מופע השקת האלבום "וולקאם טו איזראל" של הדג נחש, מוצ"ש 10.03.2018 האנגר 11 בנמל תל אביב, אורחים – נצ'י נצ' ובנות A-wa. נכח תיעד ומדווח – יובל אראל. וידאו – אדוה אראל.
הכל החל, לדידי, בקיץ 2004, יום הולדת שנה לתינוק החדש, ערוץ 24, חגגו אז במתחם "שם מים" בדולפינריום בתל אביב. חתן השמחה יואב קוטנר, העורך הראשי, קרן מאושר ופיזז צמוד לבמה, שאירחה את כוכבי הערב, להקת "הדג נחש" שנתנו בראש עם להיטי אלבומם "חומר מקומי עם הרבה גרוב.
שנתיים מאוחר יותר אני נתקל בהם במועדון בארבי, מארחים את אהובה עוזרי בשירת הסטיקר, היסטוריה. המפגש המלא האחרון (מופע מופע, לא סתם אירוח חלקי, גיחה קצרצרה או מופע של אחד מחברי ההרכב…) היה בדיוק לפני שנתיים, כאשר הדג נחש חגגו את השקת אלבומם התשיעי "שותפים בעם" במועדון בארבי.
ואמש, מוצאי שבת, הם חזרו, לא לבארבי, להאנגר 11, מכפיל כוחות, אלפיים צעירים מלאו את המקום, כולם מצויידים בעותק מהאלבום הטרי טרי שניתן לכל מי שרכש כרטיס (אולי הם הבינו שביום שני הולך ליפול דבר כשספוטיפיי תשיק את האפליקציה שלה בישראל ותהפוך את חנויות המוסיקה לקטע ארכאי והיסטורי).
האלבום החדש, העשירי במספר למניינם של הדג נחש, כולל 14 רצועות שמע שזה באמת הרבה מאוד בימים שכאלו, האמת שהרבה אנשים נתנו כתף ביצירה, ביניהם מצויים למשל יוסי מזרחי העושה את זמנו בין לוס אנג'לס עם אשתו נינט לבין אולפני הקלטות בתל אביב, יוסי פיין שנתן מעבר לבסים גם בקטע של הפקה מוסיקלית, השירים עצמם, לבטח תשימו לב, משמרים את כל המותג הזה "הדג נחש", החל מהסגנון המוסיקלי, היפ הופ עם שכבות של גרוב וביט, טקסטים שפשוט מוחים על כל מה שרק אפשר תוך כדי נענועי גוף טעוני שמחה מחזקים את התזה שגם מחאה יכולה להיות שמחה ולא קודרנית, האמת שזו לא חוכמה כי בארץ כמו זו שאנו חיים בה, היום יום הנו בעצם קרקע פוריה לשירים בנרטיבים דוגמת שירי הדג נחש…
אבל נחזור לאירוע עצמו, קצת אחרי השעה עשר זה קרה, האורות כבו ושוב נדלקו, הבמה התמלאה באדמומיות ורדרדה כשחברי ההרכב מלווים ברקדניות עלו ופתחו בביצוע מרקיד עם השיר "מצביעים ברגליים" היפ הופ ישראלי דג נחשי שכזה שמשמר את הסגנון בביט, במלודיות ובטקסטים, הם כבר מעל עשרים שנה על המפה ובדרך, מכאן הם פשוט ממשיכים עם הסינגל האחרון שיצא לפני ההשקה –"סע"! כן היאללה יאללה הזה, התתקדם ותעוף לי מהעיניים הזה, האמירות הכל כך יום יומיות כאן בחיים, התתקזקז הזה, היד המתהפכת בתנועת למה מה, כל הערסיות השכונתית הזו עטופה בגרוב ובביט שרק אחד כמו יוסי פיין יכול להטמיע הופכים את השיר למשהו, אפשר לומר שמכאן והלאה הפלואו של הגרוב עם ההיפ הופ הציוני הזה זורם וזורם, הקהל כעת בקטע שבעצם הידיים כל הזמן למעלה, פעם לכאן ופעם לשם, זה טוב התעמלות, מזרז את מחזור הדם, משיל תאי עור יבשים ומרענן את מעגל החיים. החגיגה בעיצומה, עוד ועוד ועוד והנה האחיות חיים מגיחות מעל הבמה, A-wa, משלבות בין חומרי הלהקה לאיזה גלבי קטנטן (בעצם אתן לא בישורת האחרונה עם האלבום החדש? תשחררו משהו לקהל, בחייאת…)
המופע ממשיך, אני יוצא לשאוף קצת אויר קריר בחוץ כי בהאנגר מתחיל להיות חם, טוב שהחלון מאחורי דוכן המרצ' שטוף ונקי, אפשר לראות את הנעשה על הבמה ולבטח לשמוע, כעת מצטרף לחגיגה נצ'י נצ', ראפר עם מוניטין, אני חושב לעצמי, אבל למה, עם כל הכבוד ויש כבוד, הדג נחשים לא היו מצליחים להעמיס אלפיים איש לתוך ההאנגר בלי עזרת האורחים? ברור שכן, אז למה לא רצו לבד, גם ככה הם המון אנשים על הבמה, ויש להם גם רקדניות גרוביות, בכלל חגיגה בלתי פוסקת של המיטב מהמיטב, כבר אחרי חצות, אבל לפני שהאורלוגין יתחיל להציק לתלמידי התיכון שממלאים את המועדון ביאללה יש מחר בית ספר, הדג נחש נותן את שיר הנושא של האלבום וולקאם טו איזראל, זהו חלק מההדרן, עוד טיפה והחגיגה נגמרת, תודה.
ככה זה התחיל, וידאו
