחלקו האחרון, אל התזמורת הקטנה מצטרף לצידו של דודי האורח האחרון לערב הזה – אהוד בנאי, האיש, הזקן, הקול והגיטרה, הם מבצעים ביחד בשירה ונגינה כמה משיריו של אהוד, לצערי הרב, ומה שנקרא מאחורי הקלעים…נאסר מראש לתעד את קטעי השירה של אהוד, הסכמים ושיקולי הפקה, לא נכנס אליהם, מכבד אותם, אבל חבל…אני רק יכול לציין כי אחד השיאים של השניים היה בשטף קצף של גיטרות שלקחו את הקהל למקום אחר, אנרגיות מטורפות.

סופו של הערב, במנהג הידוע, ירידה, מחיאות כפיים, דקה אתנחתא ושוב עלייה עם מחיאות כפיים, כעת מבצע דודי, יחד עם התזמורת הקטנה וגם אהוד מצטרף לחיזוק את השיר "לך איתה"

השיר האחרון ממש היטיב להציג את המוטיב העיקרי באלבומו של דודי לוי – שירים, נכס צאן ברזל, שעברו בהיסטוריה תחת ידיו, שוב פורקו לגורמים והוחזרו לשלמותם עם אינטרפרטציה חדשה ואישית.

השיר שכתב קובי רכט בלחן של  קובי אושרת, הסיפור שעומד מאחורי האישה העצמאית, הנבגדת אך העומדת על שלה, לבדה, התייסרות, קנאה, רואה ומבינה שהיא מחוץ לתמונה, משאיר בלב טעם של רומנטיקה כבושה ומרירה. שוב, חבל שנבצר להעביר את החוויה בקול ותמונה.

בדרך הביתה חשבתי לצייר לי שפם…

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

https://www.facebook.com/media/set/?set=a.10150465032024654.382884.721654653&type=1&l=52e064ade5

צפו ב – 25 דקות ווידיאו של המיטב (לדעתי) מתוך המופע

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button