כל הדיווחים בצל המלחמה מרוכזים במדור החדשות

פס קול שבועי

לנגן עם דולפין*

חכם סיני אחד אמר לי פעם כי העתיד טמון במוזיקה האלקטרונית, כעת אני יכול לומר שהוא צדק ולהסיר את המסיכה מפניו, שמו האמיתי הוא יוני שרוני, אפולוניה הוא שם אלבום חדש שיוני וחבריו שחררו, אלבום הבכורה של גרדן סיטי מובמנט.

אני זוכר זאת ממש כמו אתמול, אחד האירועים בצוללת צהובה ירושלים, חשיפה בינלאומית, חצר המועדון, אוויר ירושלמי מהול בריח בירות, עלים ועשן, אז יוני שחרר את האמרה ההיא שהובילה אותי לעקוב במדוייק אחר הצלילים שגרדן סיטי מובמנט, השלישיה שלו יחד עם יואב סער ורועי אביטל, יוצאי להקת Lorena B הירושלמית, כבר מזמן מוכרת לא רק בסצנה המקומית הנכונה אלא ברחבי העולם במקומות שמוסיקה אלקטרונית עכשווית נותנת את הטון.

את דרכה פילסה השלישייה הזו בחוכמה ובזהירות יתרה כשהם משחררים מעת לעת עותקי EP הכוללים שירים בודדים, רובם ככולם הפכו ללהיטי רחבות ריקודים ומוזיקת אווירה.

Garden City Movement. צילום: יובל אראל

בקטע היותר אמנותי הם אפילו מלאו עד אפס מקום את אחד האולמות של התיאטרון הקאמרי בתל אביב במסגרת פסטיבל הפסנתר, בעוד עדי אולמנסקי, חברתם מהלהקה הירושלמית, כובשת אולם אחר באותו פסטיבל.

אז בימים האחרונים, השבועות האחרונים, שוחרר לאווירו של העולם הווירטואלי והפיזי אלבום הבכורה המלא שלהם, כשהוא שולח אצבעות עסיסיות אל כל הפלטפורמות האפשריות. האלבום הכולל ח"י קטעים מוסיקלים, חלקם כוללים שירות וחלקם אינסטרומנטליים ברובם, חוצים ז'אנרים בסוגת האלקטרוניקה ממוזיקה ניסיונית אקספרימנטלית ועד צ'יל אאוט או דארק אלקטרו, השירות עצמן מהוות חלק חשוב ביצירות כנרטיבים ומסרים.

השורה התחתונה מבחינתי היא בחירה חד חד ערכית ורב משמעית לסמן את האלבום הזה כאלבום האולטימטיבי לחג האביב. קחו זאת מכאן הלאה, חלצו נעליים, שחררו, שחררו ותהנו!!!

*(אפולוניה היא שמה החדש יחסית של ארסוף, עיר חוף שהוקצה בידי הפיניקים בארץ כנען ונכבשה בהמשך על ידי היוונים שכינו אותה על שם האל אפולו שהיה באחד מגלגוליו דולפין, סיפור מעניין שככל הנראה שימש השראה, או שלא, לשלישיית המוסיקאים…)

 

 

 

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

תגובה אחת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא