כל הדיווחים בצל המלחמה מרוכזים במדור החדשות

סיקור הופעות

הפרפרים של אהוד בנאי וקוואמי

מופע חורף ראשון בבארבי לאהוד בנאי ו"פרפרי הקצב", מארחים את קוואמי, מופע פותח – אלברט סופר ועופר פריאון, מועדון בארבי 26.12.2013. צילום, תיעוד ודיווח – יובל אראל. הכתבה מתפרסמת גם ב"מגפון" עיתון עצמאי ברשת.

אהוד בנאי, פייטן מחאה, בארבי. צילום: יובל אראל
אהוד בנאי, פייטן מחאה, בארבי. צילום: יובל אראל

במסגרת סדרת הופעות שעורך אהוד בנאי עם הרכבו "פרפרי הקצב" במועדון בארבי בעונת החורף 2013-2014 במהלכן הוא מבצע מבחר שירים מכל אלבומיו, ארח בערב חמישי האחרון את קוואמי, שדרן רדיו הקצה ומוזיקאי יוצר, המועדון מלא.

המופע נמשך קרוב לשלוש שעות ובו נטלו חלק חברי ההרכב הקבוע של אהוד – גיל סמטנה בגיטרת בס והפקה מוזיקלית, נושי פז בגיטרות חשמליות, ניצן חן – רזאל בכינור, ביל צור בקלידים, ערן פורת על התופים ואלעד כהן – בונן בכלי הקשה וסאמפלר,

בנאי, זה מהשבט הידוע, הוא זמר עברי, סוג של משורר, פייטן, טרובדור, נביא זעם, מחאה והטפה, משורר בעירו, סוג של חלילן מהמלין המושך אחריו קהל רב המפנה את מבטיו לעברו ומדקלם את מילות שיריו אחת לאחת כמעשה תפילה בטקס עתיק.

אהוד, טרובדור נשמה. צילום: יובל אראל
אהוד, טרובדור נשמה. צילום: יובל אראל

את הערב פתחו אלברט סופר עם עופר פריאון באסופת שירים מאלבומו החדש של סופר כהקדמה למופע המרכזי.

כאשר השעון נקש אחת עשרה בלילה עלו "פרפרי הקצב" לבמה יחד עם אהוד ולקחו את הקהל לסשן של תפילה מוזיקלית אחת ארוכה מלאה בקצב, בפיוט, הטפה ומחאה. בארבי הפך למשך כשלוש שעות למעין מקדש קדוש לעדת מתפללים העומדים מול הכהן הגדול\ הקוסם\ המטיף ולא פוסקים מלשיר יחד עימו את מילות השירים, סוג של קהל המזכיר את אותם מעריצים של אביב גדג', באדיקות ובהמשכיות של תמלילי זעם המצופים במנגינה, לעתים קוצבת ונוקשה ולעיתים צוהלת ושמחה.

בין שלל השירים מאלבומיו השונים של אהוד, אחד השיאים במהלך הערב הגיע עם עלייתו של אייל פרידמן – קוואמי, לבמה, לביצוע ארבעה שירים יחד עם אהוד בנאי והנגנים, אהוד, כבר ציינתי, משורר, נביא זעם, מטיף בשער, כך קוואמי, משורר מחאה חברתית, מוחה בשגרה כנגד עוולות הממסד כלפי מיעוטים, כלפי החלשים, לא אחת הצהיר על כך כאן, במועדון הזה, אל מול קהל המאות, במיוחד כשנציג הממשלה, ההוא שאוהב את פורטיס, נכח באולם, שם בגלריה מעל הבאר…

אהוד וקוואמי, בארבי. צילום: יובל אראל
אהוד וקוואמי, בארבי. צילום: יובל אראל

כך האיחוד בין השניים נפתח, לפני הדואט מספר קוואמי על ימיו כתלמיד בבית הספר, על האלבום ההוא של אהוד והפליטים, על השירה של קוואמי בהפסקות, מעין פס קול ילדות העומד ומתגשם כעת, והם יוצאים לדרך, משלבים כוחות ומנגינות, שרים ביחד ולחוד, "זמנך עבר" של אהוד, "רושם" של קוואמי ופורטיס, "מאבד את הקצה" של החלבות, כאן אהוד נותן את פרשנותו למאורעות הנשזרים בשירה, ו"ערבב את הטיח אחמד" סוג של חיבור בין המחאה של אהוד למחאה של קוואמי, אני לא בטוח שהקהל מבין את המשמעויות, הוא זורם עם הקצב, עם הלהט, עם הפאתוס, בתוך המכלול הזה של כל הערב, קוואמי ואהוד נותנים את הקטע שלהם במחאה כלשהיא.

גם לאחר שקוואמי יורד מהבמה, אהוד ממשיך באותו להט, הקהל כאמור שבוי, שר את כל המילים, כשמגיעים לדקות האחרונות, המנגינות מתחילות להתערסל, להתמזרח, יש כבר ריקודים, נשברים כל הכללים, גם אהוד מתחיל לשלוח חיוכים, סוגרים את הלילה בחפלת מחאה פייטנית ומלכדת.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

ווידאו

וגם פליי ליסט מקטעי וידיאו שצולמו בידי הקהל – tuberevenge

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא