כל הדיווחים בצל המלחמה מרוכזים במדור החדשות

סיקור הופעות

משלוש יוצא כולם

מופע השקת האלבום RULES OF OPPRESSION  של הטריו SHALOSH, חמישי, 26.01.2017 מועדון האזור, אורחים – זוהר פרסקו, עמית פרידמן ואלעד גלרט. נכח תיעד ומדווח – יובל אראל.

שלוש, השקה, האזור. צילום: יובל אראל
שלוש, השקה, האזור. צילום: יובל אראל

"… כאשר הצלילים של מתן המתופף, דניאל הבסיסט וגדי הפסנתרן החלו להתעופף בחלל המועדון, אמרתי לעצמי, הי, אלו בוגרי קונסרבטוריון, מכללות למוזיקה והשכלה רחבה מאוד, החיבורים שנוצרו במנגינות היו מעין גשר ללא גבולות ברורים בין מוזיקה המוגדרת כקלאסית, ברוקית, היושבת על מבנים מרובעים לבין צלילים תזזיתיים המחברים את קצוות עולם הג'אז לתוך התבשיל המוזיקלי הזה, פשוט, להתרווח על כורסת הקש במועדון, למתוח איברים ולהניח את הידיים מאחורי הראש ולהתענג על התחכום המוזיקלי שבפשטות מחולל לפני אוזניך חוויה חדשה ומהנה."

במילים אלו בדיוק ניסיתי לתאר את החוויה שחשתי במופע של הטריו SHALOSH בדצמבר 2014 כאשר הם הופיעו במועדון האזור במסגרת השואו קייס של פסטיבל חשיפה בינלאומית למוזיקה בסוגות ג'אז ומוזיקת עולם מבית צוללת צהובה, החלק התל אביבי, אל מול קהל בוקרים וקנייני פסטיבלים, פרומוטרים ואח"מים מתעשיית המוסיקה הגלובלית.

כיום, לאחר מופע ההשקה אמש, אני לא חוזר בי מאף מילה. נקודה.

במהלך השבוע החולף האזנתי פעמים רבות לאלבומם החדש של SHALOSH, הטריו שכולל את גדי שטרן על קלידי הפסנתר, דוד מיכאלי בקונטרבס ומתן אסייג על התופים.  אלבום ששמו RULES OF OPPRESSION על שם הקטע הפותח את אסופת תשע היצירות הכלולות בו, יצירה שתרגומה בעברית של יום יום  "החוקיות של העושק", שם מסקרן ומאתגר מחשבתית, ליצירה שצליליה מעלים במידית אסוציאציות אישיות לטריו הנכחד משנות השבעים אמרסון לייק ופלמר – ELP. אך האלבום עצמו, שיצירותיו נוצרו תוך כדי תנועה ומסעות ברחבי העולם בעודם מנגנים את חומרי אלבומם הראשון הוא מעין קוקטייל עשיר בטעמים ועקצוצי לשון ושכל, אתגר תזמורתי מעניין כמחווה לפואמה של המשורר פרדיקו גרסיה לורקה עם מחוות לכמה חומרים מוכרים דוגמת הפתעה באמצעו של האלבום עם אימפרוביזציה מאתגרת לשירה של לנה דל ריי Video Games או הלהיט המיתולוגי כמעט של להקת האלקטרו פופ  Human League מתחילת שנות השמונים שורף הרחבות Don't You Want Me שנועל את האלבום.

אין כאן את המבנה ההוא של שלישיות ג'אז במסגרתן כל אחד בורח לכמה דקות מאקורד הנושא לקטע סולו שמסתיים במחיאות כפיים של הקהל (שאף פעם לא הבנתי על מה הן, האם על כך שהבורח הצליח לחזור לתלם או על גאוניות שבסוגה השכנה רוק'נרול מתייחסים אליה כדבר מובן מאליו) במקרה של SHALOSH אכן מדובר בנגנים ויוצרים מוכשרים שמעוותים את העולם, המרחב והזמן לטובת חלומם, ליצור מוזיקה מופשטת שנוגעת לא נוגעת בסוגות רחוקות וקרובות כאחת וביחד, כל מאזין מוזיקלי רציני ימצא את נקודת האחיזה שלו אל מול הקטעים המנוגנים.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

אבל בכל זאת מה היה לנו?

הצהרה מקדימה כי המופע יחל בשעה תשע בערב אילצה אותי לנטוש את המרקע הכסוף בשעה מוקדמת ולצאת לדרך בלילה קריר ורטוב כי להיווכח כי אינני היחידי המאמין להצהרות שכאלו ולהיאחז באמונה עד השעה עשר…

תפאורה ויזואלית מעניינת הוצבה על תקרת הבמה בדמות שורש השולח שלוש זרועות משתרגות ובקצה כל אחת מהן פרח המזכיר בצורתו את הפרחים מסרט האימה שהפך לקאלט "חנות קטנה ומטריפה" הצופים מעל ראשי הנגנים ואורותיהם מתחלפים מעת לעת משווים מראה תעתועים מעורפל בנוסף לאורות האחוריים שיצרו מיסוך פסטלי דהוי ומעושן על הבמה. פסנתר הכנף של מועדון האזור נשלף מאחסונו בשוליה של הבמה והוצב בקדמתה כאשר הקונטרבס במרכז אך מעט לאחור מותיר רחבה שאוישה בידי האורחים שהצטרפו מספר פעמים למופע, מהנגד השני עמדת התופים ולצידה שולחן מקלדות ומחשבים שתרמו את חלקם בשחזור הצליל של היצירות מהאלבום אשר שבע מהיצירות הכלולות בו בוצעו במהלך המופע, הישג והספק נאה למופע השקה שבמהלכו אף הפתיעו חברי הטריו בביצוע קטע חדש בבחינת "אוקי, האלבום הזה כבר יצא מהדפוס, אפשר להמשיך הלאה לאלבום הבא…", האמת שהמופע הקדים את זמנו באשר הנגנים כולם בארץ, את ההשקה מעבר לים בשני הלייבלים שאחראים על ההפצה שם Contemplate Records  ו – Jazz Family באמצעות סבבי הופעות ברחבי הגלובוס הם מתכננים החל מחודש מרץ אל תוך הקיץ. (אל דאגה, תוכלו לתפוס את SHALOSH בתאריך 27 בפברואר בתדר בתל אביב ולמחרת במזקקה בירושלים)

לא ארחיב במלל על האורחים, שהיו טובים, הנשפנים, כל אחד ברגעיו, עמית ואלעד. רק אציין כי זוהר פרסקו ביצע יחד עם הטריו את ח"י פעימות הכל כך מוכר שלו ואת היצירה Brain Damaged Pumpkin Pie מאלבום הבכורה של המארחים שבמהלכה מתן אסייג "יצא" לסולו תופים שהסתיים בשירה קולית של פרסקו את האקורד המכניס בחזרה לתלם, קטע שהדליק אותי (חכם גדול אני, באותה עת ישבתי צמוד לבמה על הרצפה מול פרסקו…).

בקטנה א', SHALOSH לא מנגנים ג'אז, רוק, בלוז, מוסיקה קלאסית תזמורתית, פולק או בארוק, הם פשוט מלהטטים בחוכמה עם הכלים את הצלילים בעולם שבו הנוכחות של האוזניים חשובה ומכרעת.

בקטנה ב', מכיוון שהטריו טרם יצא לדרך מסביב לגלובוס עם מסע ההשקה, עדיין לא שוחרר האלבום להאזנה במחנה הלהקות, נסו להניח עליו יד, עותק פיזי.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות

וידאו Youtube

 

 

וידאו Go Live פייסבוק

 

 

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא