כל הדיווחים בצל המלחמה מרוכזים במדור החדשות

סיקור הופעות

שעלת נפוצה | ל.נ.צ.ח | השקת אלבום | הגדה השמאלית

מופע השקת אלבום בכורה להרכב התיאטרו פסאודו פאנק רוק "שעלת נפוצה" בבית הגדה השמאלית באחד העם, יום העצמאות האמריקאי. 04.07.2013.  נכח, דחף ונדחף, צילם ומדווח – יובל אראל.

אז מה היה לנו? רק לפני מספר ימים כתבתי כאן כמה מילים על ההרכב הזה, "שעלת נפוצה",מי שהיטיבו להגדירם היו רם אוריון שלהלן ציטוט מהדברים שאמר לאתר  NRG- "אחת הדרכים הנוחות והנפוצות לנסות לתאר להקה היא להגיד שהם שילוב של משהו ועוד משהו. את 'שעלת נפוצה' הייתי מגדיר כהכלאה של הקיא של פרדי מרקורי עם הזרע של ג'לו ביאפרה. במובן הטוב ביותר" ודן פביאן בלוך שפרסם במגזין "אף""השם שעלת נפוצה מעורר הזדהות קלה עם תחושת פלצות, זו שעלת שבאה בפתאומיות , הרוצח השקט, מגפה שמוחקת אוכלוסיה שלמה או שמעלה מעין כחכוח קל בגרון, זה שם מעולה, כמה שנפוצה יותר, רעילה יותר ומעוררת יותר אי נוחות, פשיזם! כן!".

ובכל זאת מה היה לנו? האמת שאשר גינצבורג (המוכר יותר בשמו הספרותי אחד העם) לא העלה בדעתו שהרחוב הנושא את שמו בתל אביב יהווה מקום משכן למועדון סוציאליסטי קומוניסטי בשם "הגדה השמאלית", הרי הוא גרס בעד הציונות הרוחנית, אבל רצה הגורל ומועדון שכזה הוקם ופעל בבית מס' 70 באותו רחוב. האמת שרק לאחרונה חזרה הפעילות למקום שאירח בעבר לא מעט הופעות רוק שוליים.

נו? טוב, זהו לדעתי המועדון (מרחב תרבות אלטרנטיבי) היחידי בעיר הממוקם בדירת מגורים בקומה השנייה, (עובדה שתירשם לחיוב בהמשך) היישר מעל בית עסק, אולם רחב מרוצף בפרקט וקירות מעוטרים בפוסטרים פרי יצירתו של אמן הרחוב שין למד, המלווה את השעלת מזה זמן מה (והוא בכלל טיפוס מעניין, חרדי לשעבר העומד לערוך תערוכה מיצירותיו בעוד שבוע). בבר המאולתר שנפתח בשולי הדירה ניתן היה להשיג קוקטייל "מוחיטו קדוש" עשיר בלימונים ונענע או כוס ערק בעשרה שקלים, עוד אחד מהברים הכי זולים בעיר. ואז הבנתי כי הבחירה שלא לרוץ הערב אחר המיינסטרים בגדה המזרחית של איילון לטובת אלישייה קיז עומדת להשתלם לי ולבלוג בהצגה יוצאת דופן של השוליים הביזאריים, מופע חגיגי לכבוד השקת אלבום הבכורה של השעלת "ל.נ.צ.ח".

שעלת נפוצה, השקה, הגדה השמאלית. צילום יובל אראל
שעלת נפוצה, השקה, הגדה השמאלית. צילום יובל אראל

עזוב אותך מחפירות, תאכלעס מה היה שם? האמת שהשם של ההרכב הוא טעות ביסודה, הרופא שאבחן אותם לקראת הענקת שם ללהקה טעה בדיאגנוזה, טעות חריפה מאוד, לא שעלת ולא נפוצה, מדובר למעשה במחלה ממשפחת הטרפת, השגעת, המניה, כן, חברי ההרכב נמנים על אותם מרעישים שסולנם הלובש חולצת מלמלה לבנה, מכנסי עור צמודים, מאופר בשפתון ארגמני, דואג מעת לעת לרדת אל הקהל המשתולל בריקודי פוגו ולהצטרף לחגיגה, ואם זה לא מספיק אז הוא דואג גם לבצע כמה קפיצות באוויר היישר על רצפת הבמה, הוא נראה כל כך אובדני עד שעולה באמת חשש שהוא יעשה משהו לא טוב, אבל מסתבר שהכל תאטרון מוזיקלי, לצדו אחיו ג'ילבר, האוחז בגיטרה החשמלית ולמעשה נותן את ליבת המוזיקה, אף הוא  מאופר קלות בעיניו ושפתיו, לובש חולצת משי שחורה נותן אף הוא צלילה אחת או שתיים אל רצפת הבמה בתירוץ התעסקות באפקטים, חברי ההרכב חוזרים למציאות ברגע שהמופע מסתיים, בתזמון מדוייק עם השעון המורה על השעה אחת עשרה בלילה, לא להסתבך עם השכנים ב"הפרעת מנוחה", אך עד אז קיבלנו היישר למח תצוגת תכלית של פרכוסים ועינטוזים על הבמה ולפניה, של הסולן גבריאל ברויד, המכונה"הדיבוק" המתפתל ונאנק תחת משאו הכבד של השיר, הנוכחי, זה שבא אחריו וגם הבאים בתור, כולו אקסטזה וטרפת, שגעת אמיתית, בכלל אלו שלמטה (אני בשלב מסויים פשוט העפלתי מעל פסנתר הכנף המבריק הניצב בפינת הבמה) מול הבמה העסוקים בדחיפות ריקודים דואגים מעת לעת לבדוק שאף אחד לא נפגע, יש כאן כאילו חוקים בשיגעון, הוא קצת בערבון מוגבל והאמת, טוב שכך.

שעלת נפוצה, השקה, הגדה השמאלית. צילום יובל אראל
שעלת נפוצה, השקה, הגדה השמאלית. צילום יובל אראל

אז מה הם שרו? נו באמת, זה מה שחשוב, (בסך הכל עשרה שירים, כל שירי האלבום ולא לפי סדר הופעתם) אולי יותר כדאי להזכיר את הטירוף, חבר של השעלת, ספי פישר (האמן שין למד..) מתכבד בהזמנה להצטרף לבמה, הוא סוג של היפ הופ קודרני, נוטה לפאנק, באופן אישי הוא אחד ממחרחרי הפוגו באולם, בהמשך יש ארוח של רייסקינדר, המכונה אסף עדן, (שבכלל נתן מופע חימום פותח קצרצר) בימים טובים אחרים הוא בעצמו מתפלש על מרצפות מועדונים כסולנה של הלהקה הירושלמית "אשכרה מתים" שלעניות דעתי הם באמת כבר אשכרה מנוחים, שזה נראה רעיון לסטארט אפ מאתגר, הווייב של השעלת עם האלקטרוניקה הדיסהרמונית של רייסקינדר יכולים לשדרג את הסצנה לרגע הנוצרת. אולם לא, רייסקינדר מצטרף כעת בתפקיד זמר אורח, מאן דהו חובש על ראשו של אסף קסדה צבעונית ומקושקשת, ולא סתם, הוא מצטרף לביצוע דואו עם גבריאל בשיר "אל תצא לקרב ללא קסדה", (המתמקד ביחסי מין לא מוגנים) תירוץ טוב לקהל שם למטה לחזור ולדחוף, אבל עין מיומנת קולטת את החוקיות בדחיפות, הם דוחפים, נשענים, תומכים האחד את השני במעין תנועה סיבובית, קדימה אחורה ימינה ושמאלה, עוצרים כל רבע דקה, ודקים שאף אחד לא נפל או נפגע, וממשיכים הלאה, פוגו של מנומסים.

אבל באמת, על מה הם שרים? השיר הראשון "ויטוס הקדוש" נפתח במילים האלו – "ואם העטלף ינחת בחלוני אנחנו נתלטף לאור ירח זרחני". או לדוגמא השיר "מרגז" שנפתח בשפה הצרפתית במקצב רומנטי משהו, שיר נוראי, אחת השורות בו בתרגומה החופשי בעברית  – "אני נולדתי לעשות שום דבר". שאמשיך? אם באמת אתם\ן רוצים לשמוע את הכל ואף להתעמק בטקסטים, הנה האלבום

כשיצאתי החוצה לאוויר התל אביבי המתה השדרה הסמוכה המוני אדם המתחילים את הלילה, בדרך הביתה שר לי דמיס רוסוס עם בנה של אפרודיטה על פייב או'קלוק…

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

וידיאו

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא