יש אנשים שעוזבים את העולם, אבל ממשיכים להסתובב ברחובותיו. עלי מוהר הוא אחד מהם. אפשר למצוא אותו בשירים המתנגנים ברדיו, בזיכרונות של תל אביב הישנה ובמילים שהפכו לנכסי צאן ברזל. לפעמים נדמה שמעולם לא הלך מכאן.
ב־30 בנובמבר 2006 הלך מוהר לעולמו, בן 57, חודש לפני יום הולדתו ה־58. עשרים שנה חלפו מאז, אבל משהו בכתיבה שלו מסרב להזדקן. אולי משום שמעולם לא ניסה להיות גדול מהחיים. הוא פשוט ידע להתבונן בהם.
תל אביב, אהבה, כדורגל וקצת מלנכוליה
מוהר, בנו של המשורר והפזמונאי יחיאל מוהר, היה הרבה יותר מכותב שירים. הוא היה איש של עיר, שפה ואנשים. בטורו המיתולוגי "מהנעשה בעירנו" בעיתון "העיר", הוא תיעד את תל אביב בדרכו המיוחדת. לא עיר של גורדי שחקים ומיזמי נדל"ן. עיר של בתי קפה, מדרכות, שיחות חולין ואנשים קטנים עם סיפורים גדולים.
הוא כתב גם על כדורגל, בעיקר דרך אהבתו להפועל תל אביב. אבל אפילו הכדורגל שימש אצלו חלון להבנת החיים. ניצחון, הפסד, תקווה ואכזבה. כל מה שמתרחש על המגרש מתקיים גם מחוצה לו.
הכתיבה שלו נשענה על אירוניה עדינה, אינטליגנציה וחיבה אנושית. הוא ידע להיות מצחיק בלי להפוך לליצן. מרגש בלי להתמסר לסנטימנטליות. ובעיקר, ידע לנסח תחושה שאחרים רק ניסו להסביר.
כשהמילים פגשו את הצלילים
אחד הפרקים החשובים ביצירתו נולד מהמפגש עם המוזיקאי והמלחין יוני רכטר. השניים יצרו שפה מוזיקלית שהצליחה להיות מתוחכמת ונגישה בעת ובעונה אחת.
"שוב היא כאן", "העיקר זה הרומנטיקה", "שיר נבואי קוסמי עליז" ו"כל עוד" הם רק חלק מהיצירות המזוהות עם המפגש הזה. שירים שלא הסתפקו בלחן יפה ובחריזה מוצלחת. הם הכילו מחשבה, הומור ותנועה פנימית בין שמחה לעצב.
השותפות הולידה גם אלבומים ומופעים משותפים. בין היתר, "בגובה העיניים" ו"מחשבות ואפשרויות". מוהר ורכטר כתבו יחד גם לתיאטרון, בהפקות דוגמת "עלילות מקס ומוריס", "המלחמה על הבית" ו"המצליחים".
הקשר עם אריק איינשטיין היה פרק חשוב נוסף. מעבר לשירים, התקיימה ביניהם קרבה אישית ואמנותית. מוהר אף ערך את הביוגרפיה של איינשטיין, "זו אותה האהבה", שראתה אור בשנת מותו.
ערב שבו המילים הן הכוכבות
בתיאטרון הקאמרי בחרו לציין את יום השנה העשרים במופע שכותרתו "עלי מוהר – במילותיו". הבחירה בשם אינה מקרית. על פי מתכונת הערב, כל מילה שתישמע על הבמה נכתבה בידי מוהר עצמו.
את המופע ינחה השחקן דרור קרן. לצדו יופיעו דני בסן, קרן מור, אלון עדר, מיקה קרני, טלי אורן, כינרת לימוני, ניר כנען, יוני פוליקר ותום חודורוב. אליהם יצטרף ההרכב הקולי של מגמת המוזיקה בתיכון עירוני א' בתל אביב.
עצם המפגש בין אמנים ותיקים לצעירים מספק למופע משמעות נוספת. שיריו של מוהר אינם שייכים רק לדור שגדל עליהם. הם ממשיכים לעבור בין דורות, לקבל פרשנויות חדשות ולפגוש קהלים אחרים.
ברשימת השירים המתוכננים נכללים "שיעור מולדת", "אמרו לו", "שוב היא כאן", "כל עוד", "שיר השיירה", "הידעת את הדרך", "כשנבוא", "נגיעה אחת רכה" ו"תן לי יד". לצדם יבוצעו גם "העיקר זה הרומנטיקה" ו"שיר נבואי קוסמי עליז".
הניהול המוזיקלי והעיבודים הופקדו בידי ורד פיקר, שתשב גם ליד הפסנתר. את הערב עורך ומפיק אבי גז, בשיתוף שרון מוהר בייעוץ האמנותי.
ומה נשאר אחרי עשרים שנה?
אולי השאלה המסקרנת אינה כיצד זוכרים את עלי מוהר, אלא מדוע ממשיכים להזדקק לו.
בעידן שבו מילים נכתבות במהירות, נצרכות במהירות ונשכחות באותה מהירות, הכתיבה של מוהר מציעה משהו אחר. מחשבה לפני משפט. הקשבה לפני חריזה. יכולת לראות יופי גם במה שאינו מושלם.
הוא לא ביקש לייפות את המציאות. הוא ידע לגלות בה רומנטיקה, גם כשהיא הייתה מעט עקומה. העיר השתנתה, האנשים התחלפו והרחובות כבר אינם אותם רחובות. אבל המילים שלו עדיין יודעות למצוא את דרכן אלינו.
ערב המחווה בקאמרי הוא הזדמנות לפגוש מחדש את האיש דרך יצירתו. בלי לנסות לדבר בשמו. פשוט לתת למילים לדבר.
פרטי המופע
עלי מוהר – במילותיו | מחווה לציון עשרים שנה לפטירתו | מתי: שבת, 28 בנובמבר 2026, בשעות 17:00 ו־19:30 | היכן: התיאטרון הקאמרי, תל אביב.
נגנים: ורד פיקר – פסנתר; גיל גולדין – בס; מושיקו בילר – תופים; שמוליק שמיר – גיטרה; עופר שפירא – כלי נשיפה ואקורדיון.
