תודה לאל, זה יום שישי

לא הסרט, החיים, יום שישי ה – 13, שני פסטיבלים, השקה, פריצה ומופע חנות, יובל אראל ושיר "ארנבת" אלוני חרשו את העיר העברית הראשונה, דיווח, תמונות, קולות, צלילים (והסרט, נחפור אודותיו…) 13.11.2015.

הרשו לי להתחיל ישר בחפירה מכותרת המשנה, תודה לאל, זה יום שישי או בשפה האנגלית   Thank God It's Friday הנו שמו של סרט קולנוע שיצא למסכים בשנת 1978 ועסק בסצנת מועדוני הדיסקו, סיפור בו ככבו ג'ף גולדבלום, דברה ווינגר ודונה סאמר ובפס הקול שלו שובצו להיטים מאותה תקופה ואותה סצנה, במיוחד המגה להיט של דונה סאמר – Last Dance  בהפקתו של ג'ורג'יו מורודר המיתולוגי, איך הקטע הזה מתקשר? תלמדו בהמשך…

היום התקיימו ארבעה אירועים אליהם הכניסה הייתה חופשית, החל ממופע השקה לאלבום הבכורה של ריו, צמד הדרים פופ המקומי של אור אדרי וזואי פולנסקי, חגיגת השקת פרויקט הוצאתו מחדש של התקליט של לויטרוס בידי הלייבל Fortuna , מופע מול חנות בדיזנגוף סנטר של להקת הבוהים בנעלים "ועדת חריגים" ומעבר לכביש על הרצפה של חנות המוסיקה האוזן השלישית מופע פריצה להרכב הפסיכדליה TREE בעקבות השקת אלבום החדש לפני כשבוע.

מי שהתנדבה לרוץ בין המופעים ולהביא את החוויות היא שיר "ארנבת" אלוני, שיר מצטרפת לקבוצת האורחים בבלוג המשתפים חוויות ממופעים ברחבי העיר. הנה הדיווח כמות שנכתב:

זה זמן מה שאני מתאמנת על חוויית התרבות שנקראת סיבוב הופעות, לא בהכרח מהכיוון שבאמת הייתי רוצה לחוות אותו, כזמרת שעושה סיבוב הופעות, אבל גם הצורה הזו מענגת למדי- לעשות יום של מעבר תזזיתי בין הופעה להופעה, לתעד ולהישאר- עד הרגע שמרגישה שהגיע הזמן לנוע הלאה. היום היה יום מושלם לסיבוב הופעות…

תחנה ראשונה:

Reo- השקת אלבום הבכורה בכולי עלמא, עם האורחים אסף אמדורסקי, תומר ישעיהו ויהלי סובול.

זואי פולנסקי ואור אדרי המתוקות מההרכב Reo (הכולל גם את ניל קלמן על הסקסופון וחגי פרשטמן על התופים)  עולות לבמה עם טישרטס לבנות שעליהן כתבו בטוש שחור המון פעמים את המילה "אומץ", על שם הלהיט הראשון שהוציאו. ללא ספק, הצפייה בהופעה של השתיים היא גם חוויה סטייליסטית אסתטית שנעימה לעין, כאשר יש אנרגיה מאוד מעניינת בין הבנות- זואי כמו משחקת דמות קפואה ואדישה עם פנים ארוכות, ואור לעומתה חייכנית וקופצנית, דינמיקה שמשרתת ומייצגת היטב גם את האווירה המוזיקלית של ההרכב הזה- מצד אחד משהו מאוד מתוק ותמים אבל מצד שני המון תחכום וקצת קרירות טכנולוגית.

מעל הכל מורגשת מאוד המקצוענות וההשקעה של ההרכב, הופעה מאוד מדויקת, הציוד מתקדם כמו המוזיקה. הכל מתוקתק עד הפרט האחרון.

הקהל היה מוצף בצלמים ומצלמות, אז הרגשתי שיהיה המון תיעוד גם בלעדיי, כבר נהניתי מאוד בהופעה המלאה שהייתי בה בפסאז' ומכיוון שרציתי להספיק להגיע לועדת חריגים בסנטר- עזבתי באמצע, לא לפני שהספקתי לצלם המון תמונות וגם את ההופעה המשותפת עם אסף אמדורסקי שעליו אמרה אור שהוא היווה להן מנטור בהרבה מאוד דרכים- מהסטייל ועד כל פרט במוזיקה, ואכן זה מורגש והחיבור שלהם על הבמה הרגיש מאוד טבעי.

תחנה שנייה:

ההשקה של ההוצאה החדשה לתקליט Levitros, חבורת Fortuna Records, בפורט סעיד.

למרות שמיהרתי להופעה של ועדת חריגים, הרשיתי לעצמי להגיע לפורט סעיד שטכנית קרוב יותר לכולי עלמא, כדי להספיק לצלם מעט כל עוד יש אור יום.

כרגיל, המקום בשישי בצהריים עמוס באנשים יפים שנהנים מאוכל טוב, והמוזיקה שתקלט צח בר הפכה את תל אביב לטברנה יוונית, עם תקליטים שהכל כתוב עליהם ביוונית (עוד לא הספקתי ללמוד) ושמות ששוברים את השיניים אבל המוזיקה מניעה את הירכיים. תקליטים שזו חוויה בפני עצמה לראות את העטיפה שלהם. עזבתי תוך כמה דקות רק כי ממש הרגשתי חייבת לנסות להספיק להגיע לסנטר אבל חזרתי לשעה האחרונה לסט של קלסיקות מוזיקה מזרחית ישראלית, שתמיד כיף לשמוע (גם למשל "פמלה" של בועז שרעבי באנגלית והגרסה של ג'קי מקייטן לזוהר ארגוב).

באופן כללי התחלתי להגיע לתקלוטים של פורטונה רקורדס בזמן האחרון, בעיקר התחברתי דרך המסיבה המדהימה שהם עשו עם תקליטים שהם אספו מרחבי אפריקה, ממגוון רחב של ז'אנרים ומקצבים שהעיפו את השכל. החבורה המדהימה הזו גם יוצרת מוזיקה מקורית וגם כמו חבורה של ארכיאולוגים הם מוצאים מוזיקה נדירה ונשכחת שאיכשהו תמיד נשמעת כל כך גרובית ומותאמת לקהל ההיפסטרי, כזו שאפשר מדי פעם לשחק איתה באפקטים של פלנג'ר ו- EQ, לכדי ליצירת סאונד עכשווי.

כאמור האלבום של הזמר הקפריסאי Levitros היה במוקד החגיגה, שכן הלייבל של פורטונה רקורדס הוציאו מחדש את האלבום, אלבום שמצטרף להוצאות נוספות שלהם – גראציה, צביה אברבנאל באלבומה "שירי לבב", סדנת הג'אז של אלברט פיאמנטה ועוד שלל מטעמים לאוזניים. אפשר להשיג את התקליטים כאן.

תחנה (שלישית):

ההופעה של ועדת חריגים בדיזנגוף סנטר

היו לי כוונות טובות, באמת, אבל לצערי הגעתי הרבה יותר מדי מאוחר ומסתבר שבניגוד לתרבות הישראלית הידועה של איחור ההופעה בשעה לפחות, דווקא הלהקה דייקה בזמנים ואיך שהגעתי הכל כבר נגמר. עד כמה שהבנתי גם רם אוריון הופיע איתם. הייתם שם? ספרו איך היה ושלחו תמונות!

תחנה רביעית:

הופעת ההשקה של האלבום השני TWO של להקת Tree, חנות האוזן השלישית

לפחות בקרבת מקום הייתה הופעה מוצלחת מאוד של להקת Tree, כאלה שאין לי ספק שלו היינו נוסעים במכונת זמן לשנות השבעים היינו יכולים למצוא אותם שם בין שלל השמות שהרכיבו את פסקול הרוק הפסיכדלי של אותם ימים- רוק שהוא מצד אחד נעים לאוזן ורך (מאוד תפס את תשומת לבי עד כמה שמתופף ניגן בעדינות אבל עדיין בהמון דיוק ובמהירות על, מקצבים מורכבים ואופייניים לז'אנר), מצד שני התחושה שהם נשמעים כמו האלבום שקינג קרימזון היו מוציאים אם הם היו מוציאים אלבום ראשוני וניסיוני לפני האלבום המפורסם בעל אותו שם. אם לדייק, המוזיקה שלהם מרגישה לי כמו שילוב של קינג קרימזון עם שלב הקאנטרי בהתפתחות של The Byrds.

ממה שניתן לשמוע באתר הלהקה, האלבום דווקא מאוד עצמתי וחזק, ייתכן שמפאת גודל המקום של ההופעה החליטו להתחשב באוזנינו ולעשות הופעה רכה יותר, אבל ככה זה לא ממש משקף את העוצמות האמיתיות של ההפקה הזו. לפי מה שהם מעידים על עצמם, הם אף פעם לא מנגנים את אותה ההופעה פעמיים, אז כנראה הכל מכוון…

הלהקה מגיעה מקיבוץ גבעת חיים מאוחד, שם ראיתי אותם בפסטיבל שהתקיים לפני יותר משנה, בפעם הראשונה, מלווים את עוזי רמירז. כבר אז מאוד התרשמתי מהיכולות המוזיקליות שלהם והסאונד.

בלהקה חברים האחים נווה ודור קורן (נווה על התופים ודור על הבס), בן גולן בגיטרה ושירה ויאיר ורמוט בקלידים ושירה.

תודה לשיר "ארנבת" אלוני.

על מופע ההשקה של להקת TREE , דיווח כפיר ריפשטוס, לינק. על הפסטיבלים אדווח בכתבה הבאה, יום ראשון, לכשיסתיימו הפסטיבלים…

בקטנה, אני חייב הסבר לקשר בין סרט הקולנוע של שלהי שנות השבעים וליום שישי הזה, ובכן, אין באמת קשר, למעט החיבה למוסיקת הדיסקו, כי ריו מחדשות את הסצנה, רחבת הריקודים…

• לחצו לצפייה בגלריית תמונות, צילום: שיר "ארנבת" אלוני
• לחצו לצפייה בגלריית תמונות, צילום: יובל אראל

וידאו, צילום: יובל אראל

וידאו, צילום: שיר ארנבת אלוני