סופשבוע בתיאטרון

אנחנו כבר מעל ארבעה חודשים בעיצומה של המערכה הצבאית, אולם עולם התרבות לא שוקט ולא שותק, התיאטראות בתל אביב כמות בפריפריה חזרו לפעול. בסוף השבוע התארגנו על שתי הצגות, הראשונה בצהרי שישי בהפקת התיאטרון הארצי והשנייה במוצאי שבת בהפקת התיאטרון הקאמרי, הראשונה קומדיה קלילה בה ביקר מוטי קמחי, השנייה דרמה טרגית אותה ראה יובל אראל.

בעלה של אשתי

מחזה קומי שנכתב על ידי מירו גברן, מחזאי קרואטי אשר תורגם לשפה העברית לראשונה על ידי ירון פריד עבור התיאטרון הלאומי הבימה שם עלתה ההצגה בבימויו של רועי שגב ועם פס קול שהלחין יוסי בן נון לראשונה בשנת 2017 בכיכובם של עמי סמולרצ'יק ופיני קרדון בתפקיד הבעלים ושיפי אלוני בדמותה של האשה, המחזה עוסק בסיפורם של שני גברים הנשואים לאותה אישה במשך מספר שנים, והם אינם מודעים לשותפות הזו כאשר האשה העובדת כדיילת ברכבת מחלקת את זמנה בין הבעל הסלובני בלובליאנה לבין הבעל הקרואטי בספליט – יומיים לכל אחד. הסיפור מתפוצץ בעקבות מציאת תעודת הנישואין של האחד בידי השני. העלילה הופכת לקומדיית מצבים וסיטואציות המגלגלת את הקהל מצחוק.

בשנה האחרונה לקח על עצמו התיאטרון הארצי בניהולו של סמי לוי את ההצגה ומסר את תפקיד הבימוי למוריה זרחיה ואת הפן המוזיקלי לליאור רונן. את העלילה כפי שתורגמה קודם לכן לקחו על גבם השחקנים דב נבון וגיא לואל בתפקיד הבעלים ואילו את דמותה של האשה מגלמת לירית בלבן.

את ההפקה הזו ראינו בצהרי יום שישי באודיטוריום בבית ציוני אמריקה במסגרת הצגת הפרמיירה החגיגית. אין ספק כי מדובר בשעה וחצי של מופע קומי כאשר שני הבעלים המגלים את התרמית מנסים לנהל מאבק על ליבה של האישה.

המלצה – בא לכם לצחוק. לכו,
כאן כרטיסים

ירמה

מדובר בדרמה שעובדה בידי המחזאי השוויצרי סיימון סטון לפי מחזה שנכתב לפני 90 שנה בידי פדריקו לורקה גרסיה המחזה אינו חדש בארסנל ההצגות העולות בישראל, הוא עלה לראשונה בתיאטרון הקאמרי בשנת 1957 לפי תרגום של רפאל אליעז, בשנת 1991 עלה בגרסה נוספת ובתרגום של רנה ליטוין בתיאטרון הלאומי הבימה, הספיק לעלות במסגרת תיאטרון נוצר ובתיאטרון אנסמבל בהרצליה ובשנה האחרונה הוא חזר לביתו בתיאטרון הקאמרי בתרגום חדש של אלי ביז'אווי ובבימויו של גדי רול לצד פס קול שיצר אלדד לידור.

במה עסקינן?

אמל"ק המחזה עוסק באשה צעירה ירמה שמה, על פי המחזה המקורי היא בתו של רועה צאן שמסר אותה לחואן, חקלאי באחד הכפרים בספרד, תשוקתה לילד פרי בטנה היא מרכז העלילה שבסופה היא מגלה שלבעלה לא היה כלל רצון בבן ממנה.

לכאורה עלילה המתרחשת אי שם בתחילת המאה שעברה, אולם כאשר ספר המחזה הגיע לידיו של אלי ביז'אווי הוא רוקח טוויסט ענקי, מציב את הנרטיב בתקופתנו ובהתאם לכך הקהל מקבל על הפתיחה טקסטים, ביטויי לשון וסיפור הנע במישרין במאה העשרים ואחת, סמים מהדור החדש כמאת' וקראק, שימוש בתיאורי סלנג לנשים כ"כוסיות" ועוד כהנה וכהנה פניני לשון ההולמים בצופים בקצב במטרה להעבירו יחד עם המחזה לימינו. המחזה בנוי משבעה פרקים ביניהם מציב אלדד לידור האחראי על פס הקול קטעי מוזיקה חלקם מקוריים וחלקם גזורים מיצירות אחרות החל מקטעי כלי מיתר נוגים וכבדים דרך צלילי להיטי פוסט פאנק אלטרנטיביים ועובר למזמורי מקהלה.

על הבמה אנחנו מקבלים מחד תפאורה מינימליסטית העשויה מרצפה ותקרה במידות 7 על 3 מ"ר כאשר החלל שמסביבי משמש לאחסנה זמנית של פריטים המגיעים בזמן הנכון למרכז הבמה בידי צוות "שקוף" בו ארבעה סטטיסטיים המהווים מעין פועלי במה. מאידך אנחנו פותחים עם סצנה בה ירמה המגולמת על ידי השחקנית מיכל עוזיאל ובן זוגה ג'ון המגולם בידי תום אבני מתחילים לנהל את מסעם כזוג המסגרת הכי חשובה לו באותם רגעים היא סקס סקס סקס, כמו כל זוג צעיר בתחילת דרכו, אט אט העלילה מתחילה להתפתח תוך כניסת דמויות נוספות – שרה פון שוורצה בדמותה של הלן אמא של ירמה, אשה שמעולם לא הרעיפה אהבה על ילדיה, השחקנית רות אסרסאי בתפקיד מרי אחותה של ירמה, שתי דמויות נוספות המשתלבות בעלילה הן עלא דקה בתפקיד ויקטור, מעין חבר ויזיז בעבר של ירמה, שרון כהן רז בדמותה שלדז, חברה צעירה של ירמה.

ביז'אווי ממשיך בפיתוח העלילה על פי קווי מתאר בסיסיים שכתב בזמנו לורקה גרסיה, בחוברת שהודפסה לצד המחזה מספר ביזאווי כי הוא לקח את העיבוד שכתב סיימון סטון ושייך את העלילה ללונדון במאה העשרים והעתיקו לימינו אני כאן, במילים, מונחים, ביטויים ודרך התבטאות.

על השחקנים – אמנם בתחילת המערכה הראשונה העלילה מעט מגמגמת ומרומזת עם שפע של קונוטציות עכשוויות ומעט מידי משפטים בפי השחקנים אולם ככל שמתפתחת העלילה ובמיוחד לקראת הפרקים האחרונים שהקלייאמקס בשיאו אנחנו מקבלים את תום אבני כשחקן אופי היכול להנגיש לצופים דרמות באופן מצויין, גם שותפתו למשחק מיכל עוזיאל לא מפגרת הרבה אחריו ברגעים של אובדן חושים ויציבות נפשית בגילום דמותה של ירמה, אלו רגעים שהקהל מקבל תמורה מלאה למאה ועשרים הדקות בהן ישב בשקט מופתי והמתין לסערות.

המלצה – לכו מהר לפני שיגמר..
כאן כרטיסים