כל הדיווחים בצל המלחמה מרוכזים במדור החדשות

סיקור הופעות

חגיגת הסהרורים – Lunacidal Tendencies

מופע ההשקה הרשמי והמלא של Lunacidal Tendencies, הרכב הג'אם הענקי, בארבי, 14.11.2012. נכח, צילם, תיעד ומדווח – יובל אראל.

החלום!

אלרן דקל. לונסידל טנדנסיז. צילום: יובל אראל
אלרן דקל. לונסידל טנדנסיז. צילום: יובל אראל

שלושים וכמה מוסיקאים מתכנסים על במה אחת, לא באותו זמן, אך באותו ערב, מתחלפים, משתלבים בווריאציות שונות, כמובן שמנגנים ושרים, שיאו של פרוייקט שנוצר במוחו של בריאן שטיינר, סוג של היפי בן זמננו, שלקח את חלומו בדרך הארוכה למציאות, על איך ומה, ואלי גם למה ומדוע כבר חפרתי בתחילת הקיץ כשהפרוייקט כבר קרם עור וגידים, עוד הצצה מדגמית הייתה בנמל יפו במסגרת סדרת הג'אמים של רדיו 88אפאמ, אמש התרחש הפיק הגדול, ממש גדול, עצום, אדיר, מוטרף, כפי שרק מיסטר בריאן שטיינר יכול לקחת את החלום לעולם המציאות.

"תחילתו של הסיפור הזה לא יכול להיות מסופר. בואו נגיד שאין שום דבר, למרות שכל מה שקיים. כמו ריקנות עצומה על הסף שכולו נולד. הכל עומד להיות בדמיון וכל דבר דמיוני שעומד לקרות. כמו המפגש של הביצית והזרע. כתוצאה מהפיצוץ הבריאה נוצרת ביקום האוהב של הרחם.

זה, עם זאת, אינו ההתחלה האמיתית. התחלה היא וואקום לחלוטין, התחלות אינן כפי שנבקש. אם אנחנו יודעים איך משהו מתחיל אנחנו מרגישים יותר ומסוגלים להבין. מה שאנחנו מוצאים, לעומת זאת, הן לא ההתחלות. להתחלות אין כלום מכך, זהו המקום שממנו כל הסיפורים נולדים. השינה ללא חלומות שממה אתם מתעוררים לתוך עולם של ממש. עם הגעתך לעולם אתה קורא לזה התחלה, אבל אתה כבר באמצע התהליך…"

(כה אמר בריאן שטיינר – הכרות)

מה?

בריאן שטיינר, לונסידל טנדנסיז. צילום: יובל אראל
בריאן שטיינר, לונסידל טנדנסיז. צילום: יובל אראל

אז מה היה לנו? חשש קל שחלק מהקהל לא יגיע בשל המלחמות המתרחשות בדרום (כי תמיד כשיש מוסיקה טובה ההם שם בפרבר הרדיקלי חייבים לעשות רעש ולכלוך) חשש שהתבדה כאשר מאות צבאו על מועדון בארבי שפונק בתפאורה חד פעמית, מתקני תאורה שהצליפו אלומות אור בשתי וערב מימין ומשאל מלמעלה ומלמטה לכל חללו של המועדון, מסכי ענק שהקרינו ווי ג'י דוקומנטרי ושלושים ויותר מוסיקאים שנתנו את כל כולם בחגיגת רוקנ'רול,אמריקנה, קאנטרי, בלוז, פאנקי, סול, פולק ומוסיקה "מלוכלכת, זיעתית, מתנשמת ומתנשפת" כמו שמוסיקה אמיתית צריכה להישמע, להיווצר ולעוף בחלל האוויר אל תוככי האפרכסת האנושית.

למה?

גיבורי גיטרה. לונסידל טנדנסיז. צילום: יובל אראל
גיבורי גיטרה. לונסידל טנדנסיז. צילום: יובל אראל

המודל היוצא דופן הזה קרם עור וצלילים הודות למפגש המוסיקלי בין בריאן ואלרן דקל – סולנה של פנקנ'סטיין ואיש גרוב במלא עוצמתו, החיבור ביניהם הוביל לליקוט של טובי המוסיקאים הנכונים לכדי גדוד המוסיקה הישראלי ששמו בישראל Lunacidal Tendencies, מעין ווריציה על מגמות של חולי ירח…תקנו אותי אם אני טועה…

מי?

מיקה שדה, לונסידל טנדנסיז. צילום: יובל אראל
מיקה שדה, לונסידל טנדנסיז. צילום: יובל אראל

תאכלעס, הערב החל עם חימום לפני הביג איוונט, על ידי ההרכב של Jerry Joseph & Jackmormons, יבוא אישי מפורטלנד, אורגון, ארצות הברית של אמריקה.. ג'רי עושה סוג של אמריקנה, בלוז גרובי והרבה רוקנ'רול צרוד ומלא בירה, עשבים ורוח (למה עראפת, למה? – משפט מיתולוגי מהשוטר אזולאי), ג'רי חגג את הערב עם חולצה של עראפת, כנראה לסמל את העלמותו של ראש המטה הכללי בלגיונות החמאס ואות לבאות…קצת אחרי השעה אחת עשרה החל המופע הגרובי האמיתי שכלל את הרשימה הבאה – שחם אוחנה, אלרן דקל, רונן כוכבי, עוזי רמירז פיינרמן, גבע אלון, שלומי אלון, גדי אלטמן, אייל דיין, איסר טננבאום, שי פרידור, ספי ציזלינג, סער קדם, קותי, קרולינה, מיקה שדה, מתן אשכנזי, דני דורצ'ין, שאנן סטריט, יאיר סלוצקי, בריאן שטיינר ו- Jamie Candiloro

נו?…

מיקה שדה, לונסידל טנדנסיז. צילום: יובל אראל
מיקה שדה, לונסידל טנדנסיז. צילום: יובל אראל

טוב, המופע כלל ביצוע של האלבום שהכנופייה הענקית הזו הפיקה והשיקה לפני מספר חודשים, אך מטעמי לוגיסטיקה רק אמש התאפשר לכנס ולאחד את כל המוסיקאים העסוקים הללו על במה אחת באותו זמן.

ומה עוד?

כולם ביחד - לונסידל טנדנסיז. צילום: יובל אראל
כולם ביחד – לונסידל טנדנסיז. צילום: יובל אראל

מספיק עם המילים, הנה צלילים, תמונות ומראות.

 

 

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע (פייסבוק)

https://www.facebook.com/media/set/?set=a.10151230409599654.479242.721654653&type=1

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע (גוגל פלוס)

https://plus.google.com/u/0/photos/106787235907487860448/albums/5811017482810196417

וידיאו

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא