השחקנית והיוצרת אפרת בן צור, מהקולות הנשיים הייחודיים והמסקרנים ביותר בתרבות הישראלית, חוזרת עם אלבום חדש – “אילה”. מתוך האלבום כבר שוחרר הסינגל הראשון, “אילה אשלח אותך”, שיר מהפנט ומלא רוך, שבן צור הלחינה לטקסט מצמרר של המשורר אמיר גלבע, בהפקה מוזיקלית של גילברט ברויד (“המסך הלבן”).
את “אילה” הפיק מוזיקלית עומר הרשמן לצד בן צור, והוא ממשיך את הקו הרגיש והאינטימי שאפיין את יצירתה לאורך השנים, שילוב בין פיוט, רגש ותעוזה אמנותית נדירה.
בן צור, המזוהה לא רק עם עולם המוזיקה אלא גם כאחת השחקניות הבולטות בתיאטרון ובקולנוע הישראלי, בנתה לעצמה שם של יוצרת טוטאלית. היא הופיעה על בימות התיאטרון הקאמרי, תיאטרון גשר והבימה, והצטיינה בתפקידים דרמטיים ובלתי נשכחים בהפקות כמו “הדיבוק”, “אנה קרנינה”, ו"מי מפחד מווירג'יניה וולף". יכולתה לשלב עומק רגשי עם הבעה מוזיקלית עדינה הופכת כל יצירה שלה, בימתית או מוקלטת. לחוויה רב־חושית.
באלבום החדש, בן צור מציגה לחנים מקוריים שכתבה לשיריהן של דליה רביקוביץ, יעל גלוברמן, ויסלבה שימבורסקה, ולצדם טקסטים של אמיר גלבע וקטעים אינסטרומנטליים פרי עטה. יחד הם נשזרים למרקם עדין של רגש, נשיות, כאב ופיוס.
על תהליך היצירה מספרת בן צור – “דרך משוררת, אישה אחרת, מרגישה איך הקולות שלי ושלה מתערבבים ואני כותבת להם מנגינה והופכת אותם לבגד משלי. לצד קטעים אינסטרומנטליים שאני מלחינה ללא מילים שמתכתבים עם השירים ועם ההרגשה – להמשיך ולחפש בתוך הזמן הזה. האלבום הקודם שלי, ‘עיר מרוחקת’, נכתב אחרי מבצע צוק איתן והוא מאין פסקול פרידה לאנשים שהיו ואינם. מרגישה שבכל אלבומיי יש נוטש ונטוש, ויש רצון לנחם ולאהוב. האלבום הזה נראה כמו פרק נוסף במסע הזה.”
החיבור הזה בין מילים לקול, בין חיים למוות, בין עולמות חיצוניים לפנימיים – הוא לב היצירה של בן צור.
בתאריך 7 בנובמבר 2025, במסגרת פסטיבל תל אביב (בהנהלתו האמנותית של שלומי שבן), תעלה בן צור עם להקתה מופע בכורה חגיגי לאלבום במוזיאון תל אביב. על הבמה יעמדו לצידה: עומר הרשמן בגיטרות, קרני פוסטל בצ’לו, אסף שתיל על הפסנתר, גיא לוי בקונטרבס, ו־גיורי פוליטי על התופים. אורח מיוחד בערב יהיה יהלי סובול.
ארבעת אלבומיה הקודמים, “צוללת”, “אפרת בן צור”, “רובין” ו“עיר מרוחקת”, מיצבו את בן צור כאחת היוצרות המשפיעות והאינטליגנטיות במוזיקה הישראלית. אלבומה “רובין”, שהתבסס כולו על שיריה של אמילי דיקינסון, נחשב בעיני רבים לאחת היצירות הבולטות והנעלות של אותה תקופה.
כעת, עם “אילה”, נדמה שאפרת בן צור ממשיכה לפסוע בנתיב האישי והפיוטי שלה – בין תיאטרון למוזיקה, בין הקול הפנימי לקול הבמה, ומזמינה אותנו לצלול איתה אל תוך עולם של יופי, רוך וחיפוש אינסופי.