שרים את אותיות החיים

הלילה הלך לעולמו המשורר חיים גורי, דור המייסדים, הפלמ"ח, ארץ ישראל היפה, מותיר לנו שירים רבים שהפכו לחלק מהאתוס של העם, נכס צאן ברזל וכו'. לזכרו מובאת בשנית הכתבה הבאה: מופע השקה לספר דיסק "חיים גורי – עשוי מאותיות" במסגרת פסטיבל "לשון ראשון", שלישי, 13.01.2015, נכח תיעד ומדווח – יובל אראל. הכתבה מתפרסמת גם ב"מגפון" עיתון ישראלי עצמאי.

חיים גורי, משורר, סופר, פובליציסט, פלמ"חניק ואחד מדור המייסדים בעשיה וביצירה, נחשב ובצדק לסמל חי ומהלך של תרבות אורים ותומים ישראלית. האיש, מעל 90 כיום, שלמד כמעט ארבעים שנה לפני באותו בית החינוך לילדי עובדים על שם א.ד. גורדון בתל אביב, שארונו הביתי עשיר בתארים, פרסים וכבוד, זכה אמש לחוות ברעננות המתחדשת ליצירותיו המושרות במסגרת הפקה מצוינת למופע החוגג את השקת האלבום ספר דיסק "חיים גורי – עשוי מאותיות" המאגד 19 משיריו וכתביו שהתפרסמו בשלושת כרכי ספרו "השירים" כחלק מסדרת גיבורי התרבות של "נענע-דיסק" ו"עבודה עברית" בביצועים חדשים בהם נוטלים חלק זמרים וזמרות הנפרשים על פני מספר דורות, מהוותיקים יותר ועד הצעירים שבחבורה.

בחומר הרקע שצורף לאלבום הכולל שהופק בידי עינב רביץ ביקובסקי ומוזיקלית בידי אייל תלמודי מתואר חיים גורי כמשורר בגובה העיניים. המזכיר לנו את מי שאיבדנו. את מי שהיינו ואת מי שאנו. מחבר בין אז לעתה, בין אני לאנחנו, יוצר קונצנזוס מתוך נימה אישית ומשרטט את תמונות החיים בארץ על נופיה האנושיים לצד נופיה הממשיים.

חיים גורי הכותב מזה כ- 70 שנה מעצב את פניה התרבותיים של המדינה מאז תחילתה ואף לפני כן. כאיש הפלמ"ח וצה"ל, מבוני המדינה, וכאזרח החי בה ונושם אותה, גורי מציג בכתיבתו המקורית והמשובחת את הלכי הרוח ואת פרקי חיינו כישראלים.

אמש זכיתי לחוות את מופע ההשקה החגיגי לאלבום המיוחד במסגרת פסטיבל "לשון ראשון", היישר מהשורה הראשונה, בהנחייתו של חיים טופול ובלוויית הרכב הנגנים שכלל את אבנר קלמר בכינור, גליה חי בויולה, גרשון וייסרפירר בעוד חשמלי וטרומבון, עוזי רמירז בגיטרה חשמלית, בנו הנדלר בגיטרת בס, גלעד אברו בקונטרבס, הוד מושונוב בקלידים, ניר מנצור על התופים ואייל תלמודי, המפיק המוזיקלי,  בכלי נשיפה וכלי הקשה.

מוך 19 היצירות הכלולות באלבום, שנבחרו לאחר תחקיר בידי שרון ינאי, בוצעו 15 שירים בידי שורת הזמרים, יוצרים בפני עצמם, אשר הלחינו בעצמם את השירים, ארז לב ארי, רונה קינן, יוסי נטיב, שלמה בר, מאיה אברהם, מוטי ביקובסקי, ליאור אלבו, שי צברי, עינב ג'קסון כהן, אורי בראונר כנרות, שלמה גרוניך, סיון טלמור, אריק סיני וברי סחרוף.

הוסיפו לכך את ההמנונים הבלתי רשמיים, שיר הרעות שבוצע א- קאפלה בידי מנחה הערב חיים טופול עם הקהל ובאב אל וואד בידי שלמה גרוניך, את דבריו של חיים גורי עצמו שעלה לבמה ודיקלם בקול בוטח את שיר "השבועה", שיר שחובר במקור ביידיש בשנת 1902 לכינוס הועידה של פועלי ציון בראשותו של דוד בן גוריון, והפך להמנון תנועת אחדות העבודה ששנים מאוחר יותר הפך גורי עצמו לאחד מתומכיה הנלהבים, וקיבלתם טפח זעיר ממשב כנפי ההיסטוריה של תולדות עם ישראל בארצו המתחדשת…

וכאן אני חייב את ההלל והשבח לאיש אחד בכל הפרוייקט הזה, אייל תלמודי, ברגיל לבוש בסרבל אדום מופשל, תלתלי רעמתו מתפזרים לכל עבר וגופו נע ללא הפוגה בעודו מלהטט בסקסופון או קלרינט במופעים מלאי פרצי אנרגיה מעל במות ברחבי העולם, מתגלה הפעם כמפיק מוזיקלי מצויין, המיטיב לשבץ ולהתאים מול כל אמן מתוך שורת המשתתפים את היכולת ליצוק לתוכם את הנרטיבים שרובם מוכרים שנים רבות ולשאוב בחזרה את הפרשנות האישית המשמרת מחד את הנרטיב המושר לצד המאפיינים הייחודיים של כל אחד מהמבצעים שהלחינו ובצעו, עניין שהפך את המופע וכמובן את האלבום עצמו בהאזנה שלאחר מכן לחוויה מיוחדת, הווה, עבר ותקווה לעתיד שזורים זה לצד זה, כמה שהטקסט האחרון נשמע בנאלי…

בדרך כלל אינני חווה מופעים מסוג זה, בסדרת עבודה עברית ובכלל מחוות ליוצרים הגדולים מסך החיים, אך אמש חוויתי מופע שלא מותיר לי אלא רק להסיר את הכובע, שאינני נוהג לחבוש, בפני כל הנוטלים חלק ביצירה, הפקה וביצוע.

תודה.

ליין אפ: אולי זו רק פתיחה למשהו אחר – ארז לב ארי, פנס בודד – רונה קינן, האדמה שותקת – יוסי נטיב, שעה אחרונה – שלמה בר, כאשר הינו – מאיה אברהם, על החוף – מוטי ביקובסקי, 1923-1958 – ליאור אלבו, הנמלט – שי צברי, עקרתי אל עיר אחרת – עינב ג'קסון כהן, שתיקת הים – אורי בראונר כנרות, ברגע האחרון – שלמה גרוניך, ברוח הנושבת מן הים – סיון טמור, על שפת הים – אריק סיני, האם אתה שומע אותי? – ברי סחרוף, באב אל וואד – שלמה גרוניך, שיר הרעות – חיים טופול.

בקטנה – שימו יד על האלבום.

לחצו לצפייה בגלריית תצלומים מהמופע, צילום – שילי אראל

לחצו לצפייה בגלריית תצלומים מהמופע, צילום – יובל אראל

וידאו, היחידי שצולם, חיים גורי ו"השבועה"