לבכות בלילה
חגיגות האור פאנד לנד במועדון גגרין עם מחווה לקאנון "הגברים בוכים בלילה", היינו שם..
מידי שנה חוגגת להקת האוריינטל מטאל הישראלית הבינלאומית "אורפאנד לנד- Orphaned Land" את חג החנוכה במופעי " אור פאנד לנד". השנה עמדו חגיגות החנוכה של המטאליסטים הישראלים המוכרים ברחבי העולם בסימן חגיגות השקת אלבום ההופעה החייה שיצא השנה – " A Heaven You May Create " הכולל 15 רצועות של מטאל ארץ ישראלי טהור מתוך המופע לציון 30 שנות פעילות של הלהקה שהתקיים בשנת 2021 בהיכל התרבות בתל אביב בו התארחתי כדי לסקרו בחרדת קודש מטאליסטית… המופע ההוא התקיים בלוויית תזמורת האופרה הישראלית ומקהלת הנשים – Hellscore.
במילים אלו חתמתי את סיקור המופע ההוא – "קרוב לשעתיים של הפגזה ארטילרית של צלילים. טונות של שטיחי בס מחוספס ופועם, רבדים של דיסטורשן גיטרות וענני קלידים. האדרנלין מגיע לכמויות ענק בכלי הדם, השמחה מעורבת בשאגות והקהל יוצא מגדרו אך בה בעת לא עוזב את מקום מושבו, משמעת עצמית. אמנם לקראת הסוף כמה נערות הגיעו לקדמת הבמה אך הסדר נשמר. קהל טוב." אני חושב שהצלחתי להגדיר ולסכם את הבלתי נתפס – מצד אחד מטאל רועם ודי כאוטי ומצד שני קהל שנהנה עד עצמותיו אך שומר על משמעת עצמית וזה בעצם האבסורד והפרדוקס בסצנת המטאל, להתפרק אך להישאר בשליטה ולהיות בנאדם.
השנה החגיגות נקבעו להתקיים במועדון גגרין בדרום תל אביב מזרח יפו, בשעה שמונה בערב קצת לפני פתיחת שערי המועדון כבר השתרך תור ארוך כנחש עקלתון אך מסודר וממושמע מהכניסה למועדון ועד אורכה של המדרכה עוד ועוד. באולם עצמו התקיימו בדיקות הבאלאנס האחרונות לשתי הלהקות שעמדו להופיע במקום.
ואכן בסביבות השעה שמונה וחצי נפתחו הדלתות והקהל שנכנס יצר תור חדש לכיוון הבר כדי להצטייד בכוסות בירה, גם כאן הסדר המופתי והסבלנות והסובלנות נשמרו, תענוג.
אז מה היה לנו ברגע שהאורות באולם כבו והאורות על הבמה נדלקו?
מופע הפתיחה היה של להקת המטאל הישראלית Saffek הכוללת את הסולן הכריזמטי אורן אמיתי, הגיטריסט גיל מאיר, הבסיסטית אפריל מנדיל הקלידן יונתן עירון ויונתן אלטר על התופים. הלהקה שהוקמה שנת 2016 ומאחוריה כבר שני אלבומים – אי.פי בכורה Dissolve ואלבום נוסף משנת 2020 – All Too Human , נתנה את אות הפתיחה והרביצה במשך כמחצית השעה מופע מטאל לעילא ועילא, לא רק הצלילים, השירות והגיטרות אלא גם כל החבילה קומפלט שכללה את המניירות המוכרות של הרוקרים במטאל, הפוזות והג'סטות. איך אומרים ביידיש? קלאסיקה של מטאל כהלכתו.
והאירוע המרכזי
כשהשעון צלצל (מטאפורית) תשע וחצי החימום תם ואחרי רגעים קצרצרים של תחלופת ציודים עלתה לבמה להקת אורפאנד לנד עם הסולן קובי פרחי, הגיטריסטים חן בלבוס ועידן אמסלם, הבסיסט אורי זלכה ומתן שמואלי על התופים, את הנגנים ליוותה מאחור מקהלת הבנות – Hellscore.
כעת ההצגה הגדולה מתחילה, תראו, להקת אורפאנד לנד ספגה השנה פגיעה קשה בעקבות המערכה הצבאית ועלייתו של גל האנטישמיות ברחבי אירופה ובמיוחד בטורקיה והמוזיקאים נאלצו לבטל ולוותר על הופעות רבות ברחבי אירופה שתוכננו לאורך ינואר עד מרץ 2024, קטע שהם עושים מידי שנה, כי אורפאנד לנד היא יותר להקת ייצוג ישראלית מאשר להקה מקומית.
אז את כל האנרגיות שהצטברו המוזיקאים נתנו במסירות גדולה לקהל הישראלי שמילא את מועדון גגרין עד אפס מקום, על הקהל המיוחד הזה כבר דיברתי מקודם, התנהגות מופתית, כבוד לזולת וכל השאר.
במשך קרוב לשעתיים הרביצו האורפנדים ממיטב היצירות שלהם כשהם מספיקים גם לארח את הזמרת נועה גרומן, סולנית להקת המטאל הישראלית Scardust, והמנצחת של מקהל המטאל הנשית – Hellscore.
מבחינתי האישית גולת הכותרת הייתה די בהתחלת המופע, השיר הרביעי בסט ליסט. כשהסולן קובי פרחי פנה אל הקהל וסיפר על החיבור עם השיר הקלאסי "הגברים בוכים בלילה" שתיכף יבצעו, אני מתחבר לנקודה הזו במיוחד בשל העובדה כי כבר חוויתי הופעה של האורפנדים בשנת 2016 במועדון פאפאיתו, שהייתה מעין מסיבת יום הולדת לקובי פרחי שם ארחו את הגיטריסט יהודה קיסר והפליאו והפליגו עם קאנונים ימתיכוניים קלאסים של המלך זוהר ארגוב. החיבור של המטאליסטים לשורשים של התחנה המרכזית משנות השבעים קסם לי במיוחד.
רגע לפני ביצוע השיר שמילותיו נכתבו על ידי המשורר אלון אבידר שדרך אגב נכח בהופעה ואף הספקתי לשוחח עמו ולהחליף עמו מילים על השיר, אבנר גדסי והגרסה החדשה, ואשר הולחן בידי מלי ומני קוממי, ניצב קובי פרחי בפני הקהל והביא את הסיפור שמחבר את הלהקה לגרסת המחווה או הגרסה החדשה לשיר המיתולוגי – "לפני כמה חודשים פנה אלי חבר שהוא מפיק מוזיקלי בשם עומר למפרט, נמצא פה איתנו היום, אמר לי – תקשיב יש קטלוג שלם של מה שהיה פעם מלכי התחנה המרכזית, מלכי הקסטות של התחנה המרכזית – האחים ראובני, ויש שיר או אם תרצה לבחור שיר מתוך הקטלוג ולעשות לו קאבר עם אורפאנד לנד אנחנו מאוד נשמח. אז תמיד רציתי לעשות קאבר לאבנר גדסי שהוא בעצם מצד אחד שייך לז'אנר המזרחי ומצד שני מאוד רוקיסט בלוזיסט, הדבר הזה מאוד מתחבר לאורפנד לנד ואמרתי לו – אני רוצה לעשות קאבר לשיר הזה, אבל משהו לא הסתדר לי כי זה היה לפני ה- 7.10 והשיר התחיל עם השורה "איך לפתע כך היא מתה" אז אמרתי לעצמי וואו למה לבוא עם הווייב הזה כאילו אבל כבר יצאנו לדרך, אז אמרתי טוב זה השיר זה מה יש ובאופן מאוד מאוד מצער וטראגי יצא שהשיר הפך להיות אקטואלי מתמיד, אני לא יודע אם למישהו מכם שמע את הקאבר שהוצאנו (הקהל בצעקות – "כןןן!!)…. אז הנה הוא, הנה הוא הגברים בוכים בלילה"
כמה ימים קודם לכן סיפר קובי פרחי באמצעות עמוד הפייסבוק של הלהקה על החיבור והגרסה הנוכחית לשיר – "תמיד רציתי לעשות קאבר לשיר הזה, אבנר גדסי הוא כנראה האבא הישראלי של הרוק המזרחי שאורפנד לנד היא אחד מילדיו. נכנסנו לאולפן לפני החגים, התחלנו לזוז ומשהו אחד הפסיק הפריע לי כל הזמן ולא ידעתי איך להתגבר עליו, השיר נפתח בשורה "איך לפתע, כך היא מתה" את מי יעניין עכשיו שיר שנפתח ככה? חשבתי לעצמי, זה מאד דארק, גרוטסקי וטראגי, ישיר מדי. לא כיוונו לשם, ובצער כל כך רב, הביצוע הזה שהחל בתמימות ואהבה לשיר הזה, הפך לכל כך אקטואלי וסימבולי. אי אפשר לתאר במילים מבלי להיחנק למה נהפכה המציאות שלנו ב 7 לאוקטובר 2023, זה לא ייאמן לאיזה סיוט התעוררנו ומימדי הזוועות ילכו עם כולנו לעולמים, אומרים שזמן מרפא את הפצעים אבל מה ירפא את הצלקת שעל הנפש? בימים שבהם שוחררו חלק משבויינו – תינוקות, ילדים, נשים, הביצוע הזה מוקדש לגברים שבוכים בלילה, ולכל החטופים שעדיין נשארו מאחור, ולזכר כל קורבנות השבת השחורה – מי יתן והשיר הזה יוכל לחבק קצת את עם ישראל, מי אשר שילם ביוקר, אין גם לו מחיר. רוצה להודות לעומר למפרט על הפקת על חלל ולגבי ביטון שחיבר אותנו עם האחים ראובני להגשמת החלום."
וכעת הנה התיעוד שלנו לביצוע הפומבי הראשון של השיר בלייב
הערב חוזרים חברי הלהקה לסבב נוסף בגגרין, מופע שהוכרז כסולד אאוט, אבל יש שידור לייב, תעקבו ברשתות…
בעקבות המופע והכתבה הגיב כותב מילות השיר "הגברים בוכים בלילה" אלון אבידר – "לפני 40 שנה , הפקידה של האחים ראובני הדפיסה את המילים לעטיפת הקסטות , וטעתה בנוסח . אחת הטעויות היא הבכי הנעלם עלאק. צריך להיות בכי נאלם . באלף. מלשון אילם. בכי שלא שומעים. בכי של גופה בקבר. אבל הפקידה האלמונית חירפה נפשה מעבר לכוונות המשורר , ופסקה כי הבכי הוא נעלם. ולמה נעלם ? לאן ומתי? באמת אנא ממש לא אערף… האמת שאפחד לא ממש שם לב. אפחד לא יורד לפרטים הקטנים שבהם מצוי אלוהי המילים. ואולי רק אני היחידי שאשים לב. אבל ביננו לאכפת לי כבר. סתם רציתי שמישהו בקהל יידע. שבת שלום. אני נאלם. מר נעלם, בשבילכם."
אבידר הוסיף עוד תגובה במסגרת סיפר את הסיפור המלא על השיר – "הקברים בכו בלילה. הגברים שלי בוכים בלילה כבר 40 שנה. פלוס מינוס. מי זוכר מי סופר. גבר לא יכול לצעוק מתוך האדמה. הימים הם ימי שנות השמונים ומי שלא היה שם לא יבין. מי שלא היה, שיחזור לחפור באייפון שלו, להטעין את החיים דרך usb, ולפנטז ריאליטי מהתחת. ברחוב העבודה 11 בתל אביב, ממש מאחורי שמוליק הזגג, עמד לו איזה בית רעפים ישן אשר הוסב לאולפן הקלטות. בחצי הצפוני עוד גר גרישה הזקן בעל הבית המקורי. אחד זיו, אמר שלמד סאונד בניו יורק, שכר את הבית והתחיל להקליט שם. בעיקר דיבובים לסדרות אנימציה של פעם. צבי הנינג׳ה, בולי איש השלג, וכל החומר ההוא שחיים סבן היה שולח לארץ כתורה מבוורלי הילס בשביל שנדבב כאן בארץ הקודש. אבנר חודרוב ממשינה היה יושב אתנו על זה, מריצים דאחקות ובסוף גם יצא שאני חתום כטקסטאי של כל הסדרות ההן שאתם גדלתם עליהם. בולי, חושחש הבלש, אופנוברים, קוואבנגה … שילמו לי כמה לירות או כמה ג׳וינטים. לא זוכר. במקביל הייתי גם מפיק שם פסי קול לפרסומות, תשדירי בחירות וכל מיני שטויות עם אחינועם ניני, עירית ענבי, הכול עובר חביבי, הזמרת שרי, מירב מיכאלי, אברי גלעד, ומי לא, שבאו לשיר בג'ינגלים בשביל כמה לירות אללה ירחמו. אלדד שרים ואחרים היו אחראים על המוסיקה ואני הייתי הילד עם האופנוע שרץ בין משרדי הפרסום ומביא עבודה רבה לכולם. שינקין היה במרחק יריקה אבל למי היה אכפת מי גרה בשינקין ואיפה באמת יאיר לפיד מעשן קפה בבוקר. יום אחד הביא אלדד את אבנר גדסי לסטודיו והתחילו להקליט שם פלייבקים לתקליט קאמבק שלו. אהוד מנור היה מגיע לבקר והיה משאיר טקסטים בתיבת הדואר החלודה. בסוף היו הרבה פלייבקים אבל טקסטים פחות. אז פנו אלי שאכתוב משהו על הפלייבקים. אחד מהם היה עם מילים לא משהו וקראו לו ״צועני״. ישבתי קצת על הספסל בחצר והלבשתי עליו מילים אחרות וככה יצא בעצם הגברים בוכים בלילה. האמת שאת השורה ההיא כתבתי עוד שנתיים לפני עוד בהיותי בצבא במילואים בעת שנהרגו לנו כמה חיילים בפעילות. שמתי את הפתק ההוא בכיס הסרבל הצבאי ההוא, עם עוד טקסט מאוד מבולבל ושכחתי ממנו. לימים מצאתי את הטקסט ואז כתבתי משהו לשרי, ויצא מזה שיר בשם דשא ירוק. על הדשא שצומח בין הקברים של החיילים. השיר לא יצא כי ההפקה ההיא נגנזה ורק דשא ירוק גדל ונישכח אצלי במגירה. מאז ובגלל עוד כמה מלחמות שגבו מחיר כבד ויקר, שרדתי את הדרך שלא כמו אלפים אחרים שלא. שהלכו גם לחינם אבל זה כבר סרט אחר. הגברים בוכים בלילה ההוא שנכתב על הספסל ברחוב העבודה בתא, תמיד הריח לי כמו שדה קרב. חוסר אונים. גורל. כתב אשמה. קחו אותו דוך לפנים וצאו לי מהווריד. אלו הגברים עלא'ק ששוכבים כבר בתוך האדמה. מתים מאוד. קרים מאוד. אלו ששילמו ביוקר, ואין להם מחיר. אבנר שר את הטקסט. אלדד קרא לסינגולדה, חן הביא פלאפל ורק אני יצאתי שוב לספסל ולא יכולתי לשמוע את השירה ההיא המתהווה. חששתי שלא מבינים את המילים את הסיפור ובטח שלא את הקשר שלי לזה. אז הנחתי לזה. אחרי זה גם ביקשו וכתבתי עוד כמה שירים לאלבום ההוא. אהוד מנור הוסיף שיר משלו ואני הלכתי הביתה. לא קבלתי שקל ולא כבוד. לא ביקשתי ואפחד גם לא ידע מי אני. בסדר. לא דחפתי. כזה אני. הכול קול. אבנר לקח את זה קדימה, עשו מזה עוד 48 וורסיות שונות, ואפילו רצו לקנות את השיר לקמפיין של במבה תמורת ים כסף. אבל אני סירבתי לדולרים של אוסם כי לא מערבבים דם עם במבה. אחרי שנים שאלו את אבנר על מה השיר והוא ענה מה שענה. אפחד באמת לא יודע או ראה איך הטנק של יעקב ריזו, דורס בטעות את חיים השמן שישן למרגלותיו. עשה ממנו בולונז שהשפריץ עד אלי. אפחד לא פינה את ריבו שהתחיל לרוץ שם מסביב בהלם ולצעוק עד שעצר וירה לעצמו כדור ביד. אפחד לא באמת השתין במכנסיים כשהמסוק עלה ונטש אותו בשטח לבד. אפחד. כולם ישבו בשינקין. כולם הלכו לפינגווין. אפחד לא באמת התנדב למילואים לפני שקראו לו. אבל היו הרבה שכן. וחלקם שלא חזרו המשיכו לבכות בלילה. בקברים או מחוצה להם. אז היום זה כמעט שלושים ומשו . ואחרי השלושים קמים לגילוי מצבה. וזו המצבה הפרטית שלי, וגם כרגע לא בא לי בכלל הסיפור הזה בטוב ולא נראה שאני מסיים אותו. רק תדעו. תפנימו ואל תשאלו יותר מידי שאלות. עכשיו שקט. הגברים בוכים בלילה. נא לא להפריע."
