כשהלב מתכווץ – והמוזיקה לא שותקת. עצרת מחאה מוזיקלית לציון יום הולדתו ה־28 של גיא אילוז, מוזיקאי ואיש סאונד, חטוף, בכיכר החטופים בתל אביב. למרות שכל הסימנים מצביעים על כך כי גיא כבר איננו בין החיים, הלב ממאן לקבל זאת.
אמש התכנסה כיכר החטופים, בין מוזיאון תל אביב לבית אריאלה, למפגן ציבורי קורע לב. עצרת מוזיקלית עוצמתית לציון יום הולדתו של גיא אילוז, מוזיקאי שנחטף ממסיבת נובה ב־7 באוקטובר – ועד היום מוחזק בין אם בחיים או לאו, בשבי החמאס בעזה.
גיא אילוז – מהמסיבה לשבי: הסיפור שמסרב להישכח
באותה שבת שחורה, גיא, מוזיקאי, טכנאי סאונד, השתתף במסיבת נובה. במהלך מתקפת הטרור, הצליח להתקשר למד"א, לדווח על חוליית מחבלים ולספר שהוא פצוע ומתחבא מאחורי עץ. זו הייתה השיחה האחרונה ממנו. מאז – דממה. אך משפחתו וחבריו מסרבים להפסיק להילחם ולהזכיר – את גיא, את חיוכו, את המוזיקה שיצר, את החלומות שעוד לא הספיק להגשים.
וידאו של חיים – לא של שבי
במהלך העצרת, לא רק המוזיקה דיברה. על גבי המסך הענק שמאחורי הבמה, בזמן הופעות האמנים, הוקרנו קטעי וידאו ביתיים של גיא אילוז – במסיבות, באולפן, ברגעים יומיומיים של אושר. גיא שר, רוקד, צוחק, חי. הסרטונים האלה שרטו את הנשמה. הם לא רק המחישו את מה שנלקח – הם הזכירו למי אנחנו מחכים. ולמה אסור לנו לשתוק.
כזכור, חודשים ספורים מאז שפרצה המלחמה הקדישו מתי כספי ושלום חנוך את אלבום הקלטותיהם ממופע חי לגיא אילוז.
הבמה שלא שותקת – אמנים לצד גיא
עצרת המחאה הפכה למופע מוזיקלי רועם של אמנים שלא באו לבדר – אלא להילחם בשתיקה – "ג'ירפות" – פתחו באקט רוק שופע סרקזם ודם חם. "איפה הילד" – צללו למחוזות כאב של מציאות בלתי נסבלת. "אהוד בנאי" – העניק רגעי חסד והשתקה עם נוכחות מלאת רוך ועוצמה. "היהודים" – קרעו את הבמה בזעקה של תסכול ורצון לשחרור. "ג'ימבו ג'יי" – ירה מילים כמו חיצים, עם ספוקן-וורד מדויק ומעורר הד.
הקהל, ברובו שותק, חלקו דומע, כולם מתוחים. וכל שיר – תפילה. כל תו – זעקה. עד שגיא יחזור. העצרת הזו לא תשכח במהרה. לא רק בגלל השמות שעלו לבמה, אלא בגלל הנוכחות של מי שלא היה שם – אבל היה שם יותר מכולם. גיא אילוז – לא מספר, לא סמל – בחור צעיר, מוזיקאי, חבר, בן. עד שיחזור. עד שינגן שוב.
צילום וידאו במהלך העצרת – מוטי קמחי
צילום וידאו במהלך העצרת – יניב לוי
