הסימפוניה של לד זפלין

לפני שאתם מגיבים עם התגובות – "להקת קאברים ומופע מחווה וזה לא המקור…", אומר לכם כך – להקת זפלין לא קיימת יותר, אוקי, נותרו רק היצירות המוזיקליות שחבריה ובמיוחד פייג' את פלאנט הותירו לנו. יצירות שניתן להגדירן כקלאסיקות של הרוק הכבד והבלוז החשמלי שנולדו אז, במאה שעברה, בין שנות השישים לשבעים, תקופת הזוהר והפאר של המוזיקה האמיתית.

תנו לי רוקנ'רול!

אז מה עושים כאשר משתוקקים למופע עם השירים הללו? אמנם לפני ארבע שנים זכינו לחוויית מחווה עם חברי להקת Led Zeppelin2 the Live Experience משיקגו אבל הפעם קיבלנו משהו שונה לגמרי – רוק בעיבוד עם תזמורת סימפונית.

איך עושים זאת? מחברים שלושה מוזיקאים בריטיים, ווקליסטים ופרפורמרים מצויינים – פיטר אלדריג', ג'ס סמית' ומולי מריוט מ- West End בלונדון אל חבורת נגנים בריטים מהוקצעים ומלוטשים המתמחים אחד לאחד בצלילים שחברי להקת לד זפלין הותירו לנו באלבומיהם המיתולוגיים. מטיסים אותם לתל אביב ומעלים אותם לבמה בהיכל התרבות בפני אלפיים וחמש מאות צופים המשתוקקים לשמוע את צלילי נעוריהם.

להקת רוק ותזמורת אינם דבר חדש בשדותינו ובעולם הרחב בכלל. אז זה מה שהתרחש אמש מעל הבמה בהיכל התרבות של תל אביב, מעל שעתיים במהלכן בצעו חברי הלהקה המלווים בנגני הסימפונייטה, עליה ניצח המנצח הבריטי ריצ'רד סידוול שהוטס במיוחד מלונדון עם חברי הלהקה, ממיטב הקלאסיקות של לד זפלין בעיבוד ללהקה ותזמורת עם שלושת הסולנים שיודעים את המלאכה ונתנו לנו את התחושה כאילו וגיבורי התרבות המקוריים של זפלין כאן איתנו בתל אביב.

צליל אחרי צליל, מניירה אחרי מניירה, דקויות של גיטרה חשמלית ואקוסטית, טונים וצווחות, הכל ממש תואם למקור ואתם יודעים מה? לעתים משובח יותר…

מעריצים

בין לבין השירים והמנגינות הספיקו שלושת הזמרים לתקשר עם הקהל ולספר שהם בעצם מעריצים של לד זפלין לא פחות מהקהל, אחד הזמרים אפילו סיפר כיצד נתקל בג'ימי פייג' במרכז קניות בצ'לסי והרגיש ממש כמו מעריץ הפוגש את אלילו, המסרים הללו העבירו את התחושה שכולנו כאן בשביל הזכרונות של לד זפלין, אחת מהלהקות החשובות בפעלו כאן במאה העשרים.

במהלך הערב הם בצעו בין היתר את – Whole Lotta Love ,Kashmir ,Stairway to Heaven, Black Dog, Rock & Roll, Dazed & Confused, Ramble On, Good times, Bad times, Immigrant song, Since I've been loving you …

הקהל עף

הקהל הצביע ברגליים, בידיים ובסמאטרפונים. כמובן בשירה ובכפיים, כשניתן האות כולם קמו על רגליהם ואף מלאו את קדמת הבמה. סוג של מסיבת מחזור עם השירים שגדלנו עליהם. היה פאן במקסימום. תודה.
לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע.

והנה כמה רגעים של תענוג עבורכם, אני נשכבתי על הרצפה כדי להנציח זאת…