כשאומרים פרינג' לא מתכוונים לתיאטרון הלאומי, כשאומרים הצגת יחיד לא מתכוונים שדמויות נוספות צצות לך לפתע על הבמה, אולם אצל ענת ברזילי, שחקנית, מחזאית, תסריטאית וקומיקאית, הכל אפשרי.
במחזה "גרה עם קושמרו" שכתבה ענת ברזילי ובוים על ידי אלון אופיר, הקהל יוצא יחד עימה, כשהיא שחקנית בודדה (לא ממש…) על הבמה, למסע של ערב אחד מול מרקע הטלוויזיה התקוע על הערוץ של חברת החדשות קשת בו מככב סביב השעון דני קושמרו. אך קושמרו הוא לא הכוכב במחזה, הוא סוג של בריחה אל תוך הכאוס המתחולל כאן בשנים האחרונות, החל מתחילתה של המהפכה המשפטית, חוקתית ממלכתית ממשלתית, תקראו לה איך שבה לכם.ן, ועד ימים אלו ממש.
מחאה והצגה בכרטיס אחד
אמש, החלה הצגת המחזה "גרה עם קושמרו" באולם הבימה 4 ע"ש בלאנש רפפורט, חלקת הפרינג' הקטנה של המוסד הוותיק ביותר לתיאטרון ישראלי, בשעה שמונה, מחוץ לבניין התיאטרון, חצי שעה קודם לכן בכיכר התרבות כבר מתקיימת לה עוד עצרת מחאה הפגנתית בסדרה של עשרות אם לא מאות שכאלו כנגד ובעד, כנגד הממשלה וראשה, בעד השבת החטופים, כר דשא פורה למדפיסי כרזות ומוכרי דגלים ובייגלה עם מלח, או שומשום. נוף קבוע בעיר העברית הראשונה שהפכה לזירת הרחוב הפוליטית.
החלום על האקזיט התרבותי
בפנים, ממש מתחת לפני האדמה, החלה ההצגה. זהו סיפור העלילה – דפנה, אותה כמובן מגלמת ענת ברזילאי, היא תסריטאית קלאמזית עם הפרעת קשב בשנות החמישים לחייה, מכורה לחדשות ולא שמה לב למה שקורה מתחת לאפה. מעבירה את הערב לסירוגין בין כתיבת טקסט למחזה או סדרה כלשהיא לטלוויזיה או לסטרימינג לבין בהייה בדמותו של דני קושמרו מעל המרקע כמעין נביא או מנהיג טלוויזיוני יודע דבר.
סושיאל סושיאל
בין לבין היא גם משוחחת עם חברותיה השונות באמצעות הסושיאל, פייס טיים או סתם שיחות לייב בווצאפ. הרקע של הערב הוא הפגנה, אחת מני רבות המתנהלת בצומת קפלן בתל אביב. את השיחות הללו ואחרות אנחנו כקהל חווים באמצעות מסכי לד קטני המצויים משני צידי הסלון הביתי של ענת על הבמה כשהם משודרים ומקרנים בסינכרון מלא עם דבריה של ענת עצמה, מה שקרוי "הכינותי מראש"… לא רק חברות, גם מכרים וגם בעלה החמקמק
חקר האמת…
אולם השינוי במהלך העלילה מתרחש כאשר אמירת אגב קטנה של חברתה הטובה מטלטלת אותה – ופתאום היא מבינה שבעוד היא שקועה במאבקים שלה, החיים שלה קורים מאחורי גבה. אנחנו כקהל עוקבים אחרי מסע החקר הבלשי של ענת אודות שרשרת אבני טורקיז שנעלמה מאגרטל ישן על מזנון הסלון ונוכחותו של בעלה מחוץ לבית במקום לא ידוע. הרבה אמירות סותרות וסתורות נאמרות כמו ברומן בלשי קלאסי (על מנת להטעות את הקורא\צופה המנסה להגיע "לחקר האמת" בעצמו).
דפנה יוצאת לחקור – מה בעלה מסתיר ממנה? כל הודעה, שיחת וידיאו או תמונה חושפת עוד פיסה בפאזל. ככל שהחקירה הקומית הזו מתקדמת, היא מבינה שהיא עלולה לאבד את עצמה – גם בזירה האישית וגם בזירה הלאומית. אנחנו חווים יחד עם ענת את משבריה הזוגיים, החשש מבגידה או פרידה, החשדות אל מול חוג מכרותיה, הקיצר סמטוכה אחת גדולה ההולכך וקורמת עור וצבעים מול עיניי הצופים.
לצידה של ענת נוטלים חלק בשלל תפקידי דמויות בתוך הסמארטפונים, הקאסט הכולל את אסנת פישמן, אסתי זקהיים, גיא מרוז, טס השילוני, מיה לנדסמן, נתי קלוגר, מייקל גרינשפן, שלמה משיח ומיכאל יוחאי.
בגדול מדובר במחזה לוקאלי, מאוד מאוד, הוא בעצם מצטמצם לתל אביב, אג'נדת שמאל, סצנת אנשי תיאטרון החולמים את החלום הגנרי של פריצה לעולם ואקזיט לסקריפט, מחזה שלא ירוץ בפריפריה אלא אם המחזאית והשחקנית תהיה מוכנה לספוג הערות מהקהל בנוסח וסגנון – "אתם השמאלנים האשכנזים מתל אביב חיים בבועה שלכם…" וזה מקטין את יכולת התפוצה של ההצגה, היא פשוט מתכנסת בתוך הסצנה המקומית ולא רואה מעבר לאף, בהונות וכדומה. אולי לכך כיוונה ענת ברזילי מראש? אני לא בטוח, היא ככל הנראה רק ניסתה להציג בבואה של המציאות…
לסיום – כאשר המחזה מגיע לקיצו אחרי 70 דקות והקהל עולה מתוך המרתף אל הרחוב התל אביבי, הכיכר כבר ריקה מאדם, הם עברו לקפלן. חבל שהממשלה לא עברה גם
כאן תמצאו תאריכים נוספים להצגה וגם כרטיסים
