קרוב לשלושה שבועות שלא באמת הייתי בהופעה חיה (כי מופע הג'אז לא נחשב בקטע הזה, הוא בכלל כוון להיות בשידור מקוון), למען האמת הפעם האחרונה שנעמדתי מול במה עליה חברי להקה שרים ומנגנים הייתה כמה ימים לפני פרוץ המערכה הצבאית, זה היה אי שם במועדון בארבי התל אביבי, נראה כעת כל כך רחוק ומן זמן…
ככה זה כשבמלחמה כל האירועים מתבטלים, למשל בנמל יפו, תוכנן ליין הופעות הפתוחות לקהל הרחב על גבי הדק הצפוני "נמלילה", לעשות שמח באופן כללי, אמש הייתה אמורה אקו מורגנשטרן או אקו בשבילכם.ן להופיע על הבמה בנמל ולארח לצידה בחגיגה את עדן דרסו וצליל דנין, חגיגת היפ הופ וראפ נשית משובחת.
זה לא קרה, אתם יודעים למה, א.נשים מפחדים.ות לצאת מהבית בערב, מחכים לאזעקה התורנית, פיקוד העורף אוסר על קיומם של אירועים מרובי קהל ועוד במקום שאינו מוגדר כממ"ד או מקלט אטומי..
אך כאשר יונתן, מנהלו של מועדון כולי עלמא בתל אביב, הודיע כי אקו תופיע בערב, ההחלטה על לבישת ג'ינס ויציאה לילית הייתה מוסללת מיידית. קצת אחרי השעה תשע ואחרי ביקור זריז במקלט הבניין של שדרן תחנות הרדיו הקצה וכאן לאון פלדמן בעקבות אזעקה עשינו את דרכנו לתל אביב, כל הדרך עד רחוב מקווה ישראל, אל מועדון הכולי עלמא, בדיקה ביטחונית קצרה (כי מה אנחנו נראים לך פתח?) ובעמדת הכניסה ממתין לנו מיכל מלא בפונצ' ורוד ומתקתק עם פרוסת לימון על חשבון הבית כדי לפתוח את הערב עם חיוך רחב.
הקהל מתחיל לזרום אט אט אל הרחבה הגדולה בתחתית המדרגות, הנה כמה מכרים מהסצנה הלילית של עולם ההופעות התל אביבי, אנשים יוצאים מהחורים, מבקשים להתאוורר, להתרענן, לחזור לשפיות, להתנתק מהחדשות והמסכים. אני כבר על דלפק הבר מצביע על בקבוק פינו נואר ופטיט סירה אדום כהה ומסדר לעצמי את הראש לשעות הקרובות, אנשים מגיעים מדסקסים, הזמן רץ והנה פתאום קולות המוזיקה מתחילים להגיח מהבמה בחלל הסמוך, זה הזמן לנוע לכיוון הבמה.
חלל ההופעות של הכולי עלמא הוא די יוצא דופן, הבמה ממש בכניסה, הקהל עומד בעומקו של החלל היכול להכיל בניחותא כמאה אנשים, במקרה הזה קהל צעיר, הרוב נשים מאוד צעירות. אקו והלהקה על הבמה עם סט ליסט מכובד (למרות שאישית רציתי קצת מהנמברים של הצמד של פעם אקו וטיטו…) ממבחר אלבומיה האחרונים – "אחת" ו"שניה" ואפילו מתוך פס הקול של "המפקדת", אקו בכלל לבושה בחולצת טריקו גדולה עם הדפס צבעוני של הגיבורים התורנים דני קושמרו ותמיר סטיינמן, רוקנרול!!!, היא מרקידה את הקהל בביטים והמקצבים שחברי הלהקה שלה משחררים לחלל המועדון, הופכים את המקום להרקדה בציבור עם סמארטפונים והרבה ידיים שמתנופפות באוויר ופיות שמצטרפות לשירה, משכיחים לרגע את הבלגן שבשמיים ובחוץ, תל אביב חזרה לרגעים של שפיות במרתף של הכולי.
כבר הרבה אחרי חצות כשההופעה מסתיימת עם השיר מושלמת, אחד הלהיטים האחרונים של אקו. אנחנו יוצאים אט אט לעבר הרחוב הריק, בחוץ תל אביב עדיין במלחמה, פה ושם איזה בר עובד, אולם זה רק במגמת הלוקלז, כמעט שאין תנועה בכבישים, מדינה במלחמה. סחטנו את הרגע כמה שרק ניתן. מעניין מתי תהיה הפעם הבאה והיכן.
קבלו טעימות מההתרחשויות
