כל הדיווחים בצל המלחמה מרוכזים במדור החדשות

סיקור הופעות

את אדמה בלב מדבר…

המופע של אנסמבל הפיוט של מכון בית צבי במרכז ענב בתל אביב, חמישי, 25.01.2018. נכח תיעד ומדווח – יובל אראל. צילום תמונות – שילי אראל. סיפור – איך המגרב הקצבי החזיר אותי לצפון הסוציאליסטי של תל אביב הישנה…

אנסמבל הפיוט במרכז ענב. צילום: שילי אראל

זה סיפור חצי הזוי על ערב מוזיקלי שמתחיל במחיאות כפיים ודרבוקה, עובר לפיוטים ממורשת יהודית עתיקה, מציץ לעבר מאהל בדואי בנגב, פוגש חלוצים המפריחים את השממה, נוגע בקרבות ומוות ומסתיים בחגיגה מלאת חום ואהבה.

הרגעים האחרונים במופע הלילי, כשהמוסרות משתחררות ונפרמות והכללים מותרים, כמה מחברי האנסמבל פוסעים בצעדי ריקוד וידיים פרושות לצדדים במחווה של רצון טוב, שמחה ונתינה בינות הצופים הרובצים על רצפת השטיח העוטפת מסביב למתחם הבמה באודיטוריום של מרכז ענב, מבקשים לשתף את הקהל בגרוב העשיר שנוצר משירה בת מאות בשנים שמקורה במסורת יהודית מטובלת בקוקטייל מדהים עם צבעים של שבטיה המקוריים של יבשת אפריקה השחורה, אין צופה אחד שנותר על מושבו, האווירה חמה ומלאה באהבה.

את חברי אנסמבל הפיוט מיסודו של מכון בית צבי בירושלים פגשתי לראשונה לפני כשלוש שנים כאשר נטלו חלק בפסטיבל החשיפה הבינלאומית בסוגות מוזיקת עולם וג'אז במועדון צוללת צהובה בירושלים, כבר אז הם שבו את האוזן והעין עם מופע קצרצר שכלל מזמורי פיוט הלקוחים ממסורת עם ישראל ההופכים אט אט תוך כדי ביצועם למנגינות שבטיות שמזכירות במאוד את הטראנס השבטי הבסיסי של האפריקאים.

אמש הופיעו חברי האנסמבל שטווח גילאיהם נע בין 23 ועד 78 לבושים בתלבושת צפון אפריקאית מסורתית וכפות ידיהם נעות במחיאות כפיים קצובות לצד הנגנים המלווים אותם בכלי הקשה בסיסיים כדרבוקה ענקית, טמבור ופעמונים, עוד וחליל נאי.

האנסמבל נוסד במקור בהדרכתו של חיים לוק, הנחשב כגדול הפייטנים של יהדות מרוקו, הם סוג של עוגן ואי תרבותי בתקופה שבה הכל מהיר ושטחי, הם מביאים את הצדדים היותר נידחים של התרבות והמוזיקה האנדלוסית העשירה כשהיא מטובלת במנות נדיבות של השפעות המגיעות מאזורים גיאוגרפים הסמוכים לערי וכפרי יהדות מרוקו בסהרה האפריקאית, מוזיקה ברברית ומוזיקת גנאווה קצביות שולטות בחלקים המתקדמים של הפזמונות שתמליליהם נכתבו בידי פייטנים, משוררים יהודים עתיקים לצד פסוקים מהמקורות של העם היהודי, תפילות וספרי קודש.

הפיוטים עצמם הם חוצי גבולות גיאוגרפיים, הפרשנות המרוקאית שונה לעתים מהפרשנות שנתנו בני עדות אחרות מתוך העם היהודי לאותם פסוקים ומזמורים, אך המחבר ביניהם חזק יותר מהשונה וממש אפשר לומר בנימה ארכאית מה וטיפה פאתטית בימינו כי זהו הקו המחבר את בני ישראל בתפוצותיהם למכנה משותף אחד חזק ויסודי – דת ישראל.

המופע שנערך אמש התבסס על אותם פיוטים המופיעים באלבומו של האנסמבל " ארבע אותיות – שירת קודש ממערב הסהרה" שיצא לפני חודשים מספר בלייבל של נענע דיסק.

משלל המנגינות והמזמורים תפס את תשומת לבי הפיוט הכי יוצא דופן שסיפור אדיר עומד מאחוריו – "את אדמה בלב מדבר" או כפי שנקרא במקור "את אדמה", גם לאוזן חדשה הפיוט נשמע שונה מהכלל, זהו קוקטייל החוצה עמים, אמונות ומנהגים, משלב את העולם השבטי של שוכני הארץ הזו מאות בשנים לצד החזון הציוני להגיע ולהפריח את השממה. את הפיוט – שיר הזה שמעתי לראשונה כילד בבית הספר לחינוך ע"ש א.ד. גורדון בתל אביב בשנות השישים של המאה שעברה במסגרת השירה בציבור שלפני ארוחת הצהרים, הוא היווה חלק בלתי נפרד מהאתוס הפועלי ציוני שבית הספר חינך לנרו, הפרחת השממה וגאולת האדמה.

וידאו בגרסת Go Live של פייסבוק

הסיפור האמיתי עוסק באחד בשם אריה יחיאלי, אשר הזדמן בשנת 1946 יחד עם חברו למאהל בדואי, שם התקיים טקס וחגיגת "סולחה". הם צפו בשני מעגלים נפרדים של קהל, האחד של גברים והשני של הנשים. הגברים רקדו לחוד לפי מנגינה אחת והנשים לפי מנגינה אחרת, דומה במקצת. אריה יחיאלי הביא עמו את המנגינות לקיבוץ רביבים בו חי באותה עת. חבר אחר בקיבוץ הלחים את שתי המנגינות לנעימה אחת עליה ישב יחיאלי וכתב את הנרטיב הציוני של הפרחת השממה.

הטקסט המקורי של בני השבט הבדואי עוסק בכלל באזהרת בת השבט מללכת לעבר ההרים הרחוקים שמא יטרפוה השועלים. כך או כך השיר, הפיוט של ימינו כבר מזמן הפך לנכס צאן ברזל באתוס הציוני.

יחיאלי עצמו סיים את חייו בגיל 25, בעת שמילא את תפקידו כלוחם ושומר בשורות הפלמ"ח בתחילתם של הקרבות במלחמת העצמאות כשנורה בידי מארב של בדואים משבט העזזמה ליד ביר עסלוג'.

בסופו של יום בחר מי שבחר ללקט שיר זה לכדי עיבוד פיוטי ולצרפו לרשימת החומרים שהאנסמבל מתעסק בהם למרות שמקורו בהררי הנגב הארץ ישראלי ולא במדבריות המגרב האפריקאי, שורשיו נעוצים בפזמון המתווה דרך לבנות השבט ולא בסגידה לאל.

זה היה רגע אחד מתוך אותם רגעים של להשיל את הקיצונים שבינינו ואמרותיהם המעוררות ויכוחים מיותרים של השלכת בוץ איש ברעהו ולהתאחד לרגעים חמים של שמחה ואהבה. וואלה היה כיף. חפשו את האנסמבל באודיטוריום הקרוב למקום מגוריכם.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע, צילום – שילי אראל

וידאו בגרסת תחברו אותי לקונסולה תודה רבה 🙂

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא