האם חוזרים לשגרת הופעות כבר בסוף החודש?

על פי מסמך שהוכן בתאריך 1 במאי 2020 בידי אגף התקציבים של משרד האוצר התפרסמה טבלה המפרטת תוכנית למתווה חזל"ש לפיה בתאריך 31 במאי ניתן יהיה לחזור לפעילות במסגרת אולמות אירועים, ברים ומסעדות.

בהתייחסות במסמך לענפי הפנאי והבילוי צויין כי בשלב זה טרם קיבלה הממשלה החלטה על מועד חזרתם לפעילות של ענפים רבים שנשארו סגורים לרבות בתי המלון, ענף ההסעדה והאירועים, ענף התרבות, ענף הספורט, ענף התעופה וענפים חשובים נוספים. ענפים אלו ללא ענף התעופה מהווים כ-%11 מהתוצר במשק, הם מעסיקים כ-260 אלף עובדים וכוללים כ-58 אלף עצמאים ו-22 אלף חברות.

במסמך צויין כי ענפים אלו סובלים מחוסר וודאות בשל העובדה שטרם פורסם מתווה לחזרתם לפעילות. חוסר הוודאות מוביל לכך שהם מתקשים לקבל הלוואות על מנת להמשיך ולשלם את ההוצאות הקבועות שלהם בהיותם סגורים, והם אינם יכולים לקבל החלטות עסקיות נבונות ולהתקשר עם לקוחות לביצוע עסקאות בעתיד שכן הם אינם יודעים מתי יחזרו לפעילות. על כן, חוסר הוודאות מוביל לפגיעה רבה בפעילות המשקית ופוגע ביכולת המשק לחזור לפעילות בצורה מיטבית.

המתווה המוצע לעניין ענפים אלו מתבסס הקריטריונים הבריאותיים כפי שפורטו בדו"ח לרבות היכולת להגביל את כמות הנכנסים, הימנעות מהתקהלויות, איתור מהיר של הנדרשים להיכנס לבידוד, והיכולת לשמור מרחק ולהימנע ממגע.

במתווה לא עלתה כלל ההצעה כי הממשלה תתמוך כספית בעסקי הבידור העצמאיים…

המשמעות על פי הטבלה במסמך המתווה היא כי ניתן יהיה להוציא לפועל הופעות עם קהל, אמנם בשלב זה לא נגעו עדיין בשאלות אודות כמות המשתתפים, בדיקות, הפרדה, האם יאפשרו אך ורק מופעים בהם הקהל ישוב על גבי כסאות או מושבים כך שניתן יהיה לשלוט בהרחקה חברתית.

בתוך כך עולה כי בשיחה שקיימה היום שרת התרבות מירי רגב עם כתבי התרבות בנושאי החזרה לשגרה היא אמרה בין היתר כי בכוונתה להחזיר גם מופעים קטנים, אמנם לא מדובר  על סדר גודל של 500-600 איש, אבל לדבריה החזרת המופעים הקטנים תהווה צעד חשוב בחזרה לשגרה, לדבריה היא מקווה שההבנות הללו יאושרו בישיבה.

אז מהו התסריט האפשרי

המופעים הצפויים יתקיימו בפני קהל שימנה סדר גדול של 50 איש, האם זה כדאי? האם זה כלכלי? לא ממש. יש עלויות שחייבים לקחת בחשבון החל מאבטחה, סדרנות, קופאיות, ברמנים, טכנאי סאונד, טכנאי תאורה, אנשי במה, זמן חזרות (חדרי חזרות עולים כסף…) שבלעדי כל אלו לא ניתן בכלל לחשוב על פתיחת מופע במועדון ממוצע המתוכנן להכיל כמה מאות צופים בשגרה.

ומועדונים או מקומות שבנויים לכמות קהל שכזו, מצומצמת ככל שניתן, גם בכמות הזו יש לדלל על מנת ליצור ריחוק חברתי, אז מועדון קטן שיכול להכיל בין מאה לחמישי איש בעמידה יאלץ להסתפק בהפקה לטובת 20 עד 30 איש? שוב, זה לא כלכלי לאף אחד מהעוסקים בכך.

אז למה בכלל הממשלה על זרועותיה מקדמת את הסוגיה? התשובה ברורה מאוד – כסף, חוסר המוכנות לתת פיצוי לכל אותם בעלי עסקים בתחום המופעים על הנזקים הכלכליים שנגרמו להם מעצם ההחלטה לסגור את המועדונים, לממשלה יהיה יותר זול לסבסד תהליכי חזל"ש מאשר לשלם פיצוי על ההפסדים…

בעקבות תמונת המצב המסתמנת פניתי לשאול מזרחי, מנהל מועדון הבארבי בתל אביב, הנחשב לאחת הדמויות האהודות בסצנה כמוביל דעה ודרישות מהממסד, על מנת לשמוע וללמוד גם מה השטח חושב על הסיטואציה ההזויה. שאול, בפתח דבריו אודות התוכנית הממשלתית אמר  – "בראש ובראשונה מודים לאלוהים שסוף סוף מבינים שגם אנחנו קיימים, שהם בעלי הניסיון."

שאול מוסיף  – "..חשוב מאוד שהתרבות על שלל פעילויותיה תחזור, אחריה כל שאר המשק יחזור בביטחון מלא", לפי שאול זו תפיסת העולם. כאשר העלתי בפניו את תמונת המצב לפיה כבר מעל חודש וחצי שחובבי המוזיקה נאלצים בלית ברירה לצפות במופעים המשודרים בטלוויזיה וברשתות החברתיות בחינם או בתשלום, הוא פשוט ביטל זאת לחלוטין, כך גם לגבי הרעיון המבקש להעביר הופעות למתכונת דרייב אין, שקהל ישב ברכב ויאזין למופע דרך הרדיו ברכב, כך גם לאירועי המוזיקה החברתיים דרך שידור בזום.

לדבריו אין תחליף לדבר האמיתי – "אלו דרכים המובילות לניכור ולהרס תרבות שלמה, אין ולא יהיה פחות מאשר החיבור בין האנשים במופע, אין תחליף לכך ועל המדינה להבין זאת כי העם צמא לתרבות ולחברתיות".

ובשטח?

כזכור, עשרות מופעים, מקומיים ומעבר לים בוטלו במהלך החודשים האחרונים, מופעים נוספים שטרם התקיימו נדחו או בוטלו אף הם, למרות זאת כמה מהמופעים הגדולים עדיין משווקים וניתן לרכוש אליהם כרטיסים, זאת למרות שלא נראה כי הם אכן יקדימו את החזרה לשגרה בסדרי גודל קהל שכאלו.

מכל מקום המתווה הממשלתי לחזל"ש וכל האישורים במידה ויצאו ידונו רק ביום שני לפני הצהריים במסגרת ישיבת הממשלה…