המופע של סטיבן פטריק מוריסי בהיכל התרבות תל אביב, שלישי, 23.08.2016. נכח תיעד ומדווח – יובל אראל.
פעם שניה שלנו, מוריסי ואני, הוא על הבמה, אני בקהל, בפעם הקודמת נפגשנו בביתן 1 בגני התערוכה, קיץ 2012. לא ממש הכרנו, תכלס, אז הוא עלה לבמה אחרי מופע חימום די ארוך של גברת אחת, קריסטין יאנג, אבל כשהוא עלה לבמה, הוא הספיק לחשוף את חזהו מול הקהל ולקנח בהתעטפות בדגל ישראל, כמה פעמים הוא חוזר על העובדה שראש העירייה העניק לו באותו יום את מפתחות העיר.
גם הפעם הוא הזכיר זאת, חיכיתי שישלוף אותם עם צרור מפתחותיו וינפנף בהם, תוך כדי סיבובם על אחת מאצבעותיו, בכלל מוריסי הגיע לתל אביב כדי לערוך מפגש מחזור עם כל מעריציו ומעריצותיו, סוג של קהל שהיה פעם צעיר ומרדן וכיום הם יותר גברים בני ארבעים הטרודים בקריירה ונשים בגילאי שלושים וחמש הטרודות בעוללים מחותלים, אלו גם אלו עזבו את הכל אמש מאחוריהם רק כדי להיפגש עם אליל נעוריהם, חלקם אף השקיע את מיטב כספו כדי לרכוש לעצמו מושב למופע הנוסף שיתקיים היום באמפיתאטרון בקיסריה.
אז מה יש בו במוריסי שמביא את כל הקהל הזה, יותר מהבארבי, פחות מהיכל הספורט, כדי לחזור ולראותו? הוא סוג של זמר מחאה מן הסתם, הציעו נושא ועלוהו על סדר היום, מוריסי כבר ישלוף מהארכיון שיר מחאה כנגדו, על קרניבוריזם, אלימות משטרתית, הפוליטיקאים כדרך חיים. משלי משלים משובצים בכתבי פלסתר כנגד עוולות בחיים. הכל עטוף במארג צלילים, מקצבים ומנגינות שרק הרכב רוק משוייף ומצויין כמות שמוריסי הצליח לאסוף סביבו, יותר נכון מאחוריו, על הבמה, יכול להעניק לטקסטים ולמניירות של הזמר מול הקהל.
והקהל, היכל התרבות? הצחקתם אותם, אלו רגילים לעמוד שעות בהמתנה בפארק או בכל מיני מועדונים קטנים אפלוליים ודחוסים בתל אביב ואפילו מעבר לים, שוקי וייס חשב שהוא הצליח לאלף אותם עם כיתת הסדרנים המיומנת של היכל התרבות, זו שהתמודדה בהצלחה מרובה עם קהל האוהדים של עופר לוי, עבדו עליו כולם, אלפיים וחמש מאות הצופים שהחלו להיכנס לאולם הגדול כבר בשעה שמונה וחצי קיבלו לפנים חיזיון יוטיובי מתמשך של ענתיקות מוזיקה שונות על מסך ענק במשך שעה תמימה, חבל שלא הביאו איזה הרכב מקומי שיחמם, הקהל ישב מנומס על המושבים.
זה התהפך ברגע שמוריסי וחבורת הנגנים שלו נכנסו בשורה לבמה לאחר שהבקליינרים קיפלו את המסך הענקי שצנח, זה היה האות לכל המנוסים וברי המזל בשורות הקדמיות, לקום ולהסתער קדימה, אל מול קדמת הבמה, אמנם שוקי וייס התכונן מראש עם גדר לחץ שהוצבה כחצי מטר מהבמה עצמה, עניין פעוט שלא מנע מהקהל המתגודד להושיט ידיים ולזכות פעם פה ופעם אחר כך במגע ידיו של האליל לרגע זה.
ומה היה לנו? מעבר לוי-ארט מושקע שהיטיב להציג תמונות מהעבר לצד חומרים המדירים שינה מכל בר דעת, מתואמים היטב אל מול הטקסטים שמוריסי שר, במיוחד התרגום לעברית למשפט הזה – " מה התירוץ שלך עכשיו, בשר זה רצח", ניצב על הבמה אחד הזמרים יוצרים החשובים במאה העשרים ואחת, מי שהוביל את להקת הסמית' במאה שעברה אך הספיק לנטוש ולפרק את העסק ולצאת לקריירה עצמאית כזמר מחאה יוצר ולדבר בגובה העיניים עם כל אותם צעירים, יחסית אליו, יחסית בכלל.
תכלס, קרוב לשעה וארבעים מאז החלה המופע שהעמיד את כל הקהל על הרגליים באולם המחוייט הבוסט מסתיים בשיר אחד בלבד בהדרן כאילו והיינו באיזה מופע אינדי שמינדי בלבונטין, מותיר את הקהל המיוזע ומלא האדרנלין בטעם של עוד, ברי המזל (או החכמים\ מנוסים\מוכרחים) יפגשו אותו הערב בשנית, קיסריה, חצי שעה מתל אביב, אומרים שאולי נשארו כמה כרטיסים…
ליין אפ: Suedehead, Alma Matters, Speedway, Ganglord, Staircase at the University, All You Need Is Me, I'm Throwing My Arms Around Paris, World Peace Is None of Your Business, Istanbul, Kiss Me a Lot, Ouija Board, Ouija Board, Meat Is Murder (The Smiths song), Everyday Is Like Sunday, You Have Killed Me, Jack the Rippe, The World Is Full of Crashing Bores, I Will See You in Far-Off Places, What She Said (The Smiths song), Oboe Concerto
הדרן: Irish Blood, English Heart
לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע
וידיאו – ובכן, על פי החלטת ההפקה הזרה לא התאפשר לצלמים שזומנו למופע לתעד וידיאו, אי לכך לא תיעדתי קטעי ודיאו, אולם היו הרבה סמארטפונים באוויר, חלקם הספיק כבר להעלות ליוטיוב קטעים, הנה אחד מהם, של אמיר שרצר…
