Site icon הבלוג של יובל אראל

חדר 201 – תיאטרון ללא מרחק ביטחון

תיאטרון אלעד - חדר 201 - התומשיה. צילום מוטי קמחי

תיאטרון אלעד - חדר 201 - התומשיה. צילום מוטי קמחי

,יש ערבים שבהם התיאטרון מצליח להפתיע לא רק בתוכן אלא גם במסגרת. כזה היה המפגש אמש עם "חדר 201" של תיאטרון אלעד. במקום אולם תיאטרון, מושבים ממוספרים ובמה, הגענו לסלון ביתו של השחקן תומר שרון ביפו. חלל אינטימי העונה לשם "התומשיה", המארח הפעם דרמה פסיכולוגית טעונה ומטלטלת.

נקודת המפגש עם הקהל היא בבית קפה בשדרות ירושלים. משם ממשיכים אל חלל ההצגה. כבר בשלב הזה ברור שהערב הזה עומד להתנהל קצת אחרת.

שלושה אנשים ואמת אחת?

שני חברים מימי התיכון נפגשים בחדר מוטל לאחר שנים שלא התראו. מפגש חברים תמים לכאורה הופך במהרה לזירת התגוששות מילולית ורגשית. אירוע מעברם המשותף צף ועולה. במרכזו עומדת אישה ששניהם הכירו בצעירותם.

המחזאי האמריקאי סטיבן בלבר, במחזהו "Tape", רוקם עלילה המתקדמת באמצעות חשיפה הדרגתית של פרטים. כל פרט חדש משנה את התמונה שהתגבשה אצל הצופה רגע קודם לכן. עם כניסתה של הצלע השלישית למשולש, מקבל הסיפור תפנית נוספת.

מה באמת התרחש באותו לילה? האם שלושת האנשים זוכרים את אותו אירוע?, האם הזיכרון הוא עדות מהימנה או מנגנון הגנה משוכלל? בלבר אינו ממהר לספק תשובות. הוא מעדיף להותיר את הצופה במרחב שבין העובדות לפרשנותן.

במרחק נגיעה

הבחירה של הבמאי שי פיטובסקי להציג את המחזה בחלל אינטימי מתבררת כמהלך תיאטרוני מהותי. אין כאן במה במובנה המקובל. השחקנים והצופים חולקים את אותו מרחב פיזי. הקרבה הזו מעניקה משמעות אחרת לעבודת המשחק. כל תנועה קטנה, שינוי בהבעת הפנים או היסוס מקבלים משקל. השחקנים אינם יכולים להסתתר מאחורי המרחק המקובל באולמות התיאטרון.

גם הצופה אינו יכול להסתתר. יש משהו כמעט מציצני בישיבה בחדר שבו מתנהל עימות אישי כל כך. אנחנו נחשפים לשיחה שבנסיבות אחרות לא היינו אמורים לשמוע. בהדרגה אנחנו מוצאים את עצמנו מעורבים בה, גם אם איננו מוציאים מילה מפינו.

זהו אחד ההישגים המעניינים של ההפקה. המסגרת אינה רק מעטפת לסיפור. היא הופכת לחלק בלתי נפרד ממנו.

בין מוסר, אשמה ושליטה

"חדר 201" עוסק בסוגיות של חברות, נאמנות, הסכמה מינית ואחריות אישית. אולם הוא אינו מסתפק בדיון על האירוע עצמו. הוא מבקש לבחון גם את מניעיהם של האנשים המבקשים לברר אותו. האם הרצון לחשוף את האמת נובע בהכרח מתחושת צדק?, האם מי שמבקש להגן על אדם אחר רשאי להכתיב לו כיצד עליו להרגיש? האם אפשר לתקן עוול באמצעות הפעלת כוח מסוג אחר?

המחזה נכתב שנים לפני שתנועת MeToo שינתה את השיח הציבורי. הצפייה בו היום מעניקה לשאלות הללו משמעות נוספת. במיוחד בכל הנוגע לזכותה של אישה לספר את סיפורה בעצמה. דווקא כאן טמון כוחו של הטקסט. הוא אינו מאפשר לנו לחלק בקלות את הדמויות לטובים ולרעים. הוא חושף את המורכבות האנושית שמאחורי המעשים, מבלי לבטל את האחריות להם.

מאילת, דרך הקולנוע, לסלון ביפו

בשנת 2001 זכה המחזה לעיבוד קולנועי בבימויו של ריצ'רד לינקלייטר. בסרט כיכבו איתן הוק, אומה תורמן ורוברט שון לאונרד. גם שם נשמרה תחושת המחנק של חדר המוטל הסגור.

ההפקה של תיאטרון אלעד נולדה באילת, בחדר מלון שנבנה במיוחד עבורה. המעבר לסלון ביתו של תומר שרון ביפו ממשיך את אותו קו אמנותי. יש לברך על הבחירה של תיאטרון אלעד לצאת מגבולות האולם המקובל. יש לברך גם על היוזמה של תומר שרון לפתוח את ביתו בפני יצירה תיאטרונית.

בעידן שבו הפקות רבות מבקשות להרשים באמצעות תפאורות ענק וטכנולוגיה משוכללת, מגיעה ההצגה הזו ומזכירה את מהות התיאטרון. מפגש בלתי אמצעי בין שחקנים לקהל, באמצעות סיפור אנושי טוב.

כשהדלת נפתחת

בתום 75 דקות אנחנו יוצאים מחדר 201 אל הרחוב היפואי. החדר נשאר מאחור, השאלות ממשיכות ללוות אותנו. לא בכל ערב מצליח התיאטרון לערער את תחושת הנוחות של הצופה באופן כה ישיר. לא בכל ערב הופך החלל שבו מתקיימת ההצגה לשותף של ממש בדרמה.

"חדר 201" מצליח לעשות זאת. חוויה יוצאת דופן, הן במסגרת והן בתוכן. מומלץ.

קרדיטים: מחזה – סטיבן בלבר. תרגום – אסף צפור. עיבוד ובימוי – שי פיטובסקי. תפאורה ותלבושות – רוסלו שמריה. משחק – תומר שרון, רון ביטרמן / יואב דונט, דנה יצחקי / אדוה לוי. הפקה – תיאטרון אלעד.

משך ההצגה: 75 דקות. מגיל 16 ומעלה.

פרטים נוספים ומועדי ההצגות באתר תיאטרון אלעד

Exit mobile version