זו כמובן מטאפורה. יוסי אלפנט הלך לעולמו שנים לפני שמרכז ענב בכלל נפתח. אבל אמש, במסגרת פסטיבל המגבר בהפקת המון ווליום, הרוח, הצליל והאנרגיה שלו מילאו את מרכז ענב לתרבות כאילו לא חלפו 35 שנים מאז מותו בגיל 32.
המחווה הכפולה לשיריו לא היתה ערב נוסטלגי אלא מופע חי ובועט. אלפנט, סולן להקה רטורית ואחד מאדריכלי הסאונד הבולטים של הרוק המקומי, היה נוכח דרך השירים שכתב והפיק, דרך האמנים שעלו לבצע אותם ודרך הקהל שלא נשאר יושב.
להקת הבית וההפקה המוזיקלית הופקדו בידי קורדרוי, חבורה צעירה שהחזיקה ערב מורכב בפשטות מרשימה. גיטרות מדויקות, קצב יציב, בלי עודף דרמה. הם אפשרו לשירים לנשום ולכל אמן שנכנס לבמה להרגיש שיש לו קרקע יציבה מתחת לרגליים. ורק בזכו זאת אני מניח כאן את אלבומם המצויין שתהנו מעוד כשרונות.
על הבמה עלו בזה אחר זה אבי בללי, אור אדרי, אתי רומנו, ברי סחרוף, גיל סמטנה, טל גורדון, יהלי סובול, מאור כהן, מוטי ביקובסקי, נינט טייב, נעם רותם, ערן צור וקיקי מלניקי. כמעט כל אחד קיבל שיר אחד בלבד. רגע קצר להיכנס, לתת הכול ולפנות את המקום לבא בתור. הפורמט הזה יצר ריכוז חד. אין זמן להתחמם. אתה בפנים מהצליל הראשון. שירי האלבום של להקה רטורית קיבלו חיים ונשמה מחדש.
מי שבאמת הפליג בזיכרונות היה אבי בללי, סולן נקמת הטרקטור שצמחה מתוך מודוס ויונדי. בללי סיפר על העבודה לצד אלפנט, על התקופה, על החיפוש אחר צליל. זה היה רגע שבו המחווה קיבלה ממד אישי ולא רק מוזיקלי.
אור אדרי בלטה כשהצטרפה ליותר מביצוע אחד לצידו של סחרוף כסולנית והביאה נוכחות רעננה שמחברת בין הדור ההוא לדור הזה. בכלל הצד הנשי במופע הרים כמו שצריך, הכי צעירה והכי פרועה אתי רומנו, דרך קיקי מלינקי, עובר לנינט הענקית ועד הוותיקה מהניינטיז, טל גורדון, צעירה ובועטת כאילו ואנחנו לא במאה העשרים ואחת כבר…
כבר מהשירים הראשונים היה ברור שהמושבים באודיטוריום הם המלצה בלבד. הקהל קם, התקרב לבמה, שר יחד עם המבצעים. מרכז ענב הרגיש לרגע כמו מועדון רוק צפוף וחם.
ובתוך כל זה חזרה אליי האנקדוטה ההיא ממסעדת כתר המזרח של המאה הקודמת. רגע פורסט גאמפ קטן שלי. ישיבה ליד שולחן שבו הרוק הישראלי לא רק דובר אלא נבנה. אתה שם, מבין רק בדיעבד שהיית חלק מפריים קטן של היסטוריה. אלפנט היה מהצעירים שבאו להיות עם הנוכחים שהשפעתם חרגה מהשולחן ומהרגע.
ומילה חמה במיוחד לפועלי הבמה של המון ווליום. ראיתי לא מעט מופעי רוק מרובי משתתפים ואורחים. טיקטוק כזה בהחלפות, בחיבורים, בכניסות וביציאות כמעט בלי שנייה מתה רואים מעט מאוד. ערב עם יותר מעשרה מבצעים שונים יכול בקלות להתפרק טכנית. כאן זה עבד כמו שעון. שאפו ענק.
בסוף הערב היה ברור שהמטאפורה לא לגמרי מופרכת. אלפנט לא חזר פיזית. אבל השירים שלו חזרו לעמוד על הרגליים. וזה כל הסיפור.
לחצו לצפייה בגלריית התמונות המלאה