כל הדיווחים בצל המלחמה מרוכזים במדור החדשות

סיקור הופעות

קראנץ' CRuNCH 22 | השקה ברדיו תדר

חגיגת השקת אלבום בכורה להרכב הגרובטרוניקה "Chrunch 22" ברדיו תדר בבית רומנו, אורחים רותם בר אור וגרשון וייסרפירר. מוצ"ש, 20.07.2013. הגיע, האזין, תיעד ומדווח – יובל אראל.

טודרס, התפוחים, קראנץ' 22. צילום: יובל אראל
טודרס, התפוחים, קראנץ' 22. צילום: יובל אראל

מה משותף לפסנתרן קלאסי המחבר מוזיקה לסרטים, לתקליטן ומתופף? קראנץ' 22 הוא סוג של סופר גרופ, או יותר נכון טריו צמרת איכותי, המורכב מארז טודרס, תקליטן המייצר צלילים, חצי משולחן האפקטים של הרכב הגרוב "The Apples" כאן הוא השליש שיוצר את שבירת הצלילים והסימפולים מהוינילים המסתובבים אצלו על השולחן, שליש נוסף הוא דן מאיו (Tatran), כאן הוא המתופף שמנגן את הצלילים, השליש האחרון של ההרכב – תומר ברוך (Ragaestan) עם הפסנתר האלקטרו מכני מבית פנדר את רודס. אז באמת, מה מחבר אותם? לכאורה כל אחד מגיע מעולם מוזיקלי שונה, וזו הגדולה של קראנץ' 22, לקחת חומרים, חדשים, מקוריים ואפילו מוכרים, לשבור אותם לרסיסים, להמיס את הרכב החלקיקים האטומיים שלהם עד הגרעין ולאסוף הכל מחדש לכדי צליל ומקצב חדש לחלוטין, מה שנקרא להפוך את הזאב מבפנים, ההרכב שנמצא בשטח כבר תקופה לא מבוטלת, רץ מהוט ספוט להוט ספוט, משחרר השבוע סוף סוף, אלבום בכורה הכולל תריסר קטעים אותם ניתן להגדיר כמעין קערת תבשיל הכולל סימפולים וסקראצ'ים המשתלבים אל תוך פיוז'ן קלידים עם מקצב מוטרף והרבה תעוזה.

ומה באמת היה אמש בתדר? הרי הבטיחו הרים וגבעות, למשל – קוסמים פולינזים, מגדת עתידות סיבירית, בולע חרבות ועוד גדוד של אקרובטים סיניים לצד הררי שערות סבתא…

בזמן שמארקי פאנק ורדיו טריפ חיממו את האווירה סביב השולחנות עם מיטב להיטי תקליטי אזולאי מכיכר השעון ביפו, חולקו מקלות עם שערות סבתא\סוכר שקצת טפטף למי שלא הספיק ללקק בזמן.

קראנץ' 22 בתדר. צילום: יובל אראל
קראנץ' 22 בתדר. צילום: יובל אראל

בדיוק בשעה 21:30 (שזה רק חצי שעה דיליי מהשעה המוצהרת, יותר טוב מכל מועדון אחר בעיר…) עלו שלושת הקוסמים הפולינזים, סליחה, דן מאיו, ארז טודרס וגדעון ברוך על הבמה, טוב, לא באמת במה, הרחבה לפני הטרנזיט המאכלס את תחנת הרדיו האינטרנטית פופ אפ תדר, מול קהל רב שמלא את רחבת אלקטרז (טוב לא באמת אלקטרז, אך כשמרימים את הראש ורואים את המסדרונות הארוכים של בית רומנו זו האסוסיאציה הראשונה שעולה…) ואז זה התחיל. פליי ליסט הכולל תריסר קטעים (לא כולל את ההדרן שאדבר עליו מיד) הכוללים מבחר מאלף ומעלף מתוך האלבום הטרי ועוד כמה חידושים בשטח של הריסה ובנייה מחדש לחומרים שעדיין לא נס ליחם בשדה הזמר הארצישראלי, הרבה סושי וסשימי מוזיקלים כפראפרזה על איי ארץ השמש העולה האורח הראשון לא קוטל קנים, רותם בר אור, הסולן והאיש מאחורי האנג'לסי, הלהקה שנתנה משמעות חדשה לדרמה ועצבות מוזיקלית מצטרף כעת לשלישיה, הכבוד הוא שלו, ביצוע שירה מלווה בטריו לשיר ppl of the heavens של האנג'לסי הדגים באופן מוחשי ביותר איך קראנץ' 22 לוקחים חומר מוכר, הופכים את הקרביים ויוצקים הכל מחדש, תענוג אינטלקטואלי…

רותם בתדר. צילום: יובל אראל
רותם בתדר. צילום: יובל אראל

אחריו מתכבד ומצטרף לטריו האמן גרשון וייסרפירר, שחקן ומוזיקאי בעל שם עולמי, מאחוריו ולפניו משחק בסרטים, השתתפות בפרויקטים מוזיקלים רבים ומגוונים ואורח כבוד מעל בימות העולם הרחב, הוא והטרמין המופלא, תראו, הבחור הזה הוא בכלל שחקן, היתרון בטרמין המופעל בתזוזות כפות הידיים בסמוך למוט המתכתי ויצירת השראה חשמלית שניתן לספר את הסיפור במחוות אנושיות, קידות, הנפות ידיים ופרצופים מתאימים, לא היה צורך במילים, בשירה, גרשון עשה זאת במימיקה מופלאה המלווה את צלילי הטרמין. בשיר נוסף שהצטרף לביצועו לקראת סיום המופע הוא אוחז בחצוצרה, על כך אני יכול לאמר – מה שהוא עשה בטרמין הוא כאין ואפס לעומת מחוות הנשיפה בחצוצרה.

גרשון בתדר. צילום: יובל אראל
גרשון בתדר. צילום: יובל אראל

ובסוף, כי הרי לכל דבר טוב יש סוף, הגיע ההדרן שכלל סולו ארוך של תומר ברוך על קלידי הפנדר רודס, קריצה לפזמוני להקת הנח"ל, קטע משיר ספרדי ויציאה לסשן ארוך של קראצ'ינג וסימפול מהתקליטיה של טודרס.  אבל זה לא הכל, עוד לא תם, הפינאלה, אולי כמחווה ליום האהבה הממשמש ובא, חוזר רותם בר אור לרחבה לביצוע משותף לעיבוד הקראנצ'י לשיר Tainted Love, שיר שנולד בכלל בשנת 1964 בידי אד קוב, חבר ברביעיה ווקלית מאמריקה של שנות החמישים, עבור הזמרת האפרו אמריקאית Gloria Jones, השיר יותר מוכר לכולנו בגרסאת האלקטרו פופ המתקתקה של Soft Cell משנת 1981.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

וידיאו

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא