Site icon הבלוג של יובל אראל

חשמלית ושמה בלוז

חשמלית ושמה תשוקה. צילום יובל אראל

חשמלית ושמה תשוקה. צילום יובל אראל

במקור נכתב המחזה "חשמלית ושמה תשוקה" על ידי המחזאי האמריקאי טנסי ויליאמס בשנת 1945, כמעט לפני שמונים שנה, העלילה מתרחשת בניו אורליאנס, את זאת לקח הבמאי הישראלי עודד קוטלר כאתגר ושילב הרכב נגני בלוז המשתלבים מצויין במהלך המחזה.

המחזה נחת בשנת 1959 בתיאטרון האוהל המיתולוגי על פי תרגומו של יאיר בורלא ובשנת 1979 הגיע לתיאטרון חיפה בתרגומה של רבקה משולח. בשנת 1992 עלה המחזה בתיאטרון בית לסין בתרגומו של אהוד מנור ואילו בשנת 2014 הוא עלה שוב בהפקה משותפת של התיאטרון הקאמרי והתיאטרון הלאומי הבימה על פי הנוסח המתורגם של רבקה משולח – שאת גרסתה אימץ הבמאי עודד קוטלר הפעם.

חשמלית ושמה תשוקה. צילום יובל אראל
חשמלית ושמה תשוקה. צילום יובל אראל

העלילה מביאה את סיפורה של בלאנש דובואה (החורש הלבן) מורה לספרות שאהבה להחליף גברים על בסיס די קבוע ונזרקה מבית הספר בו לימדה לאחר שהתעסקה עם אחד התלמידים, היא מגיעה לבית אחותה הנשואה לטיפוס פשוט ומחוספס ומכירה את חברו מהצבא, בין הדמויות הללו מתפתחות מערכות יחסים במהלכן נחשפים שקרים ומצבים רבים.

חשמלית ושמה תשוקה. צילום יובל אראל
חשמלית ושמה תשוקה. צילום יובל אראל

בגרסה שעלתה אמש בצוותא נוסף הפן המוזיקלי כחלק בלתי נפרד מהמחזה כאשר קרן צור, השחקנית הראשית שרה במהלך המשחק במספר הזדמנויות כשהיא מלווה בטריו הנגנים הכולל את אסי מסקין שהלחין, מנגן ושר תוך נגינה על גבי פסנתר וגיטרה, נימו אדר בקונטרבס וגיא קאהן בחצוצרה. לאורכו של המחזמר מסקין מצליח להחדיר ניצוצות של בלוז ואווירה תואמת הלוקחים את הצופים אל הזמן ואל המקום בו הכל מתרחש…

חשמלית ושמה תשוקה. צילום יובל אראל
חשמלית ושמה תשוקה. צילום יובל אראל

הקאסט שעל הבמה – קרן צור בתפקיד בלאנש, מדובר בשחקנית ותיקה ומנוסה שעל מדף הביתי שלה מונחים פרסי תיאטרון רבים, אין ספק כי היא לא רק הכוכבת של המחזה אלא גם השחקנית הכי מצויינת על הבמה העוברת ממצג אחד לשני בצורה אמינה ומשכנעת. אביב זמר, שחקן ומשורר שנטל חלק בהפקות תיאטרון רבות בשלל תיאטראות רפרטוארים ופרינג'. אביב משחק את הבעל האגרסיבי. השחקנית ירדן תוסייה כהן, הצעירה שבצוות כבר הספיקה לשחק בתיאטרון, בקולנוע ובטלוויזיה והיא משחקת את אחותה של בלאנש. רפי רותם בתפקיד חברו של הבעל אף הוא צבר ניסיון רב בשלל הפלטפורמות.

השעתיים כמעט של המחזה לוקח את הצופים לסיטואציות חיים לא קלות אך בין לבין ישנם הרגעים שמעלים חיוך, לטעמי הטריו של הנגנים אכן עושה את הסיטואציה כמחוברת למיקום הגיאוגרפי ולזמן.

Exit mobile version