כל הדיווחים בצל המלחמה מרוכזים במדור החדשות

סיקור הופעות

צריך לעשות את זה יותר

לא, אין מדובר בקטעי קריאה מתוך ספרו החדש, השלישי במספר, של אודי שרבני, כדורגלן עבר שמתפרנס מכתיבה על משחקים עם כדורגל וסופר שיודע להעביר את מחשבותיו היומיומיות מהפדחת אל הנייר ובכך להאדיר את הנזק הנגרם לאקולוגיה של כדור הארץ בשל כריתת יערות הגשם עבור תעשיית ייצור הנייר.

אודי שרבני, צריך לעשות את זה יותר. צילום יובל אראל

רגע, למה עניין של השקת ספר קריאה מתחבר לבלוג הזה שעוסק במוזיקה? אולי כי אני מכיר את אודי שרבני עוד מימיו הראשונים של הבלוג כדמות הקוראת מתוך ספרי שירים בקול שזה סוג של שירה ומוזיקה, אמנם די איטית בתכלס ומלודיה מאוד מונוטונית, אבל, הי שירים זה הקטע כאן. באודי המשכתי להיתקל פה ושם, חפשו לבד בבלוג…

מדובר בערב חגיגי לכבוד השקת ספרו החדש, כאמור, של אודי שרבני, "צריך לעשות את זה יותר", ערב שתחילתו התעכבה בשל פקקי ענק שנוצרו בגוש דאנס בעקבות חסימת צירי תחבורה בגלל הפגנת בני העדה האתיופית כנגד המשטרה (מה הקטע בכלל?…) בשעה תמימה, ובמקום להתחיל בשעה שמונה בערב, הכל החל אחרי השעה תשע ולכן החמצתי את השידור החי של "ארץ נהדרת" ונאלצתי לצפות בהקלטה שלה (הכינותי מראש…).

לכבוד הערב החגיגי כינס אודי שרבני כמה שמות מפורסמים יותר או פחות כדי להתארח מעל הבמה במועדון האזור כשהוא מטיל עליהם משימות בתואנה "צריך לעשות את זה יותר". נצפו על הבמה הדמויות הבאות – אסף רייז, אסף ארליך, אסף תלמודי, שלומי שבן, רננה רז, זאב טנא, דן תורן, עמיר לב, אגם אנגלרד ובנות בצריח.

היה תרבותי, מהנה, אפילו נשמעו מחיאות כפיים, לאחר שהסתיים האירוע המתינו אנשי הוצאת הספרים לבאי האירוע ביציאה ואלצו אותם לרכוש עותקים מהספר, הבנתי שהרוב נכנע ללחץ, אני זכיתי מן ההפקר באשר אודי שרבני העניק לי עותק אחד במתנה ואפילו כתב הקדשה אישית על העמוד הראשון בעט, אוהב מתנות יחייך…

האמת שהגעתי לאירוע כדי לתעד אותו במצלמה, אז הנה גלריית תמונות מהאירוע, לא כולל קהל כי הם ישבו בחושך ולמעט מחיאות כפיים לא עשו משהו מועיל או אומנותי במיוחד מעבר לישיבה וצפייה במרחש על הבמה. בתכלס היה נעים רגוע ותרבותי (מציין בפעם השנייה כדי להדגיש זאת…).

לגבי הספר, הוא מכיל 170 עמודים עם מילים מודפסות, מחולק לארבעה חלקים, מוקדש להוריו של אודי שרבני, שושנה ואברהם ניסן שרבני. יצא לאור בידי הוצאת הקיבוץ המאוחד – ספרית הפועלים לאחר שעבר עריכה בידי נגה אלבלך בעוד דוד בן הרא"ש מעצב את העטיפה, אם תבקשו לרכוש אותו אז בטח ידרשו ממכם 84 ₪ כפי שמצוין על גבי חלקה האחורי של הכריכה.

חוץ מזה זה קטע ממש קשה בימים אלו לקרא ספר, כאילו, לפתוח את העמוד הראשון להביט לעבר האותיות ולהתקדם הלאה, אולי מישהו ימציא איזה דיסק און קי בפורמט כמוסת ג'ל כזה שניתן לבלוע ואז כל המילים והמשפטים יחלחלו דרך מערכת העיכול למערכת הדם ומשם לתאי הזיכרון במח?

אה, גם צילמתי כמה קטעי וידאו בסמארטפון, הפרמיום שלי, אז יצא לא רע בכלל.

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא