כל הדיווחים בצל המלחמה מרוכזים במדור החדשות

סיקור הופעות
כולל וידאו

משינה, המכונה, ללא חשמל

מופע unplugged של להקת משינה במועדון בארבי ת"א, מוצ"ש, 07.01.2012 22:15, היה, שמע, צילם ומספר, מפנק בכמה אנקדוטות – יובל אראל ל"עכבר העיר", "חדשות המוסיקה", "רדיו 106 קול עמק יזרעאל" ו"הבלוג של יובל אראל".

משינה unplugged בארבי ת"א. צילום: יובל אראל
משינה unplugged בארבי ת"א. צילום: יובל אראל

המכונה

להקת משינה נחשבת בעיניי רבים כלהקה של המדינה ואחת הלהקות המשפיעות והחשובות ביותר שקמו בישראל. הלהקה, שכבשה כל במה אפשרית בשנות התשעים, הגיעה להצלחה מסחררת ולא הצליחה לספק שובע לקהל הישראלי. הלהקה התפרקה בשנת 1995 לאחר מספר הופעת ענק בפארק הירקון.

בשנת 2003 הודיעה הלהקה במסיבת עיתונאים רשמית כי היא שבה לפעילות וחוזרת עם אלבום חדש. דור חדש של מעריצי "משינה" נוצר, והצטרף לדור הוותיק שלא שכח את הלהקה מעולם. מאז חזרתם הספיקו חברי הלהקה להוציא שני אלבומי אולפן ואלבום אוסף.

כאשר נודע לי כי חברי להקת משינה אמורים לצאת בסדרת מופעים חדשה בחורף, בררתי מתי והיכן, קיבלתי טיפ משמעותי – תמתין לתחילת ינואר, יש הפתעה. ואכן כאשר פורסמה הכוונה לערוך מופע unplugged בבארבי, דאגתי לשריין עצמי לכך – החוויה המשינאית  מגיעה לבארבי במודל מופעים בלתי חשמליים בסגנון  MTV .

יובל מאחר בגלל הילד, אלישע בקהל...צילום: יובל אראל
יובל מאחר בגלל הילד, אלישע בקהל…צילום: יובל אראל

משינה שלי

משינה שלי מתחילה אי שם בראשית שנות השמונים כאשר חוף הילטון היה הבית או לפחות המקום בו רובנו שרצנו, במים כמובן, בין הגלים, גם שלומי ברכה היה שם, בין גל לגל, הספיק להביא עמו חבר, יובל, הם התחילו להתעסק במוזיקה, החלו להופיע בפינגווין, בימים ההם, כשהסצנה רק החלה להתעורר, עוד לא סגורים על עצמם. בבקרים גולשים בים, בערבים מתחרעים בבילויים ומסיבות.

 

שלומי ויובל, משינה על הגג, 2004. צילום: יובל אראל
שלומי ויובל, משינה על הגג, 2004. צילום: יובל אראל

משינה של כולם

מרוץ השנים ממשיך, הלהקה מתפתחת לכיוונים וסגנונות נוספים, ההרכב מתעבה עם אבנר חודורוב, בשנת 2004 אני פוגש את הלהקה שוב, הפעם על גג בניין משרדים במתחם החשמונאים בתל אביב, הם עושים את מעשה החיפושיות, מנגנים על הגג, אני כבר מתעסק בצילום דיגיטאלי מקצועי, שורף כמה מאות פריימים על האיוונט, בסוף עוד הספקתי להצטלם למזכרת עם שלומי, עושים את "היי פייב\האנג לוז" של הגולשים. משינה כבר מזמן הפכה ללהקה של המדינה, ממלאת פארקים, אצטדיונים, אולמות, חופי הכינרת, צמח ומה לא….

שלומי ואני, משינה על הגג, 2004. צילום: מצלמה שלי, לא זוכר מי לחץ...
שלומי ואני, משינה על הגג, 2004. צילום: מצלמה שלי, לא זוכר מי לחץ…

ההערכות

ההופעה תוכננה בסימן השקת מארז כפול של מיטב להיטי הלהקה מכל השנים. צוות ההפקה עמל יחד עם אנשי מועדון הבארבי על הקמת  במה מיוחדת במרכז המועדון, עליה תופיע הלהקה, והקהל ישב סביבה בשולחנות אשר יוצבו על כל מפלסי המקום כולל הבמה הקיימת. המועדון עוצב באווירה אינטימית באמצעות תאורה רכה ונרות, שהשלימו את התחושה לערב בלתי נשכח.

חברי הלהקה מסרו לתקשורת – "רצינו לקחת את מופע האנפלאגד שלנו צעד אחד קדימה, להתקרב אל הקהל ולתת להם את תחושת האינטימיות שבלב ליבו של המופע הזה כשהגבולות בנינו ובין הקהל מיטשטשים. ממש כמו מפגש של חברים ותיקים שמנגנים ושרים יחד ".

יובל ויעל, unplugged בארבי ת"א. צילום: יובל אראל
יובל ויעל, unplugged בארבי ת"א. צילום: יובל אראל

המופע

בהודעה על קיום ההופעה נאמר כי בשמונה וחצי יפתחו הדלתות, האמת שרבע שעה לפני כן כבר השתרך תור בכניסה למועדון. כשנכנסתי פנימה אכן הייתה זו הפתעה: העיצוב, הבמה, התאורה, השולחנות מסביב סביב, הכל סיפק אווירה קסומה משהו, אווירה שתתאים למופע המתוכנן.

על חברי הלהקה לא צריך להרחיב במילים, אתם בוודאי מכירים אותם שנים, אוסיף כי שני אמנים הצטרפו למופע, פיטר רוט ויעל דקלבאום, שניים מהמוכשרים בארץ. ורק ארמוז כי איגי, המתופף, עומד להשיק בקרוב  אלבום סולו חדש, שלומי, הגיטריסט לעומת זאת, כבר רץ זמן מה כמפיק של דיה רז.

שלומי ברכה, גולש, מפיק וגיטריסט. צילום: יובל אראל
שלומי ברכה, גולש, מפיק וגיטריסט. צילום: יובל אראל

המופע נפתח באמירה, כן, היה זה השיר "למה לי פוליטיקה עכשיו", להציב קו ברור בין האמנות, המוסיקה ולבין האקטואליה של חיי היום יום, לא מדובר פה במופע מחאה, אלא במופע הנאה, הנאה צרופה. לראות ולשמוע את יובל בנאי, עם כל השנים שמאחוריו, עטור בזקן עבות וכסוף, גופו הצנום, על כסא הבר שהוצב על הבמה, יעל לצדו ושאר הנגנים מולם במעין עיגול, הם ישבו עם הפנים למרכז הבמה, מעת לעת הסתובבו לקהל כך או אחרת, השירים החלו לרוץ.

יובל ויעל ידעו לשלב ולהשתלב יפה מאוד בשירה, יעל החליקה לתוך הסט כמה המהומים משלה, הצליל הדקלבאומי הכל כך אופייני, הקול הענוג שיודע לעלות למעלה למעלה. גם פיטר לא טמן ידו, ואפילו הצטרף בשירה בכמה מהקטעים.

משינה היא מותג ישראלי, משינה אמרה את דברה לעם מעל 20 שנה, משינה עשתה הרבה לרוקנ'רול הישראלי, כיום לא צריך לתבוע מהם מאומה, אין צורך לחדש, אין צורך להפתיע, פשוט תנו את שאתם יודעים הכי טוב, השירים שהפכו קלאסיקה, בביצועים המרגשים, הביצועים שהופכים את הצופים לחלק מהמנון אחד גדול של ישראליות, כי משינה זה כולנו.

סט ליסט:

למה לי פוליטיקה, להתראות נעורים, אישה, בדרך אל הים, פולארויד, את לא כמו כולם, לא יכול לעצור את זה, מעבר להרים, קצוות, מדורה קטנה, התשובה, אכזבה, בספסל מול האגם, אבל אין, נאצר, כולם אומרים לי תיזהר, הכל עוד אפשרי, קאנטרי ג'ו, אין מקום אחר, רני בפריז, נגעה בשמיים, אחכה לך בשדות.

הדרן:

דני, כוכבים, משהו קטן וטוב.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע, אולי תזהו את עצמכם…

תקציר פתיחת המופע בבארבי

קליפ רשמי לסדרת המופעים

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא