מגדה אין זו אגדה
כמיטב המסורת ולרגל פתיחת השנה החדשה תשפ"ו, המועצה האזורית מגידו החליטה להוסיף א' באמצע (תש(א)פ"ו) ולשאוף להפוך את פסטיבל הטבע של המוזיקה הישראלית לעוד יותר טוב ולעוד יותר מטורף (התיאור בהמשך). זהו גלגולו השלישי של הפסטיבל, מה שהחל כיערות מנשה, הפך בהמשך לסנטרל פארק וכעת הוא נקרא בפשטות מגדה על שם המועצה האזורית מגידו שמארחת ומפיקה את הפסטיבל…
גם הפעם, הם הביאו את האומנים הכי חמים במוזיקה הישראלית אליו הגיחו גברים, נשים, טף ואפילו גם מגיל הזהב עם 2 במות כשהראשית הייתה עם כל האומנים הבומבסטים והשנייה בגלריה שהייתה עם מוזיקאים וירטואוזים ויותר בקטע צ'יל שמתאים למשפחות עם ילדים, לצד גלריה ושוק קטן של פיצ'פקעס עבודות יד.
בבמת הגלריה היו:
"ארץעיר" – פרויקט מוזיקלי של המוזיקאים יואב רוזנטל, גילי מאיר ומיה יוהנה, שיוצר עיבודים מרתקים לשירים ישראליים ישנים.
ערן זמיר – מוזיקאי שמנגן מוזיקה אוריינטלית אותנטית, שמנגן על גיטרה והביא אותו נגני כינור וקאנון, ולשמוע את השלישייה היה רגע נוסטלגי כמו שהיה מסורת לראות סרט ערבי ביום שישי בשעה 16:00, כמה שעות לפני הארוחה המשפחתית.
טבע דקל – זמרת מקומית מהמועצה האזורית ממגידו, שהוציאה לאור את אלבומה הראשון "היסטריה תקופתית" לפני כמה חודשים, ומפתיעה בענק עם פוטנציאל אדיר לכבוש את הפלייליסט (תשמעו למשל את "לא היום" ביוטיוב ותבינו על מה אני מדבר).
יוסי פיין -מוזיקאי א ג ד ה במגדה. הבסיסט והמפיק הישראלי שהוסיף הרבה גרוב במוזיקה הישראלית, והפך להיות עם שם בינלאומי עם שיתופי פעולה עם אומנים הכי גדולים שאפשר לדמיין כמו לו ריד ודייויד בואי והפיק את האלבומים של להקת פורטרט, שב"ק ס' וכמובן הדג הנחש, שפרצו בענק באותו הזמן.
ותוך כדי הגלריה, סיפורי המגדות (אגדות) מספרים על עלילות האומנים בבמה המרכזית.
פרק 1 – תולדות ההיפ הופ הציוני
אוחנה
הראשון לציון לעלות היה אוחנה, הראפר המוכשר שכבש את הקהל הצעיר ולא מזמן הוציא אלבום שני בשם "הרגתי אותך בחלומות שלי" שמדבר על דרך ארוכה ומרגשת שעשה עוד כנער להט"בי עד לרגע להיות שלם עם עצמו והכניס את כל האנרגיות האלו עם שירים מהדהדים בראש שלא משנה מי אתה או את, בסופו של דבר, ההשלמה עם היקום זה להיות קודם שלם עם עצמך ולאמץ את הייחודיות של עצמך, כי כל השאר תפוסים.
שאיי
הבא בתור לעלות לציון במגדה, היה הראפר שאיי, שממש, אבל ממש הוא הראפר שאין לו בושה. אם בד"כ בתקשורת השמרנית, הצנזורה נגמרת בשעה 11 בלילה, פה זה התחיל "קצת" יותר מוקדם (בערך 6 וחצי בערב), כשברקע שהוא מהפהפ ומקפיץ את הקהל, יש מיקס סקראץ' של DJ עם סלוגנים "החיים הטובים", "כסססףףףף"ו"פפפ פ****ינג שיט". מהרגע הראשון הוא הגיע עם באד אטיטוד עם ראפ בגישת "לתוך פרצוף שלך" עם להיטים כמו "תנטוס" "עשן" וגם אירח עוד אומן היפהופ להיט הידוע בכינויו מיכאל סוויסה וביחד עם שרפו את הבמה עם "מה הלו"ז", "כמובן (את יכולה לסמוך עליי)" ו"שמה". לא סתם, שאיי סימל את עצמו כאן כמגד עתידות כשהוא סחף את הקהל הצעיר ויש לבחור עוד מה לבעוט עם דברים שמגיעים מהקישקע.
האיש, הפלד והאגדה
האנרגיות הללו הקהל הגיע כבר לאטרף כשהבא בתור לעלות היה לא אחר מאשר גיבור העל, איש הפלד, שלקח את היפ הופ הציוני עד הקצה…אבל מה זה עד הקצה…עד לרמת הביטוח אקסטרים!
כשהוא מארח איתו את נצ'ה על הבמה וביחד הגיטריסט "גאגי" בתור א. חשמלית, הפרוייקט של פלד הכניס את כל הקהל לאטרף, כשפלד, נצ'ה וגאגי, יצרו פה סגנון מטורף של טופאק פוגש את רייג' אגיינסט דה משין וכמו שגר זאב עם כבש, כך גם היפהופ הולך עם מטאל!
פלד וחבריו הקימו במה מטורפת כאילו מדובר באולפן הקלטות ועשו רעש עד לקטאר עם "שים לי טופאק", "היידה", "סבבה 5", "קוקוס" ו-BTYBZ("בוקר טוב יא…"), כשגאגי נותן סולואי גיטרות מחשמלים שזה רק לראות ולהשמיט את הלסת למטה.
וחשבתם שזה הכל? אז זה שלא…
כי מי שעלה להתארח באושפיזין של איש הפלד, רגע לפני החגים, אלו היו לא פחות מאגדות כמו הקספרים. פשוט לחזור אחורה ולהריח כמו רוח הנעורים בשנות ה-90 והרוח החיה של ההרכב, אורן ברזילי ושי להב, החזירו לרגע את הלהיטים הגדולים של הרוק הישראלי עם "אני אחלום לנצח", "השיר שלי" וחרכו את הבמה ב"את לא מבינה". זה היה כ"כ רוקיסטי כמו במקור, שאפילו לא היה צריך להכניס את הדיסק לרכב כדי להיזכר ברגעים נוסטלגיים (טוב… אתם מבינים שגדלתי בניינטיז).
וכן, הפרוייקט של פלד נכנסו למופע הארנבות של ד"ר קספר בשת"פ חד-פעמי עם הלהיט של פלד, "כיכר הדמעות".
כמו שאמרתי, פלד העלה פה את הרמה בסצינת ההיפ-הופ והדברים שהוא וגאגי אמרו, חיממו את הלב ונתנו תחושה של גאווה ישראלית שורשית.
ברגע קצר בבקסטייג', כששאלתי אותו על קריירה בינלאומית, הוא אמר לי שהוא רוצה להתמקד רק כאן, בעברית ורק לעשות את זה יותר חזק. גאגי, חיזק את דבריו עוד יותר עם דברים מרגשים כשאמר שאחרי ה-7 לאוקטובר, דווקא רוצים להראות מה יש לנו פה. עשיתי אלבום עם פלד עוד שניים עם הפרוייקט שלי ואנחנו באים לפה להגדיר את הרוקנרול והמטאל בארץ! ככה! ולהגדיל עוד יותר את ה-Fan Base שעוד כמונו יצטרפו לעשות מוזיקה כזו ובעוד כמה שנים, מ-50 אלף זה יהיה למיליון וחצי. זה מה שאנחנו רוצים! להישאר כמו שאנחנו ורק להגביר את זה.
פרק 2 – הפרנק זאפה של הים תיכוני
שנייה להסדיר נשימה, מכל הטירוף הזה אבל אם חשבתם שזה השיא, תחשבו שוב! מה שקרה אח"כ זה היה אירוע ברמה שכל המזרח התיכון והקטארים יידעו. תוך 20 דקות הבמה הפכה לאורקסטרה שלא היה כלי נגינה פנוי (חוץ ממשולש), רקדנים ורקדניות שמחכים לטיימינג שלהם, ובלוק של אלביס ובכריזמה שאפילו המלך היה מסתנוור ממנה, הפנחסוב והאגדה עשה את דרכו לבמה.
תחילה עלו הנגנים ומרוב נגנים לא ראו דובים ויער ולאותות הפתיחה והמופתים, הייתה נגינת שופר שפתחה את שערי שמיים ומדרגות גן-עדן, כדי שאביהו פנחסוב יוכל לעלות בהם עד לאחרון בקהל.
"אתם בטח שואלים את עצמכם מאיפה נפלה עליי כל הכריזמה הזו", "איך בכלל הגעתי לדרגה כזו של כריזמה" ו"מאיפה כל הביטחון העצמי הזה" וביחד עם מועדון הקצב ואביהו פנחסוב פותח את "הסדנה להעצמה עצמית" כי "מי שלא הולך עד הסוף, הסוף הולך אליו".
מי שהפתיע בגיטרה החשמלית, היה הגיטר-הירו הישראלי האגדי, חיים רומנו, מחלוצי הרוק הישראלי, האיש שיודע לנגן על כל כלי מיתר, התמחה במוזיקה היוונית בעבודה עם יהודה פוליקר ולכל זה בסבנטיז הוא אף עבד עם סולן AC/DC, בריאן ג'ונסון, כשזה היה בלהקת הרוק הבריטית GEORDIE, רגע לפני שנכנס לנעליו של בון סקוט לכבוש את עולם הרוק.
במועדון הקצב של אביהו פנחסוב, אי אפשר לדעת מה הולך להיות, כי אין מצב שאביהו יוותר על הקהל. למה אני מתכוון? ברגע בלתי צפוי, הוא מחליט לגייס את המאבטחים כדי להתמקד במה שחשוב באמת…לקפוץ מהבמה כדי לעבור את הגדר ולהעלות לקהל כשהוא דורש "תרימו אותי!" ומנסה להיות על הכתפיים של האנשים כשהוא נע ונד בין נופל לקם.
כך זה היה כל המופע, לעבור בין הקהל, חזרה לבמה ואם לרגע, הקהל מקשיב לשיר ואביהו חושב שאין חגיגה, סבבה.. "ההר לא בא לאביהו אז הפנחסוב מגיע לקהל" וכל רגע כזה במעבר בין הבמה לקהל וחזרה גורם למאבטחים לא מעט כאבי ראש, רגליים, גפיים…
אפילו שהמופע היה קצר, זה נראה שזה סיפתח למופעים המלאים שלו. כל שיר הופך לאלתור ובאורך של אום כולתום, ואביהו פנחסוב מושך את השנייה האחרונה, עד השנייה האחרונה, ואפילו הנגנים לא יודעים איזה ביצוע יהיה בתוך השיר ואיזה שיר הוא הולך לבצע.
ושכחתי…תוסיפו לכל זה חבורת רקדנים שליטרלי עפה על הבמה בסגנון גרוזיני ולבסוף עוד 2 רקדניות יפהפיות שביצעו ריקוד ספרדי. הרוקנרול והיאמאס, הנגנים הוירטואוזים, הריקודים והכריזמה המסנוורת של אביהו פנחסוב כשהוא בעצמו הפתעה מהלכת, מראים שמה שהיה שם במשך 50 דקות זה ממש כמו לחזות במופע של פרנק זאפה רק של הים תיכוני, כי כמו שהחיים הם קופסת שוקולד, כך גם במועדון הקצב של אביהו פנחסוב, שאתם אף פעם לא יודעים מה תקבלו (באנלוגיה לסצינה הידועה של פורסט גאמפ עם הבונבוניירה) ועם מישהו הגיע עם צרות, אצלם אין צרות ולא תהיו עם צרות וליטרלי הגדירו מחדש את המשפט היהודי הידוע "אין ייאוש בעולם!".
לסיכום, מופע משוגע ומועדון הקצב של אביהו פנחסוב גנבו את ההצגה והשאירו אבק!
פרק 3 – הנסיכה יסמין
אם מועדון הקצב של אביהו פנחסוב השאירו אבק, אז נסיכת הפלייליסט, יסמין מועלם, לקחה את האבק הזה, והפכה אותו לאבקת קסמים שכישפה את הקהל להיסחף אחריה בקצב הגרוב את הקהל הצעיר, שדיקלם בסולמות כל שיר שביצעה.
יסמין, שהתחילה בתקופת הקורונה, הפכה לתופעת טבע ב-5 שנים האחרונות כשהיא משלבת היפ הופ, סול, פופ וים תיכוני והגרוב והקסם שהיא מביאה גרמה לאומנים מהשורה הראשונה של התעשייה לעשות שת"פים איתה.
יסמין הוציאה את הלהיטים אחד אחרי השני כמעט ללא הפסקה. זה התחיל ב"דאם", המשיך עם השיר החדש "אצלנו זה ככה" (אותו הוציאה לא מזמן עם בן צור) ומיד אח"כ "יחפים". תוך כדי, יסמין עושה מחווה מרגשת לסמ"ר אופיר ברקוביץ', חייל צה"ל שנפל במלחמת "חרבות ברזל" בשנה שעברה, ומציגה יריעת בד עם דמותו (אותה קיבלה ממישהי בקהל) עליה רשום "החיוך שלך ישאר איתנו לעד".
כמובן היא לא שכחה להביא את הלהיטים הגדולים שלה כמו "סהרה" ו"ככה עדיף לי" שהיו שונים ממה שיצא לי לשמוע בפעם הקודמת שסיקרתי את יסמין מועלם, גם בפסטיבל מגדה. את העיבודים שקיבלו סאונד שונה וייחודי, היו בזכות הרכב וירטואוזי של יסמין מועלם, שכלל את יונתן דסקל ויעל זלינגר על הקלידים. הם הפכו את "בלנסיאגה לבן" לחגיגה ים תיכונית, שבו יעל זלינגר הפתיעה עם צהלולים וקולות הרקע הראו שהיא גם זמרת מעולה (שווה לכם לשמוע את "160", סינגל הבכורה מהאלבום ה-2 שיצא לה בהמשך).
אפילוג – ארוחת שישי
זה רק היה היום הראשון והיום יש עוד שיא והמלצה שלי, אם אתם רוצים לגוון, כדאי שתעשו את הארוחת שישי בפסטיבל מגדה כי היום יש לכם אומנים שלא כדאי לפספס כמו "יושי", להקת הרוק הגירל פאוורית "הזאבות", "עוזי נבון והחוויות", "היהודים" שהולכים בצרחות ודיסטורשנים להעיר את השכנים במזרח התיכון עד קטאר ולסיים בוויש עם DJ DARWISH.
בבמת הגלריה יחכו לכם THE ORANGE JEWS, אבישי כהן ואסתר לדס,ההרכב MALOX, ורימון שמארחים את סגול 59. אז יש למה לחכות!
נגישות
אם יש דבר שמארגני הפסטיבל ששמו דגש חזק זה הנגישות, כך שכל אחד ואחת יוכלו להנות מהפסטיבל בזכות אורלי לוריא, שהיא חלק ממארגני הפסטיבל.
לסיום
שווה לכם להיות גם היום כי כמו אתמול, יהיה עוד ערב שיתווסף לסיפורי המגדות.
וכעת לכמה רגעים של מוזיקה
