כל הדיווחים בצל המלחמה מרוכזים במדור החדשות

סיקור הופעות

פסנתרי קבלת השבת

מופע "שבעה פסנתרי כנף – במה אחת" בניצוחו של גיל שוחט, בהשתתפות שלמה גרוניך, רמי קלינשטיין, ליאוניד פטשקה, מיכאל זרצקל, עמרי מור, ויקטור סטניסלבסקי, אנדי פלדבאו. סולנית – דניאלה לוגסי. צהרי שישי 11.03.2016, היכל התרבות תל אביב. נכח תיעד ומדווח – יובל אראל.

לוגסי ופטשקה, קונצרט צהרי שישי. צילום: שילי אראל
לוגסי ופטשקה, קונצרט צהרי שישי. צילום: שילי אראל

בצידה האחר של הקשת, כך חשבתי לעצמי בליל חמישי, דקות ספורות אחרי שהסתיימה החגיגה במועדון ביהוד עם דקלון סגיב כהן ואהובה עוזרי, לקחת את עצמך לחוויה שונה לחלוטין, מהחום והשמח הימתיכוני תימני אל הקירות ספוני העץ העשיר של היכל התרבות התל אביבי, להאזין ולצפות במעלליהם המוסיקלים של טובי היוצרים והמבצעים מקשת הקלאסיקה ועד המיינסטרים המקומי, מביאים את שמונים ושמונת הקלידים על שבעת האוקטבות שלהם למקומות חדשים.

ההזדמנות לחוות את מופע הפסנתרים בניצוחו של גיל שוחט, נפלה לידי אחרי שזמן רב שמעתי אודות החוויה המיוחדת הזו ממקור ראשון, חפנתי אותה בשתי ידי, בבחינת לצאת קצת מהמעגל של הגיטרה בס תופים הרוקנ'רולי ולטעום "קולטורה".

גיל שוחט והכישרונות הצעירים. צילום: יובל אראל
גיל שוחט והכישרונות הצעירים. צילום: יובל אראל

בשגרה מהווה היכל התרבות התל אביבי בית מקומי לתזמורת הפילהרמונית ושכמותה בקונצרטים מעונבים ועטויי פרוות מינק (בחורף), מעת לעת הוא מהווה אכסניה תל אביבית רחבת היקף למופעי מוסיקת פופ על גווניה, אותם אני מסקר כבשיגרה, אין דין מופע פופ\רוק\ימתיכוני\חו"ל כדין הקשבה והאזנה לנגינה בכלים הקלאסיים, ופסנתר נחשב למלך של כלי הנגינה הקלאסיים, אני יודע זאת מידע אישי, כי בילדותי נגנו בביתנו על אחד שכזה בארבע ידיים, אפילו מצאו את החמש דקות כדי ללמד אותי אחת ולתמיד אקורדים לפזמון ארצישראלי עתיק יומין "עלי עין שוקקה" שמנגינתו מיוחסת ככל הנראה למלחין האוסטרי בן המאה השש עשרה וולפגנג אמדיאוס מוצרט.

שבעה פסנתרי כנף, במה אחת. צילום: שילי אראל
שבעה פסנתרי כנף, במה אחת. צילום: שילי אראל

האמת שכל החפירה הכתובה הזו מגיעה כדי לספר שהמופע "שבעה פסנתרי כנף – במה אחת" שחגג בצהרי יום שישי האחרון את עלייתו בפעם העשרים וחמש מעל הבמות ברחבי הארץ ובפעם השמינית בהיכל התרבות התל אביבי, הנו פרי יוזמתו והפקתו המוסיקלית של המנצח גיל שוחט אשר הנו מעין ילד פלא בתחום המוסיקה הקלאסית שכבר בגיל צעיר מאוד עמל על קומפוזיציות ויצירות מוסיקליות ונחשב כמלחין, יוצר, מנצח ופסנתרן בעל שם עולמי ואחד מתחביביו המוסיקלים הנו ליטול הפוגה מהצד הרשמי, המסורתי קלאסי במוסיקה ולחגוג מפעלי מוסיקה קרוס אובר המשלבים פופ לצד קלאסיקות בהתאמה לציבור הרחב במטרה להנגיש את עלית המוסיקה על שלל רבדיה לאוכלוסיה רבה ככל שניתן ומבלי לוותר על דקויות ואיכות.

גרוניך ופטרושקה, חבר ליצים. צילום: שילי אראל
גרוניך ופטרושקה, חבר ליצים. צילום: שילי אראל

אז מה היה לנו אתמול בשעות הצהריים של יום שישי שטוף שמש של חודש מרץ? פוסעים דרך שלל הפגנות, מייצגים ומייצבים חלקם חברתיים, חלקם פוליטיים השוטפים את הכיכר בין משכן התאטרון הלאומי הבימה והיכל התרבות, מתפללים בסתר ליבנו שקולות המחאה למיניהם לא יחדרו מבעד לקירות ההיכל, ומתיישבים יחד עם עוד אלפיים ארבע מאות ושמונים איש ואישה באולם הגדול, ממתינים למופע.

על הבמה סדורים במעין חצי גורן כשפניהם לעבר הבקסטייג', שבעה פסנתרי כנף, פסנתרים שנשלפו והובאו במיוחד ממקורות שונים, גווני גוונים, הנה בין כל הפסנתרים השחורים ניצב לו אחד בצבע עץ חום טבעי, בפינה מבצבץ גם אחד שכזה בלבן בוהק, האם זהו שלל מחסני ההיכל או שכל נגן הגיע עם פסנתרו האישי מהבית? שאלה טובה.

האורות באולם מתחילים להחשיך, גיל שוחט בחליפת מנצח עטוי בצעיף שחור, שובר מוסכמות מקודש לחול, מלווה בארבעה נגנים צעירים – מיכאל זרצקל, עמרי מור, ויקטור סטניסלבסקי, אנדי פלדבאו, תופסים את מקומותיהם אל מול הפסנתרים, הקהל מקבל את הגב, תכלס, סט מצלמות וידאו קטנטנות המוצבות בסמוך לפסנתרים משדרות את אצבעות הנגנים הנוקשות בזריזות על גבי לוח הקלידים למסכי ענק בצידי הבמה, הטכנולוגיה לטובת החוויה הכוללת של סאונד אנד וויז'ן. גיל שוחט מוביל את המופע תוך כדי הצגת הנגנים ומתחיל להזמין את האורחים החשובים של המופע, שלמה גרוניך, רמי קליינשטיין וליאוניד פטשקה, כל אחד מהם מפגין את יכולותיו ליטול מיצירותיו המוכרות, לחשוף אותן ככאלו שנוצרו על מצע מוקדם של לימודי מוסיקה קלאסית ולהגישם כעת טהורות, נקיות אך מורכבות בשילוב כל הידיים שעל הפסנתרים בהיכל לכדי יצירות מגובשות, עשירות ומלאות שכבות, מוכרות, סוחפות, מזדמזמות (כי כולן מוכרות), מלוות גם בשירה, בצחקוקים והערות מלאות הומור.

קליינשטיין ומור, מזרח ומערב. צילום: שילי אראל
קליינשטיין ומור, מזרח ומערב. צילום: שילי אראל

אך, מעל כל שורת הגברים הזו מגיע מקומה של הגברת, דניאלה לוגסי, זמרת הסופרן שהתפרסמה בין היתר, מעבר לאריות, האופרות והאופרטות בהן היא נוטלת חלק בארץ ומעבר לים כבשגרה, כמי שיודעת להנגיש את הקרוס אובר בין הפופ, רוק ומוסיקה פופולארית דרך יצירות קלסיקה בנות מאות בשנים, הייתי שם, כשדניאלה חגגה את השקת אלבומה המשופע בלהיטים, הייתי שם כשדניאלה הגישה לצידו של זמר הבס בריטון צחי סיטון את מיטב השירים שבוצעו בידי הכוכבים שעלו על בימות עיר ההימורים הנוצצת לאס ווגאס, הייתי שם כשדניאלה חיברה מערב למזרח בקטעי אופרה מצרית.

כשדניאלה לוגסי מצטרפת למופע, היא נותנת שואו של כוכבת אמיתית, מספיקה להחליף מחלצותיה בשלל שמלות התואמות לכל שיר ויצירה בנפרד, הופכת את הפסנתרנים למשרתיה הכנועים היוצקים מצע קלידים מוסיקלי כבסיס לשירת הסופרנו האדירה שלה.

קונצרט הצהריים הזה הופך אט אט לחוויה עשירה הנוגעת לא נוגעת בתחומי מוסיקה רבים ומגוונים, רמי ושלמה לוקחים את להיטיהם ומעשירים אותם, ליאוניד מגיש קשת רחבה של מוסיקליות הנעה מהבארים האפלוליים של הארלם השחורה משנות העשרים עם ראג טיים ובי בופ מלאי גרוב ועד וריאציות קלאסיקות מרומזות, אח, איך אני אוהב את זה, הקריצות השובבות של הקלדנים שבתוך תוכה של הנגינה, יוצרים שכבה על גבי שכבה של וירטואוזיות ומגניבים פנימה אקורד מוכר ופופולארי, מחשבות געגע לג'ון לורד המנוח חולפות בראשי, כן, פסנתרן מוכשר יודע לקרוץ במקום הנכון בשלל הרצינות התהומית והריכוז הרב. הנה כעת גיל שוחט מזמין את עמרי להפגין וירטואוזיות, עמרי מסווג אצלי כנגן הג'אז האתני הכי חזק בשטח, סוחב עמי את החוויות מהמופע שלו במסגרת פסטיבל הג'אז האחרון של תל אביב, את החיבור בין הראג האלג'יראי והג'אז המודרני.

לוגסי, גנבה את ההצגה. צילום: שילי אראל
לוגסי, גנבה את ההצגה. צילום: שילי אראל

אין ספק החוויות המוסיקליות העכשוויות, כאן, כעת, בהיכל התרבות, ממלאים את התובנה ומרכז החוויה במח בעושר מוסיקלי איכותי, היכולות של הפסנתרנים לנוע בטווחי הקשת המוסיקלית גורמים לך לחייך, להתענג, לנוע, לזמזם חרש ואף למחוא כפיים במרץ ברגעים הנכונים. הפסנתר הוא מלך כלי הנגינה, לא פחות משהאריה הוא מלך החיות.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע, צילום – שילי אראל

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע, צילום – יובל אראל

וידאו פייסבוק, טעימות סופרן…

 

 

 

וידאו יוטיוב

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

2 תגובות

  1. יופי של סיקור יובל! עושה חשק לראות את המופע. עם כמות כזו של וירטואוזים אני בהחלט מאמינה שהיתה חוויה מיוחדת ואיכותית.הפוסט משקף את החוויה האישית שלך מהמופע ונראה שהיא היתה טובה וחזקה. תודה

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא