כשהאופרה מפנה מקום לעקבים
אמש באופרה הישראלית לא נשמעו צלילי סופרן, אלא הלמות עקבים ומקצבים לטיניים סוחפים. חיים פרשטיין, האיש שהכניס את הריקודים הסלוניים לכל סלון בישראל, מעלה רף עם VIVO – הפקה שמזקקת תשוקה למחול לכדי 90 דקות של חשמל טהור.
קהל בשל לחוויה כחול-לבן
לאחר שנים של צפייה דרך ריאליטי כמו "רוקדים עם כוכבים", הקהל הישראלי למד להעריך טכניקה, חן ותיאום זוגי. עכשיו הוא מוכן להיחשף למופע חי, שבו המחול מתגלה במלוא עוצמתו, ללא עריכה, ללא חיתוך. רק הגוף, המוזיקה והרחבה.
תולדות המחול הסלוני – מהעולם אל הסלון הישראלי
המחול הסלוני התחיל במועדונים אירופאיים ובארצות הברית, עם ואלס, טנגו וצ'ה-צ'ה-צ'ה כסמל לאלגנטיות וחיבור בין גבר לאישה. בארץ, בשנות ה‑50 וה‑60, הוא הגיע בעיקר דרך מועדוני הריקודים והחוגים הסלוניים. לעיתים נחשב זר ומערבי. לאורך השנים נבנתה זהות ייחודית שמשלבת מסורת עולמית עם רגש מקומי.
חזרת הריקודים הסלוניים לישראל
בשנות ה‑90, גל העלייה הרוסי הביא רקדנים מקצועיים ומיומנים. הם הקימו חוגים, מועדונים ותחרויות, והפכו את המחול מתחום חובבני לתופעה מקצועית. הקהל הישראלי קיבל הזדמנות לראות טכניקה מדויקת וסגנון בינלאומי, והסלון המקומי הפך לזירה אמנותית של ממש.
מופע המחול VIVO בבית האופרה. צילום איה זך
בלי פילטרים ובלי עריכה – מהמסך אל החוויה החיה
המפגש עם VIVO מבהיר את ההבדל בין צפייה למסך לבין חוויה חיה. כאן אין טייקים חוזרים, אין זוויות צילום מחמיאות. הריקוד עומד עירום וחשוף. הקהל חופשי לבחור מבט, לעקוב אחרי רעד שריר, נשימה כבדה ורשרוש בד. הווירטואוזיות נטבלת בזיעה ובמתח ממשי. כל האולם הופך לחלק בלתי נפרד מהדופק של הרחבה.
ערב השנה האזרחית החדשה – כשהעיר והאולם פועמים יחד
תל אביב מתעוררת לערב חגיגי. משכן אמנויות הבמה מלא מפה לפה. מופע סלוני עומד לעלות לבמה בפרמיירה שלו. האורות מתעממים, ההתרגשות עולה, ברור לכולם שמשהו עומד להתחיל.
כשהבמה נדלקת – תנועה, פלואו וסיפור אחד
הבמה מתעוררת לחיים. רחבת ריקודים נקייה, הגבהה אחורית מעוגלת, שיפוע חכם שמאפשר לראות את כל התמונה. במרכז – אנה ארונוב, הפרימה בלרינה, וחיים פרשטיין, הרקדן והכוריאוגרף.
בליווי אנסמבל רקדנים ורקדניות מהמשובחים, הם טווים מארג של מחולות סלוניים על רקע פופ, גרוב לטיני, טנגו, פלמנקו, רומבה וצ'ה-צ'ה-צ'ה. כל אקט מביא קצב אחר, אנרגיה אחרת.
על פס הקול אמון מתן תלמי. הוא משלב עיבודים ללהיטי מחול רומנטיים וסוערים לצד קטעי מקור, ומייצר זרימה שמחזיקה סיפור על רומנטיקה, יחסי גבר-אישה וגוף שבוחן גבולות. האקרובטיקה, לעיתים כאקרובטיקה מודרנית או לוליינית קרקס, הופכת את המופע למרגש עוד יותר.
התלבושות – גוף ותנועה בתיאום מושלם
התלבושות נשלחו במיוחד מחו"ל, כל פריט תפור ומותאם אישית למופע. החומר, הגזרות והצבעים עובדים יחד עם התאורה והפס-קול, ויוצרים תחושת זרימה מושלמת, הלבוש עצמו הופך שותף פעיל לחוויה החיה.
הדמויות במרכז הבמה – חיים פרשטיין ואנה ארונוב
חיים פרשטיין – אמן ורקדן מוערך, שהכניס את הריקודים הסלוניים לכל סלון בישראל והפך אותם למופע בימתי. מאז שנות ה‑90 חוצה גבולות בין מסורת למחול עכשווי, מאזין לגוף ולתנועה, ויוצר מופע שמאזן בידור לאמנות מקצועית.
אנה ארונוב – פרימה בלרינה שמביאה כוח נשי, אלגנטיות והבעה רגשית. השניים יוצרים דינמיקה מיוחדת של שיתוף פעולה, תיאום והרמוניה, שמעניקה לכל רגע תחושת פלואו זורמת ובלתי נשכחת.
שני ששון, שחקנית וזמרת, משתלבת במופע כקול חי וכדמות בימתית
שחקנית וזמרת, בוגרת להקת הנח"ל עם רקע בלימודי משחק והופעות בווקה פיפל ובתיאטרון הארצי. שני מבצעת בלייב קטעי שירה בעיבודו של מתן תלמי, נעה בין נוכחות מאופקת ברקע לבין כניסה מלאה למרחב הדרמטי. הקול שלה מחבר בין שירה, תנועה ודימוי תיאטרלי.
האנסמבל שמאחורי הקצב – הרקדנים והנוכחות שעל הבמה
לצד פרשטיין וארונוב, המופע נשען על אנסמבל ישראלי ובינלאומי מרשים. סנה סוקול עם גמישות ואלגנטיות קלאסית. נינה סול בנוכחות עזה וביטחון. ארטיום ליסקובסקי עם כוח וטכניקה יוצאת דופן. לוטם מדמוני משרה חן ורגש בכל תנועה. מריה קסטיג'ו וחואן פליפה אלוודרדו מביאים טאץ' דרום-אמריקאי אותנטי. כל אחד מביא חתימה ייחודית, וההרמוניה שלהם מזיזה את הקהל לפעימות המופע.
עטיפה נוצצת של סאונד ואור
את הכול עוטפים פס הקול הדינמי של מתן תלמי, התפאורה המדויקת של נטע הקר ועיצוב התאורה של אורי מורג. בעבודה משותפת עם פרשטיין, נוצר מופע שמגשר בין בידור גדול לאמנות מקצועית, וחוגג את החיים דרך הגוף והתנועה.
טעימה מהמופע
