כל הדיווחים בצל המלחמה מרוכזים במדור החדשות

סיקור הופעות

איפה? הילד, התבגר

מופע לציון שלושים שנות פעילות מוזיקלית והשקת האלבום החדש "מתוק בחשיכה" ללהקת איפה הילד, חמישי, 30.03.2017, מועדון בארבי, נכח תיעד ומדווח – יובל אראל, ווידאו – אדוה אראל.

חמי רודנר, איפה הילד, השקה. צילום: יובל אראל
חמי רודנר, איפה הילד, השקה. צילום: יובל אראל

אלף איש מייללים, שואגים, מניפים ידיים למעלה, שרים בקולות רמים, חוגגים את ילדותם במסיבת כיתה יא' הכי לוהטת בעיר, אין לי הגדרה יותר טובה למה שהתרחש אמש במועדון בארבי כאשר חמי רודנר וחבריו ללהקת איפה הילד חגגו את נעוריהם

כאנשים בוגרים שרוצים לשוב לימי התיכון האבודים – "…אתם מחזירים אותנו לגיל 17!!…" כך קרא חמי רודנר לעבר הקהל שניה לפני הצטרפותו של עופר מאירי למופע.

לפעמים זה כיף, ככה, להשליך מעליך את כל שכבות השנים, המחויבויות, המסגרות, לחוש צעירים שוב, ימי התיכון שכאלה, עדת נשים עומדת בשולי הבמה ומשחררת יללות כאילו והיו להקת זאבות ביער השחור, הקהל שממלא את החלל של מועדון בארבי מורכב מאנשים בשנות הארבעים לחייהם בממוצע. לא ממש הנערים שרקדו והשתוללו בימי הזוהר של ההרכב, יש כבר פסי אפוריזם בשערם…

עוד ערב בבארבי, עוד מופע המחבר את הקהל לצלילים, מועדון הרוק הישראלי של אלפיים ושבע עשרה מתחבר עם מועדון רוקסן של שנות התשעים המוקדמות במאה שעברה, שלושים שנות רוקנ'רול. בין לבין הספיקה להקת איפה הילד להתפרק, איש איש למחוזות התעניינותו, לחזור שוב לפני עשור ולהישאר בתווך של הסקאלה הנוכחית.

החיבור הנוכחי של חמי, חבריו ללהקה והמפיק המוסיקלי עופר מאירי יצר תובנות חדשות, שאפשר לחבר בין אלקטרוניקה עכשווית לרוקנ'רול בסיסי של הניינטיז, הנה כמה מילים שכתבתי בעקבות האלבום – "להקת איפה הילד משיקה אלבום חדש – "מתוק בחשיכה", השישי במספר, האלבום כולל עשרה שירים חדשים שכתבו והלחינו חברי הלהקה בהפקתו המוסיקלית של עופר מאירי. מדובר באחת העבודות המוסיקליות המצוינות שילדי דור התשעים יוצרים תחת ידיהם דווקא במאה הנוכחית, הבשלות המתחברת עם ההפקה האלקטרונית של מאירי עושה רק טוב ומשביחה את המשובח מאיליו."

 

 

בדוכן המוצב בכניסה לבארבי מנצח יואל ממן, מלך המרצ' של הסצנה על המוצרים, עותקים חדשים לאלבומים במתכונת דיסקים לצד חולצות טריקו עם לוגו האלבום החדש, כניסה לאווירה, האולם החשוך עצמו מתחיל  להתמלא אט אט, להקת חימום לא מוכרת מרעישה על הבמה, בשעה עשר המוסיקאים עולים לבמה וההצגה מתחילה, המופע מתפרס על פני שעתיים תמימות, עד חצות, עשרים שירים כולל ההדרן, המרפרפים על פני הלהיטים הגדולים של הלהקה לצד חומרים מהאלבום החדש, שורת המנונים דוגמת "הביאו את הסתיו", "לבן בחלום שחור", "נפלת חזק", "העצב שלה", "מה שעובר עלי", מתחברים לחדשנות בתבלון אלקטרוני של עופר מאירי עם "גוונים של זהב", "רומנטיקה", "שיר לאוהבים", "רגע לפני", שילוב חכם המציג ומגיש תמונת מצב המסכמת את שלושת העשורים והמעמד העכשווי, איפה הילד מוכיחים כי נוער הרוקסן עדיין יכול לומר מילה או שתיים ולהישאר במרכז הבמה. אין לי הרבה שעות טיסה עם הלהקה, יותר מופעי סולו של חמי כאורח באירועים שונים, זו פעם שלישית או רביעית שאני חווה את הילד כולו, רוקנ'רול!

לבסוף עוד כמה מחשבות בקטנה – חמי רודנר הוא אחד מאבות המזון של הרוק הישראלי, העברי. יעל פלדינגר סולנית פוטוטקסיס מצטרפת כאורחת למופע, עם כמה שאני כל כך מעריץ על אמת אותה ואת להקתה שסגנונה רחוק מאוד מהרוק של רודנר, לא ממש הבנתי את מהות החיבור באספקט המוסיקלי, אולי זו סתם סיבה למסיבה. עופר מאירי, המפיק המוסיקלי המצטרף אף הוא בשלב מסוים למופע, לוקח את ההרכב מלהקת רוקנ'רול בסיסית להרכב יותר הרמוני עם שטיחי קלידים מרוככים הממיסים קמעה את הגיטרות הצורמניות, רוק מתקדם בנוסח המאה העשרים ואחת? כיוון חדש היוצא לפועל מהאולפן אל הבמה ומעמיד בלייב את השירים החדשים.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

וידאו, צילום: אדוה אראל

 

 

 

 

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא