תהילה נקב הולכת ומתמקמת בשנים האחרונות כאחת הדמויות המסקרנות ביותר בגל הפופ האלטרנטיבי הישראלי. אמנית צעירה שכבר ביססה סאונד ייחודי, צבעוני, דרמטי וחד, כזה שמערב דיסקו, האוס, אייטיז ופופ עכשווי עם טוויסטים תיאטרליים, הומור עצמי ומודעות גבוהה. המוזיקה שלה חיה בעיקר בזירה הדיגיטלית, לצד הופעות חיות ושחרור חומרים שמדגישים את החתימה האישית שלה. על הקו הזה מתיישב עכשיו הסינגל החדש שלה, עוד צעד שמחזק את מעמדה כיוצרת שבונה את העולם שלה בלי למצמץ.
"דרך אגב" – המנון פופ אלטרנטיבי שמכוון גבוה
השיר החדש של תהילה נקב הוא המנון פופ מלא אנרגיה, שמתפוצץ על הציר שבין דיסקו־האוס לבין דרמת פופ תיאטרלית. ההפקה מהודקת, הגרוב מבעבע, נקב בוראת לעצמה עולם שהוא גם נוצץ וגם עוקצני, איפשהו בין Charli XCX, Florence + The Machine, ו־Marina Diamandis, אבל עם חתימת יד שאין לטעות בה: תעוזה, הומור עצמי, ויכולת להפוך טקסט אישי להמנון שכולו כוח ורגש. נוסיף לזה את העובדה שהקליפ החדש בויים על ידי בן זוגה, מאיר לוינסון בלאונט – שזכה לא מזמן באוסקר לסטודנטים – ויש פה כבר סיפור של חיבור יצירתי שנדיר לראות.
מה מסתתר מאחורי הטקסט?
ב"דרך אגב" מתגלה מרדף זוגי־דמיוני שבו לא ממש ברור מי רודף אחרי מי. הדוברת יודעת שהוא רוצה אותה, יודעת שהיא "לא בעדה שלו", ובכל זאת המשחק הזה של פנטזיה מול מציאות מושך אותה פנימה. הדמיון בורח רחוק לשמות ילדים, אולם אירועים ומוהל, בלי לבדוק אם הצד השני בכלל בסיפור.
מאחורי הפופ הקליל מסתתר טקסט חד שמגלגל שאלות על תשוקה, דימוי עצמי ולהט של פנטזיות רגעיות. תהילה נקב משחקת בזה במודע, הופכת את כל הסצנה לקומדיה פנימית שהיא גם חושפת וגם נהנית ממנה. ולטעמי היא גם מניעחה כמה שטיחי ניו וייב של פעם על ההרמוניה המוזיקלית. תכלס.
בגילוי דעת שחושפת תהלה נקב על השיר היא אומרת – "״דרך אגב״ הוא שיר כיפי על אובססיה, שנוצרה אצלי מתוך רצון למציאת מפלט, או לפחות הזדהות. מאז ומתמיד הרגשתי צורך לברוח מהנקודה שאני נמצאת בה לתוך ידיים חמות של מישהו אחר, ולמרות שרוב הזמן הידיים האלה יהיו מאוד שונות משלי מצאתי בהן את המקום להיות מי שאני, בלי לברוח יותר. אם אתם מרגישים צורך לברוח, אני מקווה שהשיר הזה יוכל להיות החיבוק שאתם צריכים (: ויאללה דיסקו❤️🔥"
