כל הדיווחים בצל המלחמה מרוכזים במדור החדשות

פס קול שבועי
כולל וידאו

זיו קורן וקרן פלס – ימים אחרים

יצירה אודיו ויזואלית של שני אמנים המתחברים עם אומנותם - ימים אחרים

שורדים את סוף העולם – במרס 2020 החלו בתי החולים להיערך למלחמה בווירוס מסתורי וקטלני שאיים לשנות את פני האנושות. באותה תקופה הצלם זיו קורן קיבל החלטה: לתעד את המגפה מקרוב. הוא היה הצלם היחיד שנכנס למחלקות הקורונה בבתי החולים. היה עד לכאב הגדול של המאושפזים, לסבל ולבדידות של חללי המגפה ושל בני משפחה שלא נפרדו מיקיריהם, וגם לרגעי חסד – כשהערבות ההדדית, הנתינה וההתנדבות זקפו ראש.

ביצירה חדשה משלבת קרן פלס, חברתו הקרובה של קורן, הקרנות של צילומי המגפה שלו, קטעי אודיו שלו שהקליטה וערכה לכדי תסכית, ונגינה חיה. על הבמה, לצד הרצון להאיר את רוח התקופה המכוננת, מבקשת פלס לפנות מקום למלאכתם של אלה העוסקים בתיעוד, ויוצרים ארכיון היסטורי המציג את הפסיפס האנושי של הארץ הזאת.

כך קרן פלס על היצירה – "גאה למסור לידיכם את היצירה הכי חשובה שעברה תחת ידיי, שיר הלל לאנושיות ולחמלה של אנשי הארץ הזאת. ״ימים אחרים״ הוא אלבום תמונות מולחן מתקופה בלתי נתפסת שלכד הצלם זיו קורן בעדשת המצלמה שלו והביא אלי, להביא אליכם, להעביר את זה הלאה. בדומה לאלבומי התמונות שאמא שלי הכינה לי פעם, והיום מדפדפים בהם אורי ולונה, להשקיף אל ילדותי, אספנו שברי זכרונות מהתקופה השבורה הזאת. זוהי הצצה אל האנשים שמאחורי הסטטיסטיקה, פגישה עם הגיבורים השקטים שהעניקו תקווה לכל אלה שלא יכלו אפילו להשמע קול או לבקש, מאחורי חליפות ממוגנות, במסדרונות הפחד מהלא נודע, בעולם שהתהפך על הראש, רץ זיו קורן עם מצלמה ישר אל המקום ממנו כולם בורחים. נפגשנו בסטודיו עם מיקרופון, תמונות ופסנתר. היצירה הזאת היום אולי כבר נראית כמו סרט מדע בדיוני, אבל רק אתמול עוד השתוללה פה מפלצת קורונה ברחובות והפרידה בינינו. גם ״דרך הפחד מצאנו כוחות להיות יחד שבירים״. תודה למשפחות שהסכימו לחשוף את היקר מכל, ברגעים אינטימיים של מוות ולידה, כדי שילדי העתיד יוכלו לדפדף יום אחד אחורה, אל עברנו. בתקווה ל״ימים אחרים״ "

הקליפ הוצג לראשונה בפסטיבל ישראל, יולי 2021 במופע  קשרי רוח – ערב #1. עריכה – נדב אלוביק.

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא