יונתן אבירן הוא מוזיקאי, קלידן, יוצר ומפיק מוזיקלי ממושב קדימה, בוגר בית הספר רימון למוזיקאים, השבוע הוא הוציא לאור את אלבום הבכורה שלו בתצורת EP הכולל חמישה שירים אשר נכתבו והולחנו על ידו בהפקה משותפת עם זיו זק.
אולם לפני יציאת אלבום הבכורה, נטל על עצמו יונתן אבירן פרויקט אחר, פרויקט הנצחה, את השיר "אני מחכה לאוטובוס" אשר מילותיו נכתבו בידי רון אדלר, חייל בקורס חובשים בצבא ששם קץ לחייו.
יונתן מצא את מילות השיר בספר הנצחה לזכרו והחליט להלחינו, הנה השיר והסיפור כפי שהביא אותו יונתן בעקבותיו – "את 'אני מחכה לאוטובוס' כתב טוראי רון אדלר, לפני שהתאבד בסוף קורס חובשים קרביים. רון נולד בינואר 1957 וגדל בקריית ביאליק, ילד רזה עם תלתלים שחורים, עיניים חומות ומשקפיים, תמיד היה במרכז העניינים מוקף בחברים, צופיפניק, ילד בלגניסט וציני. אבל בפנים היה רון אחר, רון העדין, רון של השירים, רון שבשיעורים בבית ספר היה שוקע לעולם משלו, כותב שירים על דפי נייר במחברת ותולש אותם. גיל 18, רון התנדב לסיירת צנחנים בעקבות אחיו הגדול וחבריו הקרובים, היה ברור לו שהוא הולך לקרבי, הוא סיפר שהמחשבה שבזמן מלחמה הוא ישב באיזה משרד ויכתוב דברים כשחברים שלו נמצאים בחזית נראתה לו משוגעת. לאורך חצי שנה קשה של טירונות וקורס חובשים צבאיים מצבו הנפשי של המשורר הרומנטי הדרדר. בליל סערה אחד בחיפה לקראת סוף הקורס רון לקח את חיו ביריית אקדח. אף אחד לא חשב לרגע שזה יקרה, אי אפשר היה לדעת, אבל הדפים במחברת ידעו. אחרי מה שקרה ההורים שלו בחרו להנציח אותו והוציאו שני ספרים עם השירים של רון, את הספר "בשם כל הכאבים" מצאתי במקרה בבית ודפדפתי בו, בלי לדעת מי רון היה, קפץ בין הדפים הטקסט של 'אני מחכה לאוטובוס' ותפס אותי חזק מאד, הלחן יצא ישר. אחרי שסיימתי להלחין ונחשפתי לסיפור של רון ידעתי שאני רוצה להקליט אותו ולדבר על רון ואולי ככה להביא את הנושא הזה שלא מדובר אבל שכל כך נפוץ וכואב, התאבדויות בצה"ל. אני מדמיין את הדמות של רון, אם הייתי יכול הייתי רוצה לומר לו שגם אני הרגשתי שנשארתי לבד בתחנה ואם שנינו כבר לבד אז לפחות אפשר להיות לבד ביחד."
את יונתן פגשתי פיזית באקראי במהלך נוכחות בהופעה של ההרכב טוניק קלוניק באוזן. הציג עצמו כקורא נאמן של האתר וסיפר על האלבום שיצא ועל המופע המתוכנן.
הסתקרנתי, האזנתי, אהבתי. יונתן מגדיר את השירים שלו בין עולמות האלטרנטיב, אינדי פופ, רוק, ואפילו סינטפופ. כאשר מאזינים לאלבום מגלים יוצר רגיש.
כך יונתן עם יציאתו של האלבום – "אוטובוס לילה, האיפי הראשון שלי יצא היום ונמצא בכל מקום שיש בו מוזיקה. עברו יותר משנתיים מאז שיצאתי מתקופה מאד נמוכה והחלטתי ללכת עם האהבה והחלום שלי למוזיקה עד הסוף. בשנתיים האלה רגעים התגלגלו בלי הפסקה, מלקנות תוכנת הפקה, ללמוד ולהקליט סקיצות בחדר, להיכרות עם זיו זק, שהוא באמת מפיק גאון חד ומדוייק ועשה לי חתיכת בית ספר על יצירה והפקה בעשרות שעות של סשנים באולפן. פגשתי מוזיקאים מדהימים, כאלה שאני מעריץ, כאלה שעשו לי פרפרים בבטן סשן הקלטות ומרחו לי חיוך ענק על הפרצוף אחרי כל טייק מדהים שקרה. התעסקתי בהקלטות שירה ופסנתר שהיו תהליך שלם של טיפול פסיכולוגי עצמי (פיתוח קול זה באמת טיפול). במקביל הבנתי שהגיע הזמן לגבש להקה ואחרי תקופה של ״איך מוצאים לעזזאל את האנשים הנכונים״, זה קרה. קצת אחרי זה הופעתי באותו שבוע מול חמישה אנשים ואז יום אחרי מול 3000. לרגע הזה שפעם הראשונה שמישהי שאני לא מכיר אומרת לי אחרי הופעה ששיר שלי ריגש אותה. מהרגע הזה שאני שומע את השירים גמורים בסדר של האלבום אחד אחרי השני לבד באוזניות וצורח באוטו לבד מהתרגשות ללשמוע את עצמי בפעם הראשונה ברדיו בתחנה ביג ולהתקשר לספר להורים. ללעבוד עם עידן על הגרפיקות ולראות איך הופך את השירים והרעיונות שלי לעיצובים מדהימים ולהראות לכל מי שאני פוגש מרוב התלהבות. לשחרר סינגל ועוד סינגל ועוד אחד ועוד אחד ולא לדעת אם למישהו באמת אכפת להיכנס ללופ של חוסר ביטחון ולצאת ממנו ואז להיכנס שוב, ואז לקבל הודעות מאנשים שאני בכלל לא מכיר שאוהבים את המוזיקה שלי, יש רגעים כאלה שווים הכל. אז משפט קלישאתי באווירת עוגיית מזל – חיכיתי מאד לשחרר את האלבום (באמת באמת) אבל במבט לאחור על התקופה הזו אני מבין כמה שהדרך היא מי שאני חיכיתי להיות. מגיע לחגוג מאד את הדרך הזו ואת האלבום הזה בהופעה ב28/9 בתיאטרון תמונע בתל אביב יחד עם הלהקה המדהימה שלי. מחכה כבר לפגוש אתכם שם."
את יונתן ניתן לראות בהופעה בשבוע הבא 23 באוגוסט ב"פאצ'ו דה ויילד" בראשון לציון ובמופע השקה חגיגי בתאריך 28 בספטמבר בתיאטרון תמונע.
