המתנות של חודש אוקטובר. חודש נהדר, לא יותר מדי חם, לא ממש קר והתרבות בשיאה, אוקטוברפסט, אינדינגב וכמובן פסטיבל הפסנתר התל אביבי שהשנה כבר מתפרש על שבוע וכמו בשנים האחרות לא כל ההופעות בהכרח מבוססות על פסנתר.
יאמר לזכותו של אביתר בנאי שהפסנתר תמיד היה אצלו כלי הנגינה וההלחנה העיקרי. השירים "כלום לא עצוב", "יש לי סיכוי" ורבים אחרים מאלבומו הראשון נכתבו על ולפסנתר ובאמת אין הזדמנות טובה יותר מהפסטיבל כדי להשיק את מופע הסולו שלו "עד האהבה" ואין כמו היכל התרבות כדי לתת את זה בהכי סטייל.
20 שנה עברו מאז אלבומו הראשון, 20 שנה גם עברו מאז הופעתו הראשונה בפסטיבל הפסנתר, כבר אז אביתר בנאי היה להיט, האלבום הראשון הניב כל כך הרבה שירים שנהפכו באותו רגע ביחד עם האלבום כולו לקלאסיים ואיתם גם הפך בנאי לכוכב וכדוברו של דור שלם, אז בשלהי שנות ה-90.
אחר כך יצא אלבום שני שלא זכה להצלחת האלבום הקודם, זה היה אחרי שאביתר בנאי חזר מטיול ארוך בהודו, עבר לגור במצפה רמון והושפע מאוד מהסצנה האלקטרונית, לדעתי היו שם כמה רגעי קסם כמו "עדר של שוורים" המקסים אבל האלבום עצמו נעלם מהתודעה הציבורית (וחבל).
מעידה קטנה בדרך, האם אביתר יהיה זמר של אלבום אחד? לקחו כמה שנים של שקט וגם תהליך של חזרה בתשובה וב-2005 יצא האלבום השלישי ואיתו "תחרות כלבים" ו-"מתנות" שהוכיחו לכולנו שלאביתר יש עוד הרבה מה להגיד.
ועכשיו בזריזות, 13 שנים קדימה, ארבעה אלבומים נוספים מוצלחים ולא מעט להיטים בתוכם, אמנם חזרתו בתשובה של אביתר בנאי השפיעה על המוזיקה שלו ולא מעט משיריו מתקשרים לדת אך במקביל אליהם גם שירים עם גוון חילוני יותר. הרי בסוף זה אותו הקסם של אביתר שסחף אותנו לפני 20 שנה, אותו הקסם שממשיך לרגש אותנו כל פעם מחדש גם בשיריו החדשים, שילוב של נאיביות ופשטות לצד תחכום ורגישות שמגיעה מבגרות.
המופע "עד האהבה" (על שם שירו החדש) מסכם 20 שנות קריירה מפוארת, אביתר בנאי בחר לציין את החגיגה הזאת בהופעת סולו אקוסטית, רק אביתר, גיטרה אקוסטית ופסנתר, כזה באינטימי. לפשט את המוזיקה, לחזור אל המקור, אל הפסנתר, אל החיבור הישיר בין בנאי אל הצופים, בלי מיסוך של להקה או עיבודים ועם תצוגת אורות מינימלית. וכן, זה עבד מצוין.
אנחנו אוהבים את אביתר בנאי, כריזמה תמיד היתה לו, עם שיער שחור או לבן, עם זקן או בלי, הוא תמיד ישאר ילד נצחי ורגיש והופעה שלו על במה לבד אולי נשמעת ריקנית אבל בתכלס מה אנחנו עוד צריכים? יש את אביתר במרכז הבמה, גיטרה/פסנתר, סיפורים קטנים בין השירים או סתם הלצות, אולם ענק אבל אנחנו מרגישים כמו בהופעת סלון, אנחנו, כל ה-2000 פלוס שמילאו את האולם.
שעתיים של הופעה, להיטים לא חסר, לצידם שזורים גם כמה שירים שנשכחו עם השנים וכעת בגירסת הסולו קיבלו במה, לאחר כמחצית ההופעה האורח של הערב עלה לבמה, טוב, זה לא סוד, כולם יודעים שאהוד בנאי מתארח היום בהופעה של אביתר, זה הרי פורסם, אבל בכל זאת מרגש שהגענו לרגע הזה ועוד יותר מרגש שזה היה לאורך 6 שירים ובינהם "אביא לך" האלמותי שבוצע כדואט מיסטי, "כולם יודעים" והשיר המשותף החדש של שניהם "אני כאן".
אהוד ירד, אביתר נשאר על הבמה, ממשיכים, יש גיטרה אקוסטית ושיר להיט בדרך – "לילה כיום יאיר" ופה החליט אביתר בנאי לערב קצת יותר את הקהל, הרי כולם מכירים את המילים וכולם גם ככה שרים אז הפעם גם נוותר בכלל על המיקרופון, נשאיר רק את הגיטרה מחוברת ופשוט נשיר עם הקהל, כולנו ביחד ללא הבדל אומן קהל. רעיון נחמד, וכן, התרגשנו, אבל אולי הייתי מעדיף לשמוע את השיר האהוב הזה מבוצע בגירסא ווקלית שיותר נאמנה למקור.
ועוד כמה להיטים, "עד מחר" "מתנות" והשיר "פרגולה" שהוציא מאביתר בנאי יכולות מפתיעות בגיטרה (תודה תמיר מוסקט) וגם אפילו שתי ירידות להדרנים, שבשנייה לסיום גם כמה שירים עם נגיעות אלקטרוניות קלות כדי לתת את הטאצ' האחרון לפני שאומרים לילה טוב.
ואסיים בציטוט מתוך התיאור המקדים של אביתר בנאי על המופע, תיאור מדויק למה שגם התרחש אמש בהיכל התרבות: " אומרים לי שההופעות שלי לבד, הן הכי מרגשות. בסוף אני תמיד בורח אל החליפה המגוהצת של הרכב נגנים עשיר מאחורי. פתאום עכשיו, אני מרגיש שהגיע הזמן לעשות עוד צעד קדימה ולעמוד לבד. אני והשירים. להיות אחד. יש משהו בעירום הזה, בחופש לקחת את הדברים הכי עמוק אליי. יוצא שם משהו אחר. לא מוגבל. בלי לבוש. מגע של הנשמה החשופה. העומק של הנקודה האישית מול הגודל של היכל התרבות. אני מרגיש שזה קורה בזמן הנכון".
וידאו
[…] ייחודי. אמש מילא אביתר בנאי את היכל התרבות בתל אביב במופע במסגרתו אירח את אהוד בנאי כחלק מאירועי פסטיבל הפסנתר […]