המופע של דוויין טאונסנד פרוג'קט במועדון בארבי בתל אביב, שלישי, 26.09.2017, אדר אבישר, מבקר הבית, הגיע עד קיר הסאונד שנבנה במועדון. צילום – לאה אבישר.
לפעמים אני באמת מתקשה להבין כיצד ללא כל מסע יח"צ מאסיבי מצליח אומן כמו דוויין טאונסנד, אדם ששורשיו עמוק בהבי מטאל והפרוג מטאל למלא עד אפס מקום את הבארבי (כולל החלל הצפוני) שסגור בדרך כלל.
ממלא ? לא רק ממלא… קהל שמכיר כל מילה במילות השירים הלא קלים של טאונסנד, חלקם מניפים בובות יד בדמותו ומכירים כל אות ותו בסולו שלו או של עמיתיו המזוקנים ללהקה.
אני מביט מסביבי ומתקשה מאד לאבחן את הקהל. ציפיתי להרבה עולים מחבר המדינות והרי הפתעה – היו שם הכל מהכל, צעירים לצד קשישים כמוני, חילונים תל אביבים לצד דתיים. מעריצים שפשוט אוהבים את האיש, ומסתבר שהוא ממש, אבל ממש אוהב גם אותם.
די הופתעתי לגלות את טאונסנד בבארבי. בפעמים הקודמות שנתקלתי בו הוא כיכב באכסניות כמו האלברט הול, שם הגיש מופע שעל גבול אופרת הרוק. ואולי זה סוד קסמו, מעבר להיותו גיטריסט מוכשר ברמות. טאונסנד הינו זמר השולט במגוון רחב של סגנונות – מדום מטאל ועד לפלצט של זמר אופרה. ובכלל טאונסנד הצליח לאחד כל סגנון אפשרי, לעיתים בתו בודד – בלוז, רוק, רוק כבד, פרוג ואפילו נגיעות של ג'אז.
וכל זה בליווי של להקה מעולה עם מתופף בעל רגלים ביוניות שעושה עבודה של שלושים מתופפים בערך.
אבל אסור לטעות, טואנסנד, למרות הצליל המאד כבד לעיתים אינו משחק אותה בפוזה של כוכב הבי מטאל… לא תראה אותו עם רגל על המוניטור עושה כל מיני פוזות של גיטריסט כסאח. להפך.. הוא מתקשר עם הקהל ומפלרטט עימו כאילו היה נגן בלוז במופע אנפלגד אינטימי.
טואנסנד הוא בראש ובראשונה מוסיקאי. מוסיקאי של מוסיקאים. הוא מדוייק מאד, רב גוני בנגינה, ומזמן השאיר את הצורך להוכיח לעולם שהוא :"הטוב מכולם, המהיר מכולם והטכני מכולם", (מה שלעיתים אנו מכנים כאן בביקורות תופעת ה"שופוני"). הוא גם משתדל לא להאפיל יתר על המידה, למרות הכריזמה המטורפת שלו על שאר נגני הלהקה הווירטואוזית שלו (שחלקם נראה כמו העתק של חברי זיזי טופ – ללא כובעי הקאובוי).
לפי הספירה שלי הלהקה ביצעה כ 13 קטעים, חלקם מהאלבומים החדשים. לגבי שיאו של הערב היה בביצוע מאד מאד מדויק של "סופרקאש". לעיתים היה נדמה שהביצוע בחיי התעלה על ההקלטה האולפנית. גם "ממלכה" והקטע האלמותי HIGHER מתוך האלבום האחרון הצליחו לרגש בעיקר בגלל ההבדלים והגוונים האווירתיים. טאונסנד לא ויתר גם על ביצוע מעולה ל Where We Belong שבו הקהל נטל חלק מאד פעיל – כמעט כמו בשירה בציבור וב Failure שלדעתי הווה את אחד השיאים של הערב.
החולשה המרכזית הייתה בסאונד… הבארבי מצוין מבחינת סאונד כששומרים על ווליומים הגיוניים… אך ברגע שכל הפיידרים מורמים כלפי מעלה או אז מה שמקבלים זה קיר סאונד שכמעט אינו ניתן להבחנה וחבל…
לא שזה היה אכפת לאיש מבין המאות שגדשו את המקום, אך אני רציתי להקשיב יותר לקלידן הנפלא שמשום מה הסאונד שלו נבלע לחלוטין ולסולו הגיטרה הקסום של הגיטריסט הנפלא של טאונסנד…. אבל כפי שנראה שבממלכת ההבי מטאל התנהג כמו מטאליסט.
לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע
וידאו
להאזין לדווין בספוטיפיי (עבור ממשק מחשב לא סמארטפון)
מפתיע אותי מה שכתבת על הסאונד. איפה היית ממוקם? אני הייתי למטה ממש על הסאונדמן, והיה לטעמי מצויין. היה ניתן לשמוע כל צליל כולל הפריטות על הבס. לא יודע אם זה קשור, אבל הייתי עם אוזניות להופעות.