אומרים שאת הדברים הטובים שומרים לסוף. ואם בסוף הקיץ שוב נשב בין ידידים, אז זה הגיע בצורה הכי בומבסטית שיש ואם כבר בומבסטי, אז את נשק יום הדין שומרים ליום האחרון בהחלט, אחרי 4 ימים מטורפים של חגיגת מוזיקה ישראלית במסגרת "סנטרל פארק" ביערות מנשה.
אלו שלא התעצלו ועשו את דרכם כל הדרך אל המועצה האזורית מגידו בצפון, קיבלו ערב גדוש של המשולש המקודש של הרוק. נכון, זה גיטרה-בס-תופים אבל ביום האחרון, זה קיבל משמעות בעיקר מהשילוש המקודש של הז'אנרים: אינדי-אלטרנטיב-רוקנרול או במשפט אחד…הטוב מכל העולמות.
את הסיפתח עשתה אומנית האינדי, תמר אפק, ביחד עם ההרכב שלה ששמר על השילוש המקודש במשמעות המקורית שלו. זה היה נראה מעין שעטנז של שלל סגנונות מהרוק הקלאסי. קצת לד זפלין, קצת מה-SHADOWS של האנק מארווין וגם מהפאנק אבל קחו את זה לאקסטרים, בצורה הכי מחוספסת שיש, כמו ברוק האפל של תחילת הסבנטיז עם הרבה FUZZ ורעש כמיטב המסורת.
מבחינה ווקלית, זה הרגיש שיש ממשיכת דרך לענבל פרלמוטר ז"ל האגדית ומבחינת אטיטוד, היא לא באה להתחנף ולחפש להיטים במצעדים אלא באה לתת ברוק בכל רמח איבריה. במיוחד כאשר פנתה לקהל כדי לזעזע אותו: "מה אתם יושבים? תרקדו! גם ככה שבוע הבא ייסגר הכל!"
אם בא לכם לאו דווקא לקבל שירים קליטים אבל להרגיש מוזיקלית מה זה רוק זועם עם המון פאוור ודיסטורשן בהתאם לעקרונות השילוש המקודש. אז יהנה מאוד מתמר אפק ולהקתה.
אחריה, עלה הסופר-גרופ המסקרן ביותר ברוק הישראלי, טריפולי, שעשה את טיסת הבכורה ישירות אל מנחת מגידו ומשם לסנטרל פארק של יערות מנשה. ערן צור על הבס, שלומי ברכה על הגיטרות ודני מקוב על התופים…רק מהסקרנות זה מצית את הדמיון הרגיל והדמיון המודרך.
אמנם שם ההרכב יש לו ניחוח מזרח תיכוני, אבל הם באו בשביל הת'כלס וזה הטריפל המקודש של גיטרה-בס-תופים, בדיוק לפי האני מאמין שלהם. בקריאות "היידה" התחנה הראשונה איתם, הייתה ל"דרום ת"א", והשיר שבא אח"כ הוא הסינגל החדש ששחררו, "סטודיו נמסטה".
איך זה היה? בווום! כרמלה-גרוס-וגנר פוגשת את משינה. הווייב של ערן צור על הבס והדיסטורשן של שלומי ברכה, ביחד עם הקצב הבלתי פוסק של דני מקוב, קיבלתם סינגל פצצתי שישרוף את המצעדים ואת הרשת (הזהרתי מקודם שהשילוב ביניהם מצית את הדימיון).
השיר השלישי היה "50/60" והשילוב של צור את ברכה זה כמו קסאטה מרעננת. בצד אחד בטעם האלטרנטיב ובצד שני בטעם הארד רוק עם תיבול מזרחי. השיר הרביעי "קיץ", בהתאם לעונה, המזג האוויר והגרוב המטורף, יהיה הלהיט החם גם של סוף העונה וגם של החורף.
אבל מהחום ישר עברנו ל"שלג צח" שלומי ברכה ביצע את הלהיט של משינה בגרסה הכי רוxנית שיש בגיבוי של צור ומקוב בהתאם לשילוש המקודש. משם נסענו ל"סדום והמורה" שהיה שיר היתולי סטייל כוורת ולא הייתה בו כוונה להיות להיט רדיו אלא יותר בכיוון של להרקיד את הקהל ולעשות כיף על הבמה. כשהשעה הייתה מאוחרת והגענו ל"לילות",אחד הלהיטים הגדולים של ערן צור (יש לנו אהבה) ביחד עם הסאונד המשיני של ברכה הפיח בלהיט האלטרנטיב רוח חדשה ובסקרנות איך ישמעו שירים חדשים נוספים של טריפולי.
ולאסט באט נוט ליסט, כשהגענו לשיר האחרון של טריפולי בסט-ליסט, "תרד מהמנוף", זה היה פיור רוקנרול שנותן טעם של עוד מהקסאטה תוצרת טריפולי בשילוב בין 2 העולמות של צור וברכה. סולו הגיטרה של ברכה שהקפיץ את הקהל וגרוב הבס של צור, ביחד עם התופים שמקוב נתן בראש,
נתן לנו טעם של עוד מהרכב רוק משובח שעוד ימשיכו לדבר עליו. שינוי מרענן מכל הסחל'ה שעברנו בשנה וחצי האחרונות מאז שהנגיף המפורסם נכנס חיינו.
ואם את הטוב משאירים ממש לסוף, אז לקבל את האיחוד של פורטיסחרוף, אחרי 6 שנים של געגוע, היה שווה את ההמתנה הארוכה. צמד האלטרנטיב של ישראל החל להשכים את הקהל מההפסקה עם "להתעורר" ולפי הקפיצות של רמי והחיוך של ברי והצחוקים ביניהם, הם באו לעשות פאן מהטראק הראשון ועד האחרון של הסטליסט אבל יחד עם זאת הם באו לשרוף את הבמה.
וכמאמר השיר הבא, "תחת אש", הם באו את החושך לגרש וביחד עם הריפים של ברי והאטרף שרק פורטיס יכול לעשות, הם סילקו בשעתיים הקרובות כל צרה אפשרית מהפקל'ה שיש לכל אחד ואחת מאיתנו.
רמי לא שכח להגיד "תודהההה!"בהתאם לקריאות "משוגע" רמי עם מגבת על הראש סטייל שלמה ארצי השיב "בשדה הזה והירח…כולם בריאים!" פורטיסחרוף וההרכב המטורף שהיה על הבמה, דאגו להעיף את הקהל לחלל במלוא מובן המילה.
ממנחת המועצה האזורית מגידו, הגענו בטיסת שמי הארץ ל"לייפציג ברצלונה", כשהגיטרה מנסרת את הלילה. ומשם ל"תחנה סופית" אבל נראה לכם שזה הסוף? רק אבל רק התחלנו לנסר את הלילה, כשהשיר הזה יצא מתיבת הפנדורה של סיפורים מהקופסה.
והתחנה הסופית ממש לא הייתה סופית כי משם ריחפנו באטמוספירה לשמיים של שומקום והסאונד החללי ביחד עם הצ'לו, הוציאו את תחושת הבדידות והריקנות כשכל הקהל הצטרף לשירת ohhh ohh ohh של "הפוך".
ואם כבר עפנו לחלל בסאונד מדהים צריך גם אקטואליה כדי להתעדכן עם חדשות מהירח, מהאלבום הקאמבק המטורף "על המשמרת" שיצא לפני 15 שנים. "אלו לא חדשות ישנות אתם מוזמנים לשידור הישיר! יש לנו חדשות חדשות!". בהתאם לאות מהדורת החדשות בקריאות הקו-קו-קו-קו עם המורס והטלווזיות ברקע, קיבלנו דבר אחד…"העם דורש אלבום חדש!". כשרמי אמר לברי "הירח משגע אותי אני אגיד לך ת'אמת" הם אכן עמדו על המשמרת להמשיך לתת ברוק ולהשתגע על הבמה כמו שהם יודעים.
שכמו בסוף של השיר "וזה ממשיך וממשיך". אחרי שנחתנו על הירח עם הסאונד האמביינטי, גילינו הרים של ממתקים קצפת ועוגות, רוח צוחקת ואגם ענקית. בעולם חללי שכזה סופר לנו על "בוקר של קטיפה", הקאבר המטורף שעשו צמד האלטרנטיב של ישראל ללהיט של ננסי סינטרה.
השיר הבא הוא בדרך לפדרה. הלהיט הגדול ביותר שלפורטיסחרוף שלא משנה כמה מלחמות ומגיפות עוד נעבור, "ניצוצות" הפך להמנון השלישי של ישראל. נראה שבכל איחוד הביצוע בלייב רק משתבח עם השנים מחומר של יהלומים. ו"יהלומים לנצח" של פורטיסחרוף מ"1900?" הייתה אחת ההפתעות הנעימות, כאשר זה קיבל ביצוע ראשוני בלייב אי פעם מהצמד. העיבוד שעשו בלייב ישר זורק אתכם לאייטיז לתקופה שטירס פור פירס שלטו במצעד הפזמונים הלועזי.
לראות את רמי מתפרע על הקלידים וברי מנגן בוירטואוזיות נונשלנטית זה היה יותר הרבה יותר מכיף. זה מ ר ג ש!
למרות שזה רוקנרול אבל לראות אותם בלייב מעלים שוב מהפנדורה את "סיפורים מהקופסא", להכניס את הלב שלנו על 200 עם "לחץ", לנגן את להיטי האחים פורטיס כמו "תלוי על הצלב"+"את לא", ולראות את ברי מבצע את "כמה יוסי" עם עיבוד אמביינטי, מקצב של טראנסים ולהתפרע בדיסטורשן, אף אחד לא יכול להגיד שכלללל זהההה, לא היה מרגש!
היו גם הלהיטים הבומבסטיים שבלעדיהם זו לא הופעה של פורטיסחרוף: "נעליים" בו הקהל עמד לדום כאשר רמי קיבל את כיסא המלכות, "אין קץ לילדות" ו"חתול מפלצת" מהקסם של "סיפורים מהקופסא", וכמובן "חלום כחול".
בסוף של ההדרן הראשון, ברי דאג להעיף את הקהל לחלל עם "חלליות" ורמי ניצל את הרגע להתקרב לקהל המשולהב כשעמד על הספיקר. אבל אחרי זה, נראה לכם שצמד האלטרנטיב של ישראל, עף אל החלל ונעלם?
כי הגיע הזמן להדרן 2! הרומן עם הקהל הוא לגמרי Foreign Affair ומאותה תקופהשל הצמד היה חייב גם לנגן את הלהיט האוריינטלי "סנדניה", שבצורה מסויימת היווה השראה ללהקות הרוק אוריאנטליות של היום.
וכל דבר טוב מסתיים והפעם עם שיר שהם לעולם לא ביצעו מהסרט "דיזנגוף 99" בשמו הישראלי "אין לי זמן להיות עצוב". איך השיר אתם סקרנים? פאנק רוק הכי אולדסקול שיש שכיף לקפוץ בהופעה או סתם לשים בפול ווליום תוך כדי נסיעה.
וזהו…נגמר…תם ונשלם!
רוח הנעורים של רמי וברי מראים לנו כמה אין קץ אין קץ אין קץ לילדות כי ההרמוניה שלהם והגיטרה שניסרה את הלילה גרמה לקהל לקפוץ בטירוף כאילו זו הייתה הופעה בעיר הנוער מתקופת התיכון. ובחו"ל הטור שלהם היה מקבל את הכותרת: Smells like teen spirit .
אז כרגע מה שנשאר זה מילות סיכום.
מה היה לנו? אינדי של תמר אפק, קסאטה מטורפת תוצרת טריפולי בטעם כרמלה-גרוס-וגנר ומשינה ולקינוח מושחת את האיחוד של פורטיסחרוף שכולנו התעגענו. אז כל ברי המזל שהיו בפסטיבל, ובמיוחד ביום האחרון, קיבלו בשורה התחתונה (תרתי משמע), חוויית רוק מטורפת בשלל טעמים מהשילוש המקודש של הרוק.
בנוסף לערב רוק משובח שקיבלנו חייבים להגיד עוד משהו מדהים שעשו כאן בפסטיבל "סנטרל פארק". ברמה של פסטיבל שנמצא בשטח פתוח, רכזת ההפקות של מועצה אזורית מגידו, אורלי לוריא, שמה דגש מאוד חזק בכל מה שקשור לנגישות. היה רמפה מיועדת לנכים שגם נתנה חוויה של קרבה לבמה כדי שגם הם יוכלו להנות מהופעת רוק כמו שצריך והיה מדהים ומרגש לראות שהיה גם בחור צעיר חירש שהגיע עם מתורגמנית של שפת הסימנים, שהסבירה לו את מילות השירים כדי שגם יוכל לקבל חוויה מוזיקלית.
