כל הדיווחים בצל המלחמה מרוכזים במדור החדשות

קליפים חדשים

לירון אטיה ושרה דיין – Can’t Help Falling In Love

לירון אטיה (הפיל הכחול) ושרה דיין מכריזים על אהבתם בדואט מופלא לשירו של אלביס פרסלי - Can’t Help Falling In Love

סיפור האהבה של לירון אטיה ושרה דיין נשמע רגיל במיוחד, אבל האהבה הזו לא מובנת מאליה להרבה מהאנשים שפוגשים אותם. השניים החליטו לציין את אהבתם בדואט משותף לשירו האלמותי של אלביס פרסלי – Can’t Help Falling In Love אשר נכתב בידי – Hugo Peretti, Luigi Creatore, George David Weiss והולחן על ידי Jean-Paul-Égide Martini לסרט בכיכובו של אלביס – הוואי הכחולה.

הגרסה הביתית של לירון ושרה יצאה בליוויית קליפ ביתי ששרה צילמה וערכה בעצמה. השיר שנחשף בתחילה רק ברשתות חברתיות הפך להיות ויראלי מאוד וזכה לחשיפה באמצעי התקשורת סביב סיפור האהבה המיוחד בין לירון שנמצא בכיסא גלגלים לבין שרה שחזרה בשאלה לפני כ-3 וחצי שנים.

כך לירון על השיר – "אלביס פרסלי. “יש לי מישהי להכיר לך, נראה לי תתאימו בול כי גם היא נכה” (אמר לי חבר של חבר באיזו מסיבת יום הולדת). “אם את נשארת איתו עוד רגע אחד אנחנו מזמינים לו משטרה הביתה” (אמרו הורים של בת זוג שלי לשעבר כי לא התאים להם שאני בכסא גלגלים). “כל הכבוד לה שהיא איתך” (אמר חבר טוב על מישהי שיצאה איתי). “מי זאת? אחותך?” (אומרים אנשים כשרואים אותי עם מישהי ולא מסתדר להם בראש שהיא בת הזוג שלי). “אל תכניסי ראש בריא למיטה חולה, מה את צריכה את זה?” (המשפט האהוב ביותר על רוב האנשים בעולם לומר למי שיוצאת איתי). אלה רק חלק ממש קטן מהמשפטים הרגילים שאני שומע באופן קבוע ב-15 שנים האחרונות. אנשים כאילו בטוחים שהם יודעים איך אהבה צריכה להיראות, ואוי ואבוי אם חס וחלילה הדברים יראו אחרת. את שרה הכרתי לפני חצי שנה, נפגשנו ולא היה כל-כך לאן לצאת (סגר וזה) אז עשינו דייט בבית. היה כיף, דיברנו, שתינו יין ואז הערב התדרדר קשות לערב קריוקי ביתי. כמובן שכמו שני פחדנים שנינו בחרנו לשיר רק שירים שלא מגיעים בהם לתווים גבוהים, כדי שחס ושלום לא נזייף את החיים ונעשה בושות ביום הראשון בו נפגשנו. אחרי כמה שירים שרתי איזה שיר של אלביס פרסלי שאני תמיד אוהב לשיר כשאני עם עצמי, בערך שבוע אחר-כך שרה שאלה אותי מה זה השיר ההוא ששרתי באותו ערב וזמזמה חלק קטן ממנו. אמרתי “מה? את מתכוונת לשיר פולינג אין לאב וויט יו? לא הגיוני שאת מתכוונת אליו, זה השיר הכי מוכר בעולם”. ואז שרה אמרה לי “כן… אבל לא שמעתי אותו אף-פעם והוא ממש ריגש אותי”. הסיבה ששרה לא הכירה את השיר היא כי שרה חזרה בשאלה לפני 3 וחצי שנים. היו לה חיים אחרים, לחלוטין – ספרים אחרים, גיבורים אחרים, ממתקים אחרים ושירים אחרים. כל מה שהוא נוסטלגיה בשבילנו היה לה חדש בטירוף, כולל השיר הזה. שרה ואני ביחד כבר כמה חודשים, שנינו עברנו דבר או שניים לפני שנפגשנו אז זה ממש כיף הסיבוב שני הזה. אני אוהב אותה, היא ממש פתחה לי את הלב אחרי שכבר חשבתי שלנצח הוא יהיה מלא בשריטות, בורות, אבק ומנעולים. החלטנו להקליט את השיר הזה, ולצלם אותנו בקליפ, גם כדי שיהיה לנו זיכרון נחמד וגם כדי להזכיר לכולם שאהבה באה בכל מיני צורות ודרכים. לא משנה אם זה גבר עם גבר, אישה עם אישה, גבוהה עם נמוך, חילוני עם דתיה, נכה עם לא נכה, לא משנה, זה באמת לא משנה, האהבה גדולה יותר מכל הקשקושים האלה. ואתם, אם אתם עדיין מחפשים, תדעו שזה בדרך. רק תשמרו על הלב פתוח. ערכה ושרה הכי יפה בעולם – שרה דיין"

והרי אי אפשר בלי השוואה למקור…

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא