כל הדיווחים בצל המלחמה מרוכזים במדור החדשות

חדשות הסצנה

נדם קול צלצול הפעמונים

הבוקר הלכה לעולמה הזמרת והמשוררת אהובה עוזרי בגיל 68 לאחר מחלה קשה. קוים לדמותה.

אהובה עוזרי, כלת פרס מפעל חיים. צילום: יובל אראל
אהובה עוזרי, כלת פרס מפעל חיים. צילום: יובל אראל

אהובה עוזרי, זמרת, פזמונאית, מלחינה, מוזיקאית, מעבדת מוזיקלית ומורה לפיתוח קול ישראלית. כלת "פרס אקו"ם" בשנת 2008 וזוכת פרס "מפעל חיים" של אקו"ם בשנת 2016 הלכה הבוקר לעולמה בתל השומר לאחר שלפני כשלושה שבועות אושפזה בעקבות התקדמותה של מחלת הסרטן שהתפשטה בגופה.

אהובה נחשבת ל"אמא" של הזמר המזרחי בארץ כאשר כבר בשנות השישים המוקדמות החלה ליטול חלק כזמרת ב"חפלות" בשכונת כרם התימנים שם גדלה ובהמשך הפכה לזמרת מקצועית שהחלה להשיק אלבומים שהפכו לנכסי צאן ברזל בזמר המזרחי, ובכלל בפס הקול הישראלי.

באופן אישי פגשתי באהובה עוזרי מעת לעת במסעדת החומוס והפול של שלמה ודורון בכרם התימנים, שם אני נוהג לנגב מנה בכל הזדמנות שאני בסביבה. אהובה, שאחיה היה נוהג לסייע למנהלי המסעדה, הייתה יושבת שם במה שנקרא, "הפרלמנט של הכרם" בבקרים לשיחות על דא והא.

אהובה עוזרי, השקת האלבום
אהובה עוזרי, השקת האלבום "מעלי דממה". צילום: יובל אראל

בעקבות השקת אלבומה האחרון "מעלי דממה" שאת השקתו סיקרתי, תפסתי שיחה עם אהובה שאת רשמיה תיעדתי – "אני אתחיל ואפתח בכלל בשיחה שתפסתי עם אהובה ב"פול של שלמה ודורון" בכרם בתחילת השבוע, אהובה שגרה בחלקו הצפוני של הכרם נמצאת כמעט מידי יום בפול, לפעמים גם נותנת יד עם אחיה במיון הגרגרים של הפול מדאמס הקטנטנים, עיניה של אהובה נוצצות כשאנו משוחחים על האלבום החדש "מעלי דממה", אחרי שאהובה מעבירה לי בתקציר את קורותיה משנות השבעים כשהכל החל לפרוח כאן בכרם, המוסיקה, אהובה אומרת לי – "כל מה שהיה אז, מהמשוררים הגדולים כשלונסקי למשל, לקחנו והפכנו אותם לשלנו, מזרחי, תמלילים בשפה עשירה". היא מאזכרת את המחלה הנוראה, הניתוח, ההכרח להפסיק לשיר, אבל להמשיך ולכתוב, ומספרת לי עוד על ניצן זעירא, על הפרויקט במסגרת עבודה עברית, והנה היא שוב שרה, אהובה – "ישבתי עם שאול בסר, הלחנה והפקה של סקיצה בה אני שרה, ושלחתי לניצן, חששתי אבל הוא אהב ואמר מיד- קדימה להמשיך", והיא ממשיכה ומספרת על הכתיבה שלה, לכל מוסיקאי, והם כולם התארחו בביתה, הגישה שלושה שירים לבחירה, ולבסוף שרה שיר אחד בעצמה, לבד, אהובה אומרת לי "אני המוסיקאית היחידה בעולם שעברה ניתוח כריתת מיתרי קול שמבצעת שירים!", עוד אנחנו משוחחים על הא ודא, אני מספר לה על הבלוג וההופעות שלה שסוקרו בו, על גרסאות המחווה לצלצולי פעמונים, והיא שוב מספרת לי "שתדע, אני עובדת עכשיו על אלבום שלי, אישי, חדש, בו אני ממשיכה לשיר" ואני שואל – והופעות? ואהובה – "בטח, הופעות עם הרבה אורחים, שילוו את מסע האלבום".

המשכתי לעקוב אחר פועלה של אהובה וכאשר הוחלט כי תקבל פרס "מפעל חיים" מאת אקו"ם לפני כשנה, נסעתי עד פתח תקווה (!) כדי לתעד את הרגע…

אהובה עם דקלון וסגיב כהן. צילום: יובל אראל
אהובה עם דקלון וסגיב כהן. צילום: יובל אראל

בכלל, פינה חמה מאוד שמורה אצלי ובבלוג בכלל לזמר התימני. עניין שלבטח הקוראים הוותיקים כבר מודעים לו, כשאהובה התארחה במופע של ידידה מכרם התימנים דקלון ושותפו סגיב כהן, דאגתי להפגין נוכחות. כאשר נודע לי כי אהובה עוזרי אמורה להופיע בשכונת מגוריה הנוכחית, נווה צדק, בבית "נווה שכטר" ולארח את רביד כחלני, פניתי לידידי אליצור ראובני בבקשה להגיע למופע ולתעדו, הייתה לי מן תחושה שכזו, שאסור להחמיץ זאת, מעבר לעובדה שהמפגש עצמו נחשב בעיני למפגש צמרת בזמר התימני. אבל על כך רשות הדיבור לאליצור ראובני – "אהובה עוזרי לא איתנו, את אהובה עוזרי הכרתי לפני למעלה מארבעים שנה. כבר לפני שחרורי מצה"ל עסקתי בצילום עיתונות והתחלתי את דרכי הן בעולם הבידור והן בעולם הספורט. התמזל מזלי שאחיי הגדולים, בעלי חברת המוסיקה וההפקה "האחים ראובני", קיבלו לידיהם את הזמרת אהובה עוזרי שהחלה את דרכה בתקליט ראשון "היכן החייל" שיצא בזמנו בחברת גל-טון, תקליט שזכה להצלחה בז'אנר המזרחי שהיה יחסית בתחילת דרכו.  מבחינתי אין ספק שאהובה עוזרי הקדימה את זמנה, התמזל מזלנו כאמור שההחלטה של אהובה וחברת גל-טון כי התקליטים הבאים יופקו בידי "האחים ראובני", מדובר היה אז בחברה צעירה אך תוססת ודינמית שלימים הפכה למרכיב חשוב מאוד בתרבות המוסיקה הים-תיכונית בישראל. אהובה הגיעה לחברה עם הרקורד המוצלח של האלבום "היכן החייל" ובן לילה שינתה פאזה והתקליט השני כבר יצא בהפקה גדולה, עשירה ואיכותית והיא "החלה לשחק במגרש של הגדולים", האולפנים הטובים ביותר באותם ימים, אולפני "קולינור" עם הטכנאי דודי רוזנטל (שנמנה על בכירי טכנאי הקול באותה עת), עם מוזיקאים מהשורה הראשונה, ואני כצלם צעיר וחדש הייתי אמון על צילום העטיפה, לא הרבה יודעים אך בשנת 1976 היה זה צילום העטיפה הראשון שעשיתי בחיי. האלבום השני של אהובה, שלימים באו בעקבותיו מאות עטיפות לאלבומים נוספים של זמרים מזרחיים.

התרגשות רבה הייתה לי לפתוח בקריירה של צלם עטיפות ויניל שערגה גדולה קיימת היום אליהן בקרב הקהל הישראלי. צילום עטיפה בגודל של 30 על 30 היווה בעצמו תעשייה ענפה שלצידה התפתחו צלמים גרפיקאים ומאיירים רבים. אהובה הייתה אז מאוד פסיבית בהחלטות לצילום העטיפה, כל כך צנועה, כל כך שקטה, כל כך צייתנית, שלא התערבה בכלל בהחלטות,  והביעה דעתה ברכות ובשקט.

חלומות בגן עדן, צילום העטיפה אליצור ראובני
חלומות בגן עדן, צילום העטיפה אליצור ראובני

אהובה ידעה להודות לכל מי שסבב סביבה בהפקה והייתה מלאת גאווה על הפקת התקליט השני שהיה למעשה הראשון בחברת "האחים ראובני", האלבום זכה להצלחה רבתית ובעקבותיו באו עוד אלבומים נוספים שקבעו את מעמדה בזמר המזרחי. כן, כך קראו לזה, הזמר המזרחי, שהיה מושמע בימים ושעות מסוימות בתכניות מסוימות ובתחנות מסוימות, "גטאות" קראנו לאותן תכניות. כמה מצמררת הקונוטציה במושג "גטאות", אך כך הרגישו באותם ימים אנשי הזמר המזרחי. ארבעים שנה אחרי, עם לכתה של אהובה, כשהיא זוכה בכל הוקרה אפשרית. לראות היום את אותם "אשכנזים" של אז, שסלדו מהמוזיקה, ואת צאצאיהם רוקדים לצלילי שיריה ומדקלמים כל מילה בעל פה, היווה לאהובה שמחת חיים וניצחון אישי.

 

לפני כחודשיים נקראתי על ידי יובל אראל מנהל הבלוג להגיע לנווה שכטר שם עמד להתקיים מופע של אהובה עוזרי יחד עם הזמרים רביד כחלני ושירה אברהם. לא היססתי, שיניתי תכניות ונסעתי לצלם את אהובה בערב שלצערי הפך עבורי לערב פרידה מאהובה שבינה לבין המוות הפרידה הופעה אחת נוספת. כבר בתחילת הערב בחזרות עוד לפני עלייתה לבמה היא חיבקה אותי ארוכות ואמרה לי שהיא מאוד שמחה שהגעתי לצלם ולחשה באוזני – "תהיה לך מזכרת ממני", היא כבר ידעה שימיה ספורים. הערב עצמו היה בלתי נשכח עם הופעה מדהימה, של אהובה, רביד ושירה, ערב שריגש אותי ביותר והותיר את חותמו בי לזיכרון שאותו אנצור. כאחד הגדולות ששיתפתי עימן פעולה."

 

האלבומים של אהובה עוזרי

 

 

כמה רגעי וידאו שתועדו במסגרת הבלוג

 

 

 

 

 

 

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא