כל הדיווחים בצל המלחמה מרוכזים במדור החדשות

סיקור הופעות

מוש בן ארי – אספר לך הכל

מופע צהרי שישי של מוש בן ארי במועדון זאפה בתל אביב, אורחת – עדי אולמנסקי, תומר גילת מצטרף לקהל ומביא לקוראים את החוויות, התובנות, המראות והקולות.

חג שבועות ממש בתחילת האלף החדש, חם, אבל באמת חם, אנחנו נמצאים ליד גבעת עדה, פסטיבל שנטיפי, זו כבר מסורת כל חג שבועות, וכל חג שבועות אותו סיפור… חם בצורה חריגה. צהריים, הופעות הערב הגדולות היו אתמול ויהיו גם מאוחר יותר, מה עושים? נזרקים באוהלים או פשוט מדדים בין הבמות? מזל שלבמה הקטנה יש צילייה עצבנית, בדיוק התחילה הופעה אז נכנסנו, הופעות צהריים, אומנים קטנים, יכול להיות טוב וגם יכול להיות מוזר, ככה זה בפסטיבלי מוזיקת עולם.

קיצר, המקום כבר היה מלא, גם יחסית לזה שהיה חם, עומד בחור עם גיטרה אקוסטית לבד על הבמה ושר וכולם מקשיבים, התקרבנו ואז ראינו שזה אחד הסולנים של להקת שבע, כולנו מכירים את מוש בן ארי, אמנם הרכב גדול ומרובה זמרים אבל הוא תמיד בלט שם, כריזמטי בטירוף.
ברור שנשאר להקשיב, ברור שזה יתפוס אותנו, אפילו שאלו לא בדיוק שירי אהבה לאמא אדמה ולרוח העוטפת אותנו.

כמעט עשרים שנה קדימה, אין שנטיפי, אין שבע, יש מוש בן ארי, שומר על הגחלת של הדור שלנו, ממשיך ליצור מוזיקה עם אותה נשמה שהיתה גם אז בתחילת הקריירה המוזיקלית שלו ואנחנו אוהבים אותו על כך.

שישי בצהרים בזאפה תל אביב, כולנו מתכנסים מוקדם לתפוס מקום טוב באולם מלא זויות. מוש בן ארי בסיבוב הופעות חדש, טריו אקוסטי – "אספר לך הכל", שלושה אנשים בלבד על הבמה, מוש והגיטרה, רועי זוארץ על הפסנתר ושחר קצ'קה על כלי הקשה, אקוסטי על אמת.

את מוש בן ארי יצא לי לראות כבר לא מעט פעמים במשך השנים שעברו, ברובן הופעות גדולות, מרובות נגנים, אורות ותצוגות וידאו מרשימות. אין ספק שאלו הופעות ששווה ללכת, שמח, כיף, צבעוני, באמת חוויה. אבל הפעם אנחנו בגיוון, לחפש את המקורות שלנו, את התמצית של השיר, את מהות החוויה המקורית וגם קצת לחזור אחורה בזמן לאותה אווירת ה"משפחה אחת גדולה" של פסטיבלי הטבע.

אחרי שרועי זוארץ פתח את ההופעה עם סולו פסנתר, עלה מוש בן ארי ותפס את מקומו במרכז הבמה וישר לעניינים – "משא ומתן" ואחריו "את" אנחנו בקצב הנכון, הכל באמת נשמע חי, שני אנשים על הבמה, פסנתר דומיננטי ונפלא עם גיטרה אקוסטית קצבית וקול מרשים, מה צריך עוד?
כלי הקשה, שחר קצ'קצה מצטרף בשיר השלישי ואנחנו נכנסים ליותר קצב, עוד כמה להיטים ושירים ותיקים שנשארו בצד הדרך, באמת אין על מוש, יושב במרכז מנגן בביטחון, שר בקלות ועם זאת בצלילות, מלא כריזמה מבלי להתאמץ, פשוט כיף לשבת לראות אותו על הבמה. וכן גם כאן המקום לציין ששני חבריו לטריו, רועי זוארץ ושחר קצ'קה אשר מלווים אותו כבר לא מעט שנים, נתנו עבודה מופלאה, זה לא רק "בוא ננגן עם פחות כלים את אותו שיר", יש פה עיבודים, אילטורים, זרימה מוזיקלית אינטימית שיכולה להגיע רק מטריו שכזה.

והנה הגיע תור האורחת, במסגרת סיבוב ההופעות הנוכחי מארח בכל פעם אומן אחר, בעיקר מהסצנה האלטרנטיבית הישראלית. הפעם הופיעה איתו עדי אולמנסקי.
עדי אולמנסקי למי שלא מכיר כבר פעילה לא מעט שנים בתעשייה הישראלית אך בעיקר העולמית, בשילוב של סגנונות, היפ-הופ, אלקטרו ופופ היא יוצרת על פי רוב באנגלית, אנחנו מכירים אותה בעיקר בזכות כמה שירים שנוגנו לא מעט ברדיו בארץ – Snow ו- Bombs Away. ממש בשבועות הקרובים היא משיקה דיסק חדש שזו בכלל סיבה להכיר יותר טוב.

את עדי אולמנסקי אירח מוש בן ארי לשלושה שירים, "בואי ונעוף" "דרך" של מוש ואת השיר "Bombs Away" של עדי אולמנסקי וכאן באמת לראשונה יצא לנו לשמוע את השיר מופשט מכל צליל אלקטרוני, מה שגם הדגיש את יכולות השירה של עדי אולמנסקי שבהחלט הרשימו.

בכלל, לא כל כך פשוט להתחבר ביחד לדואט, אפילו ששני הזמרים חברים טובים, לא כל קול מתחבר עם השני, אבל במקרה של מוש בן ארי ועדי אולמנסקי זה פשוט ישב מצוין. למוש בן ארי יש קול מרשים, יש לו יכולות להגיע נמוך וגבוה ותמיד עם עוצמה, החיבור עם עדי הדגיש זה את קולו של השניה, נתן לשניהם אפשרות למתוח את גבולות היכולת שלהם ואחרי שלושה שירים משותפים נשארנו עם טעם של עוד.

מכאן ההופעה המשיכה ברצף של להיטים, שירים כמו "הנה הוא בא", "ממריאים", "Jah is one" ועוד רבים אחרים עשו לכולנו שמח, בין שיר לשיר, מספר משפטים, חצי סיפור וגם סיפור שלם, הכל בנעימים, בהרגשה הזאת שמוש תמיד נותן לנו של ה"ביחד" של "אני פה, בח'ברה שלך", מלא בכריזמה, חיוך כובש, בדיחות והלצות קטנות, ברור שאנחנו נהנים, שוכחים לרגע מסידורי יום השישי.

ואנחנו מגיעים לסוף ההופעה, ירידת הדרן מסורתית לא היתה שם, אז המשכנו ברצף, שני שירים לסיום המופע המוצלח הזה, "ואיך שלא" שאף פעם לא יפסיק לרגש גם אם שמענו אותו עשרים אלף פעם וכדי לסגור מעגל עם תחילת הקריירה "שיר למעלות" שממשיך ללוות את מוש בן ארי ואותנו ביחד איתו כבר כמעט שני עשורים.
לחצו לצפייה גלריית התמונות המלאה

וידאו

תומר גילת

יליד רחובות שעבר לרמת גן , עורך מוזיקלי ו-DJ בעבר אמן, מעצב ומנהל קראיטיב בהווה. צלם מוזיקה, כתב ומנהל מגזינים דיגיטליים.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא