כל הדיווחים בצל המלחמה מרוכזים במדור החדשות

פס קול שבועי

בואו של האור

חברי להקת הקולקטיב משחררים הבוקר את אלבומם החדש The Coming of Light המבשר שחר של יום חדש, את ההשקה הרשמית הם יחגגו במופע במועדון הבית שלהם – בארבי, במשך יומיים, זאת לאחר שהמופע הראשון הוכרז כסולד אאוט.

אז ככה, ראשית לענייני מופעים – המופע הראשון שהוכרז כאמור כסולד אאוט (950 כרטיסים שעזבו את קופת המועדון לידיהם של הקונים המאושרים) יתקיים בתאריך 26 באפריל, ברכות לברי המזל שהצליחו להניח יד על כרטיס, זה לא פחות זהב מכרטיס למופע של עומר אדם, בתכלס. המופע השני, שבינינו גם אליו כבר הולך ומסתמן צמצום בכמות הכרטיסים שנותרו למכירה, יתקיים למחרת, בתאריך 27 באפריל. אז בעניין הזה חושו אחים חושו, כאן קונים.

The Coming of Light by Acollectiv
The Coming of Light by Acollectiv

ובעצם מהרגע אפשר להתעסק בחתן השמחה, הלו הוא האלבום החדש, המתגנדר בשם רב המשמעויות והתקוות The Coming of Light כאילו והיינו במעמד מפגשים מהסוג הבלתי נתפס במימד בלתי ניתן לתחושה.

כידוע ההרכב עבר שינויים פרסונליים בשנתייים האחרונות מאז שיוסי מזרחי אסף את כלי הנגינה שלו וטס עם זוגתו נינט אל פרוורי לוס אנג'לס (למרות שהוא נותן ידו בהפקות מוסיקליות מקומיות וטוב שכך…), גם לוזיא, המתופף הממש מיתולוגי של ההרכב, יצא לרעות בשדות אחרים, כך שלמעשה הם נותרו ארבעה (כן כן כמו במשפט ההוא של ג'נסיס המיתולוגית בחייה), עידן רבינוביץ השולח אצבעותיו הארוכות לעבר קלידי הפסנתרים, האורגנים, מיתרי הגיטרות, מקלות התיפוף ומתגי המחשוב, אחיו רועי רבינוביץ, אשר אף הוא שולח את אצבעותיו הארוכות לעבר קלידי האורגנים בעוד שפתיו מתגפפות עם סקסופונים, קלרינטים, חלילים לצד פריטה על גבי יוקלילי, חבטות בכלי הקשה וגם סיבוב כפתורים ממוחשבים, עם שני האחים מצוי במקום של כבוד ויש כבוד רועי ריק שמלהטט בינות לגיטרות, בנג'ו, הרמוניקה ושירה, עימם חותם את הצלע הרביעית והאחרונה בשלב זה הבחור הנמרץ עמנואל סלונים המיטיב לנגן בגיטרת בס, גיטרות סתם ובכלל ולתת קולו בשירות.

בימי הסתיו האחרונים הם הכריזו ואף קיימו, מופע חזרה לשטח כאשר מלאו את מועדון בארבי במופע בו בצעו ממיטב הלהיטים המוכרים של ההרכב לצד כמה הצצות לקטעים חדשים לחלוטין.

כעת, בעצם היום ממש, הם משחררים את האלבום החדש, השלישי בטייטל של הקולקטיב בשפה האנגלית, הכולל 13 קטעים, יצירות, שירים, תבחרו אתם את שם התואר הנכון והמדוייק.

האלבום מציג תמונה ברורה, אקלקטית ומתקדמת לעובדה כי הקולקטיב הצליח לספוג את הזעזועים ולמשיך הלאה כגוף יוצר ומחדש, מדובר ביצירה בה נטלו חלק בנוסף לרביעייה המופלאה מספר מוזיקאים טובים ומוכשרים, גיא לנדאו בגיטרות ושירות, דניאל אנגליסטר (ששותף גם בתהליך ההפקה והמאסטרינג) בגיטרות ושירות, גלעד שמואלי בתופים וכלי הקשה, רן יעקובוביץ' בתופים, מאיה בלזיצמן הנפלאה בצ'לו, תומר רוט וליאור גל בשירות.

הקיצר, למה אני מלאה אתכם במילים רבות, אני מניח כאן, ברוח הימים הללו, קישורים לספוטיפיי ולדיזר, עשו בהם שימוש מושכל (ספוטיפיי נותן לכן להסתנכרן בסמארט ויו היישר על המערכת הביתית מתוך הטלפון..)

וכמובן למי שאינו רוצה לצאת מהעמוד הזה ובכלל מהבלוג, מחנה הלהקות עומד לרשותם כאן.

(לגבי ביקורת, נו באמת, מוזיקה טובה היא מוזיקה טובה. תודה)

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

תגובה אחת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא