Site icon הבלוג של יובל אראל

מי את חושבת שאת – מסיבת בנות

מתוך המחזה "מי את חושבת שאת". צילום רדי רובינשטיין

מתוך המחזה "מי את חושבת שאת". צילום רדי רובינשטיין

ישנם מחזות שמתחילים בחדר קטן, חממה חמה, ורגע אחד הם כבר עומדים מול עיניים שמביטות, לוחשות, צוחקות, בוהות. “מי את חושבת שאת” התחיל כך, בשנת 2023, במסגרת חממת המחזאים של בית ליסין, עם רעיון של שירה פורת, כותבת שיודעת לגרום למילים לרקוד בין קלילות לעומק רגשי.

מתוך המחזה "מי את חושבת שאת". צילום רדי רובינשטיין

הסקיצה על הבמה

בגרסת הקריאה שם, רונה, בימאית מצליחה, חוזרת מברלין לקראת חתונה של חברה ישנה, עשרים שנה אחרי סיום התיכון. שושן, מלכת הכיתה לשעבר, ועוד כמה חברות, מזמינות אותה לסופ"ש בצפון כדי ליצור מופע קצר – נאמבר שמזכיר ימים שכבר נראים כמו חלום. הצחוק מתחיל בקלילות, מתפזר בין זיכרונות נעורים, ואז נשברת הדקה השקטה: כל מה שהודחק יוצא החוצה.

המתכון עצמו לכתיבה הוא ישן ודי בנאלי בעצם, סוג של תרגיל בלימודי התסריטאות. מה שמתחיל כמפגש עם סממנים קומים וקלילים הופך אט אט ליציאתם של התחושות, הרגשות והכעסים של פעם. דרמה בשיאה, נרטיב שפגשנו בו לא אחת במחזות. שירה פורת הלבישה אותו בבגד חדש ומשובח, גמא פריד ביים את המפגש.

מתוך המחזה "מי את חושבת שאת". צילום רדי רובינשטיין
מתוך המחזה "מי את חושבת שאת". צילום רדי רובינשטיין

ההצגה המלאה

ובתיאטרון הלאומי הבימה זה כבר לא חדר קטן. החברות נפגשות בחורשה פתוחה, ריחות האדמה, הרוח והשקט נושאים את הזיכרונות. כאן נמצאת הציפית השומרת את הפתקים שכתבו לעצמן כנערות. היא לא רק חפץ, היא מראה שמחזירה את מי שהיינו מול מי שאנחנו היום. כל פתק, כל מילה, כל חצי חיוך שנשכח, מחולל גל רגשות.

והשיא מגיע כמו ברק בשמי הערב: גרסה עברית ללהיט של Spice Girls. חצי קריוקי, חצי וידוי, והקהל שר יחד עם הדמויות, צוחק, מוחא כפיים, וחווה את הקסם של החברות, הנוסטלגיה והעוצמה שמציפה את הכל. הצחוק הזה מחבק את הכאב, את השקט, את מה שלא נאמר שנים.

 

השחקניות – ריקי בליך, אסנת פישמן, יעל לבנטל, שירן הוברמן ורינת מטטוב, זזות בחלל החורשה, כל תנועה שלהן נשמעת, כל מבט פוגע, כל חצי משפט מתפזר ברוח. הן מביאות את הדמויות למלוא הגוונים: פגיעות לצד עוצמה, הומור לצד כאב, חברות לצד עימותים. הדרמטורגיה של נגה אשכנזי נותנת עומק למילים, והבימוי של גמא פריד מדייק ברגישות – יודע מתי להשאיר את השקט, מתי לצחוק, מתי לתת למילים ולפתקים לדבר בעד עצמם.

המחזה נוגע בכל מי שחווה חברות מושלמת שהזמן שינה, בכל מי שהופתע לגלות שהחיים לא שמרו על חלומות נעורים, בכל מי שמכיר את תחושת ההיזכרות, את הצורך להישאר נאמן לעצמו, ולהתמודד עם מה שנשכח. הוא לא נותן פתרונות – הוא מציע מפגש, עמוק, כנה, מלא הומור ורגש, מפגש שבו אפשר להסתכל על מי שהיינו, על מי שאנחנו, ועל מה שנשאר שם בחורשה עם הציפית והפתקים.

המחזה ממשיך לרוץ באולם ע"ש מסקין בתיאטרון הלאומי הבימה, כאן מועדים וכרטיסים

הדבר האמיתי, הו בנות!!!

 

Exit mobile version